מה זה אומר...
להיות כבורא הכוונה היא בתכונות. זה נעשה ע"י הידמות של תכונות האדם לתכונות הבורא.השינוי הוא בכוונה ולא במעשים. ובסופו של דבר האדם משתווה לבורא בכוונתו, וזוהי מטרת הבריאה וסיבת היבראו של האדם. הבורא הוא רצון להשפיע. נתינה טהורה. אין בו שום רצון לקבל דבר לעצמו. הנברא הוא רצון לקבל. אין בו שום רצון להשפיע. הפכים מוחלטים. הנברא מידמה לבורא ב"השתוות הצורה", כלומר מצב כזה שאני עדיין מקבל ממנו, כי אני לא יכול לתת לו בעצם כלום, אבל הכוונה שלי משתנה. אם קודם קיבלתי על מנת לקבל בלבד, הרי עכשיו אני עושה על הרצון שלי "צמצום", ומקבל את ה"תענוג" רק כשאני יודע שזה רצונו, ואז הכוונה שלנו זהה- שנינו רוצים להשפיע. הוא משפיע על מנת להשפיע, ואני מקבל על מנת להשפיע. כך שנינו משפיעים. אחד משפיע על מנת להשפיע, והשני מקבל על מנת להשפיע, אבל כוונותיו זהות, ובקבלה, אנחנו מודדים כוונות. את המצב הזה ניתן להשיג בדרגה הכי נמוכה רק אחרי המחסום, אחרי המעבר לעולם הרוחני (וצריך להיזהר שלא לא ליפול לדמיונות). עד אז אנחנו בטבע האגואיסטי שלנו עושים דברים כדי לקבל הנאה ותענוג (אם לא אז איך יהיה לנו דלק ?!). השאלה היא למה אני בכלל צריכים להדמות לבורא ? אז התשובה היא, שקודם הבן-אדם צריך נקודה שבלב. את הנקודה שבלב אפשר לתאר כדחף פנימי עמוק ולא ברור לסוג אחר של מילוי הרצונות שלי, זה התחלה של רצון שדורש מילוי מהעולם הרוחני. אנשים שמתעוררת אצלם הנקודה שבלב לא יעזור שום דבר בעולם כדי למלא את הריקנות שלהם. זה כמו שתראה שהעלים בעציץ שלך בבית איבדו את הצבע ובמקום להשקות את העציץ פשוט תנקה את העלים עם מים, כלומר שום פעולה לא תעזור להחזיר לעלים את הצבע חוץ מההשקיה של השורש כמו ששום פעולה לא תעזור לבן-אדם שהתעוררה אצלו הנקודה שבלב להחזיר את הצבע לחייו, חוץ מלימוד הקבלה עם רב ספרים וקבוצה. השאלה הראשונה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, זה האם יש לנו את אותו דחף עמוק ולא ברור למשהו בלתי נודע, והאם עד שלא נתחיל לממש את הדחף הזה נרגיש מעיין חיסרון ולא נמצא תשובה לשאלה מה הטעם בחיינו. בהצלחה...