מישהי בכתום
New member
מה יהיה בסוף???
שלום לכולם.לכל האנשים המדהימים! אני סיפרתי בהודעות קודמות על חבר שלי שהוא דתי ואני חילוניה (לגמריי) אחרי קשר של שנה וחצי כנגד לכל מה שאנשים חשבו אנחנו עדיין ביחד, יש לנו אהבה גדולה, עצומה. אנחנו מאוד כנים אחד עם השני ופותרים הכל דרך שיחות. אני הבן אדם היחיד שיודעת עליו הכל והוא מתייעץ רק איתי על כל דבר. מה שקרה שלפני כמה ימים דיברנו על הקשר שלנו והגענו למסקנה שאנחנו צריכים להפרד בגלל הדת כי הוא רוצה בית דתי כשיהיה גדול ואני לא. נפרדנו ליום וחצי והיה הכי קשה בעולם, לא אכלתי ולא שתיתי ההיי על הפנים. כל הפנים שלי אדומות ולא יכלתי לעשת כלום. אתמול נפגשנו כדי שאני אביא לו את כל הדברים שלו מהבית שלי . לפני באתי חשבתי עם לספר לו כמה קשה לי ושאני אוהבת אותו ומה שקרה שגם הוא בא באותה גישה . הבנו שנפרדנו מהר מידי מבלי לעבוד על הדברים (הכל היה מושלם לפני זה). פשוט באנו לדבר על הבעיות וזה הגיע לפרידה מהר מאוד. לא היה לזה הכנה מוקדמת של כעס או מריבות..זה ממש כאילו ביום אחד החלטנו ככה. לשנינו היה קשה ואנחנו מבינים שהמצב קשה כי מצד אחד אנחנו אוהבים מאוד..המון. אני ההיתי במערכות יחסים ואפילו אחת של שנתיים. ובחיים שלי לא הרגשתי את מה שאני מרגישה עכשיו. ממש אהבה עמוקה לבן אדם, רגש עצום. וגם הוא מרגיש את זה אנחנו משלימים אחד את השני. החלטנו אתמול לחזור הוא ישן אצלי וההינו ביחד והיה כייף. ודיברנו על זה שאנחנו לא רואים את עצמנו מתחתנים בגלל הדת אבל בכל זאת משהו מחזיק אותנו ביחד...את הפרידה לא עשינו בלב שלם. אנחנו מרגישים שכרגע כל עוד החתונה לא על הפרק אז הכל בסדר אבל מה יקרה אם יעבור הזמן ונגיע לגיל הזה. אנחנו עוד מעט בני 22. אמא שלי עשתה לי שיחה ואמרה שאנחנו לא צריכים לחזור כי אני צריכה להבין שזה הגיל שאני צריכה להנות, להכיר אנשים ולטייל בשבת ועוד כל מיני..והיא אומרת שהקשר הזה עוצר בעדי ובמיוחד שאנחנו יודעים שזה לא לחתונה. אני מבולבלת..יצא לי להיות בהרבה מערכות יחסים ובאמת שבאף אחד לא הרגשתי רגש כזה עמוק וגם הוא...אנחנו פוחדים שאם נפרד אז נצטער על זה כל החיים ולא נשכח אחד את השני. אנחנו מבולבלים ולא יודעים מה התשובה הנכונה. אני לא רוצה לראות את עצמי דתיה והוא לא רצה להיות חילוני ושנינו לא רוצים לחיות את החיים בבלבלת כזאת. אין לי מושג איך זה יגמר אנחנו דיברנו על זה שאנחנו אולי עושים טעות עכשיו אבל אנחנו אוהבים ואולי עוד כמה זמן נפרד ממשהו אחר או לפחות ניהיה יותר מוכנים לזה שניסינו באמת הכל ונפרד בלב שלם. זה ממש נשמע מפגר אבל באמת חשבנו על זה שנמשיך ככה. בבקשה כל דעה שתעלו תעזור לי. אני אחת שמאמינה שום דבר לא קורה סתם. יכול להיות שאלוהים רוצה שנשאר ביחד ואולי דברים ישתנו..או אולי לא.. מבולבלת מאוד!
