מה דעתכן?

tibia2014

New member
מה דעתכן?

טלי חרותי-סובר במסגרת מסע הצלב שלי נגד שרלטני הדוקטורט מתרעמת כנגד הספריה הלאומית שמקלטלגת ומציגה את אותן עבודות שנכתבו במסגרת מוסד לא מוכר.
http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.2816963.

אני מבינה מהיכן היא מגיעה ואת הטרוניה שלה. אבל בסופו של יום נוטה לצדד בעמדת הספרייה. הביקורת על הטקטסט צריכה ליפול על כתפי הסטודנט/ חוקר והיא לא חלק מתפקיד הספריה.
 
התכוונת שטלי חרותי-סובר שוב מחפפת בתחקיר

ציינתי כאן בעבר את הרושם שלי לגבי שטחיות התחקירים שלה. במקרה הזה זה כבר מעבר לרושם.
אם טח"ס היתה בודקת למשל את חוק הספריה הלאומית היתה רואה שמטרתה של הספריה היא איסוף ושימור. למעשה, בשונה מספריות אחרות בהן האוסף הוא סלקטיבי ובחירת הספרים נקבעת בין היתר עפ"י אילוצים תקציביים, התאמה לקהל הקוראים ושיקולים אחרים של ספרן הרכש, הספריה הלאומית פועלת באופן דומה במקצת לארכיון שתפקידו הוא איסוף ושימור הידע. יתר על-כן: חוק הספרים מחייב כל מי שהוציא פרסום בישראל למסור שני עותקים לספריה הלאומית. כל עבודת דוקטורט שהוצאה באוניברסיטה לגיטימית בישראל נשלחת גם היא בשני עותקים לספריה הלאומית.
ואם טח"ס היתה טורחת ובודקת עוד יותר היא היתה מגלה שזו לא המצאה ישראלית אלא שהספריה הלאומית פועלת באופן דומה לספריות לאומיות אחרות וההשראה לחקיקה שהזכרתי למעלה באה מהן (וספציפית מהחוק הבריטי). למשל ה British Library
http://www.bl.uk/aboutus/legaldeposit/introduction/
או ספריית הקונגרס בארה"ב
http://www.loc.gov/wiseguide/jan04/deposit.html

בנוסף, על הדרך, בכך שהיא לא מציינת לאיזו אוניברסיטת יורק היא מתכוונת (כפי שהעירו כמה מהטוקבקים) היא פוגעת בשתי אוניברסיטאות לפחות באותו שם שהן אוניברסיטאות מוכרות ולגיטימיות- האחת בבריטניה והאחת בטורונטו (האוניברסיטה השלישית בגודלה בקנדה לפי מספר הסטודנטים הכולל, שהוא מעל 50 אלף)
 

אור302

New member
החפפנות שלה תמיד מפתיעה אותי

זאת משום שבכל זאת היא עורכת תחקיר שבבסיסו אינו רע, היא חושפת לא מעט כשלים, ויש לה לא מעט חוצפה ותחכום כשהיא מבקשת תגובות. קפדנות רבה יותר במהלך הצגת הדברים לקוראים לא הייתה מחלישה את הממצאים שלה. כך למשל את עניין הדוקטורטים לכאורה בספרייה הלאומית היה ניתן להציג כבעיה כללית הנובעת מן החוק הקיים. חשוב מכך, אם הספרייה הלאומית לא היתה מחזיקה עותקים של המחקרים האלה - איך היא הייתה יודעת על קיומם? והנה כשהם בידיה, היא לא טורחת אפילו להציץ בהם ואולי אפילו למסור אותם לבר-סמכא כדי שיעריך אותם מקצועית וכך, אחת ולתמיד, תוכח איכותם או היעדרה. היא פשוט מחבלת בתחקיר שעליו טרחה כל כך בעצמה. משונה מאוד.
 
מגיב מס' 19 סיכם יפה את העניין

"את רצינית?! את באמת רוצה למנוע מחוקרות וחוקרים בעתיד גישה אל העבודות האלה?! אשפה היא אשפה, אבל גם היסטוריה של האשפה היא דבר מעניין וחשוב. יבוא יום ומישהו ירצה לחקור את התופעה של עבודות מחקר פיקטיביות. איך היא, או הוא, יוכלו לעשות את המחקר שלהם, אם לא יהיה להם מקום שבו העבודות האלה נמצאות, ומקוטלגות כראוי, ונגישות למחקר?"
 
