יש פה גם עניין של טובת הילד
לדעתי, בענייני משפחה, רק שופט צריך להחליט. ומצידי שיחליט בניגוד לכל מיני הסכמים וחוזים שחתמו בינהם הצדדים השונים בעניין הילד. אבל, אני מסכים שהחוק צריך להיות יותר גמיש ולתת לשופט יותר חופש החלטה. לא רק לפי מי הוא ההורה הביולגי כמו שזה (עקרונית) בארץ. החוק בארץ הוא מאוד מגביל. אני נורא מצטער, אבל אנשים מוכנים לחתום על כל מיני חוזים והסכמים שמנוגדים להגיון, טובת הילד או טובתם. לפני כמה שבועות היה פה מישהו שהציע ללסבית לעשות חוזה שהוא יעזור לה לעשות ילד, היא תגדל את הילד ואז היא תעשה איתו עוד ילד ותיתן לו את הילד הזה. "עיסקה הוגנת". אבל שום שופט, לדעתי, יאשר או יאכוף הסכם כזה, אפילו בארה"ב. אבל אתן עוד דוגמא קיצונית: נגיד שתורם זרע עמיד חותם על חוזה עם אישה שבו היא מסכימה לא לתבוע אותו למזונות והוא לא יהיה מעורב בגידול הילד. אבל אותה אישה היא נתמכת סעד עם עבר של בעיות נפשיות והתאכזרות לילדים. אפילו בארה"ב, ויתור על זכויות וחובות של הורות צריך להיות מאושר ע"י שופט. השופט בודק את הנושא ומבצע (או לא) את החוזה בפועל. במיקרה זה, לדעתי, השופט צריך להוציא את הילד מרשות האישה ולדרוש מהגבר לקבל אחריות כספית והורותית לגידול הילד. אני הייתי צריך לעבור הרבה הוכחות והסברים שאני הורה טוב לפני ולפני שהשופט הסכים לאשר לאם הפונקאית שזכויותיה וחובותיה לילד יבוטלו. רענן