שלום לכולם.לכל האנשים המדהימים! אני סיפרתי בהודעות קודמות על חבר שלי שהוא דתי ואני חילוניה (לגמריי) אחרי קשר של שנה וחצי כנגד לכל מה שאנשים חשבו אנחנו עדיין ביחד, יש לנו אהבה גדולה, עצומה. אנחנו מאוד כנים אחד עם השני ופותרים הכל דרך שיחות. אני הבן אדם היחיד שיודעת עליו הכל והוא מתייעץ רק איתי על כל דבר. מה שקרה שלפני כמה ימים דיברנו על הקשר שלנו והגענו למסקנה שאנחנו צריכים להפרד בגלל הדת כי הוא רוצה בית דתי כשיהיה גדול ואני לא. נפרדנו ליום וחצי והיה הכי קשה בעולם, לא אכלתי ולא שתיתי ההיי על הפנים. כל הפנים שלי אדומות ולא יכלתי לעשת כלום. אתמול נפגשנו כדי שאני אביא לו את כל הדברים שלו מהבית שלי . לפני באתי חשבתי עם לספר לו כמה קשה לי ושאני אוהבת אותו ומה שקרה שגם הוא בא באותה גישה . הבנו שנפרדנו מהר מידי מבלי לעבוד על הדברים (הכל היה מושלם לפני זה). פשוט באנו לדבר על הבעיות וזה הגיע לפרידה מהר מאוד. לא היה לזה הכנה מוקדמת של כעס או מריבות..זה ממש כאילו ביום אחד החלטנו ככה. לשנינו היה קשה ואנחנו מבינים שהמצב קשה כי מצד אחד אנחנו אוהבים מאוד..המון. אני ההיתי במערכות יחסים ואפילו אחת של שנתיים. ובחיים שלי לא הרגשתי את מה שאני מרגישה עכשיו. ממש אהבה עמוקה לבן אדם, רגש עצום. וגם הוא מרגיש את זה אנחנו משלימים אחד את השני. החלטנו אתמול לחזור הוא ישן אצלי וההינו ביחד והיה כייף. ודיברנו על זה שאנחנו לא רואים את עצמנו מתחתנים בגלל הדת אבל בכל זאת משהו מחזיק אותנו ביחד...את הפרידה לא עשינו בלב שלם. אנחנו מרגישים שכרגע כל עוד החתונה לא על הפרק אז הכל בסדר אבל מה יקרה אם יעבור הזמן ונגיע לגיל הזה. אנחנו עוד מעט בני 22. אמא שלי עשתה לי שיחה ואמרה שאנחנו לא צריכים לחזור כי אני צריכה להבין שזה הגיל שאני צריכה להנות, להכיר אנשים ולטייל בשבת ועוד כל מיני..והיא אומרת שהקשר הזה עוצר בעדי ובמיוחד שאנחנו יודעים שזה לא לחתונה. אני מבולבלת..יצא לי להיות בהרבה מערכות יחסים ובאמת שבאף אחד לא הרגשתי רגש כזה עמוק וגם הוא...אנחנו פוחדים שאם נפרד אז נצטער על זה כל החיים ולא נשכח אחד את השני. אנחנו מבולבלים ולא יודעים מה התשובה הנכונה. אני לא רוצה לראות את עצמי דתיה והוא לא רצה להיות חילוני ושנינו לא רוצים לחיות את החיים בבלבלת כזאת. אין לי מושג איך זה יגמר אנחנו דיברנו על זה שאנחנו אולי עושים טעות עכשיו אבל אנחנו אוהבים ואולי עוד כמה זמן נפרד ממשהו אחר או לפחות ניהיה יותר מוכנים לזה שניסינו באמת הכל ונפרד בלב שלם. זה ממש נשמע מפגר אבל באמת חשבנו על זה שנמשיך ככה. בבקשה כל דעה שתעלו תעזור לי. אני אחת שמאמינה שום דבר לא קורה סתם. יכול להיות שאלוהים רוצה שנשאר ביחד ואולי דברים ישתנו..או אולי לא.. מבולבלת מאוד!
