חמודה, עם כל הכבוד -
את רק בת 18 והפרספקטיבה שלך יכולה להשתנות עוד הרבה פעמים. זה רק נדמה לך שתמשיכי לראות את הדברים באותה צורה במשך כל החיים. אני הייתי בת 18 ויצאתי עם מישהו בן 27, ונראה לי מאוד טבעי שקשר כזה יצליח - הרי שאני בוגרת מאוד, לא? אני לא מטילה כאן ספק בבגרותך, אבל בניגוד אליך גם ניהלתי חיים בוגרים לחלוטין - בלי הורים, מפרנסת את עצמי, גרה לבד וכו'. תוך 2.5 שנים, במהלכן היינו יחד, התפתחתי המון. בגיל 18, אנשים שיש להם איזשהו פוטנציאל, מתפתחים בקצב מטאורי. לומדים, נחשפים, חווים, מפנימים. גם בני 27 יכולים להתפתח, אבל השיא מבחינת קצב ההתפתחות כבר מאחוריהם. תוך 2.5 שנים, הבנתי שבן זוגי לחיים הוא אדם לא מאתגר ודי אינפנטילי, שהסיכוי שלו לעניין באמת בת גילו אינטליגנטית ועצמאית הוא מאוד נמוך. לפני הוא יצא עם בחורה בת 38, שהתייחסה אליו כתינוק ולכן זה עבד. מערכת יחסים שוויונית, הוא לא היה יכול לבנות, לכן הכיר בחורה בת 18 ונתן לה אשליה של מערכת יחסים שוויונית, כשלמעשה היה לו פור שמהר מאוד נעלם. היום אני פוגשת אותו ונראה לי מגוחך שפעם הערצתי אותו. לכן אני אומרת - יש דברים שיכול להיות שתראי אחרת בגיל 25, 6, 7, 8.