תרין היקרה...
תסלחי לי מראש על דברי שאולי יכעיסו כמה אנשים אבל לא זאת הכוונה והסליחה מראש!
אני קורא את תגובתך שאני אכנה אותה תגובה מלומדת, מאוד פסיכו-אנלטית אבל גם מאוד סלחנית! וכדי למקד יותר את הדברים, אז אני אציג כמה קביעות שהן בבחינת "תורת החינוך" על פיה התחנכתי. 1. בשום גיל(!) לא מקובלת עלי ההצבעה והלגלוג על שום אדם! אני מצפה מהורים לילד שמלגלג, לנקוט באמצעי הסברה מאוד חדים וברורים. 2. לא מקובלת עלי, ההתעלמות מאדם שנפגע ולא משנה אם הוא ילד, נער, קשיש או נכה. למרות מימדיי הקטנים ולמרות נכותי, כשאני ראיתי קבוצת ילדים מכה ילד ובועטת בראשו, הגבתי מייד. לא מפנים מבט למישהו שסובל. 3. אולי זה לא היה ברור אבל אני לא מצפה מאף אחד שיעזור לי כי אני נכה וחלש... אני מצפה שיעזרו כי הם (ואני) בני אדם! אני מסכים איתך בנקודה אחת : שכל המבטים האלו מקורם בבורות ובחוסר ידע. אני חייב לציין שבמקרים מסויימים (רק כי אני לא קדוש ולפעמים גם לי אין סבלנות
) כשילד מצביע עלי, או צוחק או מתלחש כשאני עובר ברחוב, אני נעצר, תוקע מבט של "שמעתי אותך...וזה לא מוצא חן בעיני" ולעיתים, אני אף מסביר. למשל, באחד המקרים כשחזרתי לילה אחד מהבסיס, בעודי הולך לכיון ביתי, הצביע עלי ילד בן 9-10, צחק ואמר לי "איזה מצחיק אתה, אף פעם לא ראיתי חייל נמוך וצולע" שוב, באותו "נוהל פעולה"
נעצרתי, נעצתי את המבט, ואז, אמרתי לו, שאני שמח שעכשיו הוא ראה, ועכשיו הוא יודע שיש גם חיילים שהם נכים, ושאני מקווה שאני האחרון שהוא צוחק עליו... תגובת הילד וחבריו הייתה מיידית : סליחה! לא התכוונו! ואחרי שהלכתי, אף גערו בחבר שהצביע ואמרו לו שזה לא מנומס.... זו דרך חינוך, את זה אני יכול לקבל... לפחות הילד נמצא בסביבה שמגנה את המעשה וגם אם הוא עצמו גילה בורות מסויימת, חבריו ריסנו אותו ואני משוכנע שהוא לא יחזור על המעשה! אגב, בחלוף הימים, גיליתי שאותו ילד, הוא לא אחר מאשר בנה של מנהלת בית ספר יסודי... (כחומר למחשבה
) הדרך לשנות את המצב היא אכן לפעול! להקנות ידע לילד הקטן. הדבר הזה יושג בצורה הכי טובה כשהילד הקטן, יוקף במערכת החינוך בילדים שהם שונים ממנו. רק כך הוא ילמד לכבד גם אותם. כל עוד ישנה רתיעה במערכת החינוך לשלב אנשים שמסוגלים לכך שכלית, בגלל מגבלתם הפיזית, כל עוד זה קיים, לא יושג שום דבר בנושא החינוך לקבלת השונה שהינו ערך עליון לפחות על פי תוכניות החינוך במשרד החינוך...