גם עבודות סמינריוניות הן דבר חשוב. יתכן שבעוד מאה שנה מישהו

ירצה לכתוב עבודה על רוח התקופה בחברה הישראלית כפי שמשתקפת בעבודות סמינריוניות של סטודנטים בין השנים 2010-2015. וזה נושא מעניין וחשוב. אבל יש סדרי עדיפויות וכמו שהאוני' שלך מחליטה שיש נושאי דוק' שלא יכתבו (ידע זה חשוב ועדיין...) כך גם ספריות לא מקטלגות הכל. זה עולה כסף. ספרן יושב, נותן מילות מפתח, מזין למחשב, שם מדבקות. מישהו מוריד את זה למחסן. במקום זה הספרן יכל נניח לקטלג משהו חשוב יותר מזבל. ולכן מחליטים סדרי עדיפויות. אני לא מומחה גדול לחוק הספריות אבל מהקריאה השטחית שלי, לא עולה משם שיש חובה לקטלג עבודות דוקטורט שנכתבו במוסד לא מוכר מחוץ לישראל. להיפך. ומכאן שטלי חירות סובר דוקא צודקת. מה תגידו? עיתונאית והכל בלי דוקטורט!
 
זה ההבדל בין ספריה אקדמית או ספריה ציבורית לספריה לאומית

ספריה אקדמית או ציבורית נתונה בסד תקציבי הדוק למדי ולכן חייבת לקבוע סדרי עדיפויות בניהול האוסף. ספריה לאומית פטורה במידה רבה מהאילוצים האלו בגלל חובת המסירה ולכן יכולה להפעיל פחות שיפוט (או צנזורה אם תרצה). כך עובדת הספריה הלאומית וכך גם הספריה הבריטית או ספריית הקונגרס. ויקיפדיה מסבירה את זה לא רע:
https://en.wikipedia.org/wiki/National_library
לגבי החוק: הבאתי לך קישור בהודעה אחרת. אם הסתכלת על חוק הספריות הציבוריות הרי שהסתכלת על החוק הלא נכון. אתה מוזמן לקרוא בעצמך ולראות כיצד מגדיר החוק ספר, מה המשמעות של "יוצא בישראל" ואילו ספרים פטורים מחובת מסירה.

* במקרה הדוקטורט שלי הוא בלימודי מידע ואני גם חבר סגל עם מנוי משותף בפקולטה למידע ובעוד יחידה אקדמית. אמנם אינני עוסק בספרנות אבל למדתי ועובד במקומות שעוסקים גם (במידה רבה) בספרנות. אני מניח שאני קרוב יותר לנושא מהאדם ממוצע. ובכ"ז אם לי לא לקח יותר מכמה דקות למצוא את המידע באתר הספריה הלאומית ואת החוקים הרלוונטיים אני מניח שגם לטלי חירותי סובר לא היה אורך יותר מדי.
 
יוצא בישראל - הרי כל הטענה היא שהם כותבים באוניבריסטה זרה!

הרי הם עושים את התואר בחו"ל. אם התואר היה בישראל, היה נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה. כלומר, הם עוקפים את דרישות הדוקטורט בישראל על ידי כך שהם מפיקים את התואר בחו"ל. ואתה עתה בא ואומר "כן, לצרכי הטענה שהם ד"ר, התואר הופק בחו"ל. לצרכי שימור בספריה הלאומית, הדוקטורט הופק בארץ."
איש הרי לא טוען שדוקטורנט בהארוורד שכתב את הדוקטורט בעודו בישראל נדרש להפקיד עותק בספריה הלאומית. איני רואה שום דבר מלשון החוק שמחייב הפקדת עבודת דוקטורט שנכתבה באוניברסיטה זרה בספריה הלאומית. ודאי שאיני רואה סיבה לחרוג מלשון החוק בשביל עבודות באוניברסיטאות בלתי מוכרות.
 
את הספריה הלאומית לא מעניין באיזו אוניברסיטה נעשה התואר

אם העבודה הודפסה בישראל היא נחשבת כספר שהופק בארץ. יותר מזה, אם העבודה נכתבה בעברית, גם אם היא הודפסה בחו"ל ייתכן שיהיה לספריה הלאומית עניין בה (אם כי חובת ההפקדה כמובן לא תחול) כיון שבשונה מספריות לאומיות אחרות היא מעוניינת גם בחומרים הקשורים בתרבות ישראלית ויהודית שלא נוצרו בישראל. ולגבי ההנחה שלך שהעבודות לא נכתבו בעברית: אינני יודע על מה היא מבוססת. אם הדוקטורטים האלו פועלים באופן שמתארת טלי חרותי-סובר עם מנחים (קומבינטורים) ישראלים, לא אתפלא אם הן כתובות בעברית. ודבר אחרון: הזכרת עבודות סמינריוניות. עיון קצר בחוק הספרים היה מראה לך שהן עונות להגדרה של חומרים הפטורים מחובת ההפקדה.
 
