מה יהיה בסוף???

בזמן האחרון אני מרגישה מוזר

התחלתי לעשות חיפושים באינטרנט ושמעתי על כל מיני מקרים וקשה לי להתמודד עם זה אני מוצאת את עצמי כל היום בסימני שאלה של מה צריך לעשות ואני מנסה להזכיר לעצמי שאני עוד צעירה זה לא יגיע בשנים הקרובות לחתונה או משהו כזה ומשום מה לקחתי את זה קשה מידי התחלתי להריץ בגוגל על החיים עם בן אדם דתי ויש תשובות שונות ומגוונות. בלי קשר לתשובה אני מרגישה עם עומס של רגשות והחלטות ודימיונות של איך הראו החיים בבית מעורב שכזה.מה שלא היה עד לפני כמה ימים. וואו זה מוזר איך אני גורמת לזה להפסק???
 
נכנסת לפינה קשה

אני מניח שזה קרה בגלל כל מיני "אנשים מבוגרים עם נסיון" שיודעים לתת עצות כלליות כאלה שלדעתי רק מקלקלות. אין לי ידע איך יוצאים מהאובססיה החזקה שנכנסת אליה. איך תחזרי להיות עצמך, ולא נציגת נותני העצות למיניהם בחייך. אני יודע שכשלי היתה אהבה, לא עניין אותי מה אף אחד בעולם אומר... היו מקרים בצעירותי שמספיק אנשים אמרו לי "צ צ צ צ צ צ..." בהקשר לאהבה שמצאתי. זה לא הזיז לי את קצה הנעל. תשמעי, אם את לא יודעת להתמודד עם העולם ולשמור על חוט שדרה אולי כולם צודקים, ואולי את צריכה לוותר.
 
פסק זמן

נשמע שאת באמת עמוסה רגשית, ואולי כדאי לך לקחת פסק זמן קצר. להיות קצת עם עצמך, להתנתק מכל מי שמשפיע עלייך. אני אוהב במקרים כאלו ללכת לחוף הים (או לכל מקום רגוע אחר), ולנקות את הראש מכל מחשבה שצפה. זה גם מרגיע, וגם יכול להבהיר את הכיוון שמתאים לך... עוד אפשרות - אם את מכירה מישהו שיעשה לך דימיון מודרך - גם זה יכול לעזור לך.
 
קודם כל

אני חילונית ולא חלוניה (אין מילה כזאת) דבר שני, אמא שלך צודקת בשינוי קטן - שזה גיל שאת י-כ-ו-ל-ה-! לעשות בו חיים. מצד שני את גם יכולה למצוא את אהבת חייך ובעוד שנתיים להתחתן איתה. אם אף אחד ממכם לא מוכן לעשות ויתורים בנושא הדת - את תהיה מוכנה בעתיד לשמור כשרות בתוך ביתכם המשותף, לעשות קידוש בשבת וכד'. והוא לא יגיד לך לשים כיסוי ראש וכד' אז כל כמות האהבה בעולם לא משנה פה. אתם או מוכנים ללכת צעד לקראת כל אחד ממכם, או מפרקים את החבילה עם כל הכאב והצער שבדבר.
 
הוא לא דתי ברמה גבוהה

המשפחה שלו לא הולכת עם כיסוי ראש והוא גם לא מקפיד על כל ההלכות בגלל זה זה יותר קל. הוא לא דתי מחוזק אבל דתי מאמין. הוא לא מתפלל כל יום רק בשבת.. הוא בא ממושב דתי שכל החברים שלו כבר עזבו את הדת והוא מרגיש שהוא לא רוצה לצאת ממנה הוא לא שומר את כל המצוות שצריך. זה לא שהוא חרדי ורוצה לשמור נגיעה ולהתפלל כל היום ולעצום עין שהוא רואה טלויזיה. וגם בגילי כייף לי, אני לא מרגישה חנוקה בקשר הזה..להפך לכל אחד יש את הזמן שלו לבד. הבסיס שלנו מעוד חזק כמו שכבר הזכרתי כמה פעמים אנחנו כנים ואוהבים מאוד. מרוב הדיבורים על העתיד זה מערער את ההווה. אני חושבת שזה כמו כל דבר שאם תסתכל על הסוף במקום על מה שעכשיו אז בסוף לא תתקדם לשום מקום
 
