נניח ואני נוסעת לחו"ל , לחופש או עבודה מה הסיכויי שאמצא אותו שם - במטוס, בעיר, בשדה תעופה, בבית הקפה הקבוע שם,במוזיאון,במסיבה של ההיא... באאוטלט,בהופעה,בהצגה,ברכבת???????? הלוואי ! (לפנטז זה תמיד טוב,לא?)
אוהבת אותם. לבהות מחלון האוטובוס ולדמיין שהוא מתיישב לידי. מחייך בבישנות ומסתכל קדימה, כאילו לא נעים לו. שואל שאלה סתמית, אני עונה בסתמיות. יש לפנינו שעתיים נסיעה... בטעות נוגעת בו, מבקשת "סליחה" ביישני שכזה, הוא מחייך (חיוך גדול, עם גומות) ומתפוצץ מצחוק. מתחילים לדבר... שעתיים לא סותמים את הפה. מגיעים לתחנה הסופית. הנסיעה עפה קדימה... לא רציתי שהיא תיגמר. "תגידי, אם זה בסדר, אה... אני יכול לקבל את המספר שלך?" שולפת עט מהתיק וכותבת לו אותו על כף היד. הוא מחייך חיוך ענק וקופץ את כף ידו קרוב אל הלב. מתקרב אליי, נושק על לחיי והולך. אבל זה שהוא הולך - זה רק זמני. אני יודעת שזה רק זמני... <הכותבת עשתה הרבה נסיעות בין-עירונית בחו"ל. היה לה זמן לפנטז>
מישהו. תמצאי מישהו. ככה הסיכויים עולים הרבה יותר. (דאחיל ראבק פלא, מה זה ה"אותו"?) אני פגשתי משהו בעיר, משהו בשדה תעופה ומשהו ברכבת... זה כיף. אבל תחיי לעזאזל. תחיי.
אותו - את היחיד והמיוחד - אותו שיהיה שלי,בלבד (לפחות בשנתיים הראשונות) מה זה מישהו? מישהו פוגשים כל הזמן, מישהו לא נשאר, הוא (אותו) ישאר. לעד... אני חיה - בלי קשר. נוסעת ומבלה. אבל גם מקווה.
ובטח שלא ב"פוף"... עזבי, תהני ממה שיש, בלי לחשוב על הפנטזיות. ככה הכי טוב. פנטזיות רק מלחיצות. את יודעת על מה אני מדברת, אני בטוחה. בכל מקרה, אפשר לפגוש אותו בכל מקום....