בבית שלי אנחנו עושים קידוש

וחגים אנחנו תמיד שומרים (לא מבחינת שבת אלה מבחינה מסורתית) לפעמים מבאס שהמשפחה שלי רוצה לנסוע לדודים בשבת לארוחות והוא לא יכול לבוא איתנו.. אמא שלי פוחדת שאם בעתיד נתחתן אז אני לא יבוא בשבתות... אני מבינה אותה גם לי מפריע...בא לי ללכת לים או לטייל עם המשפחה בשבתות וכל מיני פעילויות נחמדות.
לפעמים אני אומרת לעצמי שצריך להמשיך ואולי בסוף אנחנו נגיע לפרידה ממקום אחר וזה יהיה יותר קל לשנינו. שאולי זאת בסה"כ עוד מערכת יחסים שבסוף ימאס לי כן כן אני יודעת שזה נשמע רע מאוד!
 
הבעיות שאת מעלה

נכונות אבל לכולן יש פתרון. קודם כל, אם תתחתנו (וזה ממש לקפוץ לעתיד אבל נניח לרגע) אז הוא לא יבוא בשבת. הוא יבוא במוצ"ש. או שתוכלו להישאר לישון אצל אמא שלך אם הוא לא נוסע בשבת. אפשר להתגמש. לגבי ים בשבת, טיולים וכד' - אל תתפשרי. לכי עם החברות שלך ושיהיה ברור שאת הילדים את כן תקחי שיהיו צעירים עד שיהיו בגיל שבו יוכלו לקבל החלטות בעצמם (בערך גיל 10). אם אחרי שנה וחצי (אם אני זוכרת נכון) לא נמאס לך, ועוד בגיל שבו דווקא הכל דבר חולף, למה את מראש חושבת שתפרדו ושימאס לך?
 

I C E M A N 7

New member
אשליות

לא לכל הבעיות יש פיתרון. נישואין כאלה כמעט תמיד אומללים. אלא שאני לא מבין למה כבר בגיל 22 חושבים על נישואין. משתמע מדבריה שהוא לא דתי במלוא מובן המילה, כך שאני מניח שזה לא בא ממנו. שיחיו את הרגע, מה הלחץ? אולי במשך הזמן הוא יתרחק מהדת ואולי היא תתחזק רחמנא ליצלן... ואז זה יהיה קל יותר. אם לא עניין המרחק שהיא ציינה, הייתי אומר שהיא סתם מכניסה את עצמה לסרטים מיותרים.
 
לא מסכימה

שאלו נישואים אומללים. היא חיה את הקשר בהווה בהרגשה שאם בעתיד הם לא יתחתנו בגלל זה היא בעצם מבזבזת את שנותיה היפות. זו הבעיה שלה מלכתחילה. מיוחד כי היא לא הרגישה ככה בעצמה אלא אמא שלה וחברות וכל העולם אמר לה את זה....
 
אני בכנות

חושבת שאם תוותרו על הקשר הזה בגלל שאולי פעם תתחתנו ואז זה לא יסתדר אתם עושים טעות. וזה שלשניכם קשה ונראה שאתם בכלל לא רוצים להיפרד וזה יותר "צריך אז צריך" מוכיח שזו טעות. אבל בסופו של דבר, תעשו מה שמתאים לכם. חבל.
 
אתם מקסימים..כולכם

אין לכם מושג כמה כייף להכנס לפורום ולהוציא את כל מה שיש וכל פעם אתם עוזרים מחדש וגורמים לי להרגיש טוב יותר.... באמת תודה לכולכם!!!!
 
למעלה