הבנתי. מקום הדפסת העבודה הוא הקובע. כלומר אם הדפסתי דוקטורט

שכתבתי בחו"ל (באוניברסיטה מוכרת) בארץ אז אני צריך להפקיד. פרשנות מעניינת. ואם הדפסתי פרק בארץ ופרק בחו"ל? בשום מקום בחוק לא כתוב הודפס. איך כתבת "עיון קצר" בחוק היה מלמד אותך זאת. כתוב "יוצא לאור" = "הופק" "והופץ" בישראל ביותר מחמישים עותקים. ובשום מקום לא נכתב שהופק=הודפס. זה אתה. החלטת אז ככה זה וחרות סבר טועה ואתה צודק. זה נחמד שהחלטת אבל אין לך שום בסיס לכך. ואני שב ואומר הפרשנות שלך מעבר לאבסורדית. לצורך ההכרה בתואר, הוא הופק בחו"ל אבל לצורך ההפקדה אתה מניח שהוא הופק בארץ. אם זו הפרשנות, אין שום סיבה שתואר שמוכר בארץ לא יוכר כמופק בארץ אם נכתב ע"י ישראל. למעשה אתה אומר שאם קיפי ירוק כתב דוקטורט בהארוורד בעודו יושב בישראל (והדפיס אותו בישראל!) וקיפי כתוב כתב בחרסון בעודו בישראל, הדוקטורט בחרסון יופקד בגלל שהאונ' לא מוכרת. היגיון חזק. זה שהאוניברסיטה לא מוכרת עושה אותה יותר "יוקרתית". עיינתי בחוק - אם אתה מחיל בפרשנות עקומה על דוקטורט שהופק באונ' זרה אפשר באותה עקימות להחיל על עבודה סמינריונית. אין שום מקום שמדבר מפורשות על אי תחולה על עבודות סמינריוניות.
 
בוא נניח לרגע שאתה צודק וחובת ההפקדהעל פי חוק

לא חלה על דוקטורט כזה (אני מסכים שזה נופל בתחום האפור). עדיין, זו התמקדות בטפל ולא בעיקר. העיקר הוא שתפקידה של ספריה לאומית הוא לאסוף ולשמר מבלי להפעיל סינון. זה חלק מהותי ומרכזי בהגדרת התפקיד שנועד למנוע צנזורה מכל סיבה שהיא. מה שאתה וטלי חרותי-סובר (קיבלתי את הערתך שלא להשתמש בראשי התיבות אבל כדאי שגם אתה תדייק ותוסיף את היוד לאחר חרות ואת המקף בין שני השמות) מצפים לו הוא שהספריה הלאומית תסנן דוקטורטים שרמתם נמוכה (מי החליט? האם אתה או טלי חרותי-סובר קראתם את העבודות וראיתם שאכן אינן ראויות מבחינה אקדמית?)- דבר שמנוגד לעצם הרעיון שעומד מאחורי ספריה לאומית.

אתה חוזר ומעלה את השטות של עבודה סמינריונית. הנה מה שאומר החוק:
"סייג לתחולת החוק
1. סעיפים 2 (א), (ב) ן-(ד) ו-3 לחוק לא יחולו על ספרים שיצאו לאור בישראל כדי למסרם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לציבור מוגבל כגון: בני משפחה, משתתפי אירועים פרטיים, ועובדים או לומדים במוסד חינוכי כלשהו" מתוך: תקנות הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) התשס"ד- 2004.
אני חושב שזה מסביר מדוע אינך חייב לשלוח שני עותקים מהעבודה הסמינריונית שלך לספריה הלאומית. אבל גם אם תשלח אותה או את חוברת הזיכרון שהוצאת לקרוב משפחה שנפטר- יש סיכוי גדול שהם יקבלו אותם, יקטלגו וישמרו מבלי להפעיל שיפוט לגבי האיכות- שזה כאמור חלק מהמהות של ספריה לאומית (אאל"ט שלחנו עותקים מחוברת הזיכרון שהוצאנו לסבתי ז"ל לספריה הלאומית, לארכיון הקיבוצים ולארכיון השומר הצעיר כיון שחשבנו שיש בה עניין לגופים אלו מעבר לעניין הפרטי של המשפחה, והם קיבלו אותה בשמחה)
 

tristis

New member
לא ברור לי איך עתונאית מנוסה נכשלה בך

טלי חרותי סובר בעצמה כותבת "הספריה הלאומית היא בעצם מחסן, בולעת כל מה ששולחים לה, ללא דיון, ללא בדיקה". רק שהיא נכשלת בכך שהיא חושבת שזה דבר לא ראוי בעוד שבעצם זהו תפקידה ויעודה של הספריה הלאומית והיא פועלת על פי חוק.
אין פה מצידה של העיתונאית שום חיפוף או פספוס, יש כאן אי הבנה מהותית של עולם האקדמיה והספרנות (רוב התגובות לכתבה מאירות את הנקודה הזו)
 
קיפי סגול לקרוא לטלי חרות סובר טח"ס זה לא לענין

הקונטציה ברורה. אתה לא תרצה שאכנה אותך באיזה ראשי תיבות מעליב נכון? לגבי המומחים הגדולים שדיברו על שיטחיותה של העיתונאית - אשמח לראות את המקור החוקי לדבריכם. החובה היא מסירת ספר שיצא לאור בישראל. הרי ברור שלא כל שירבוט שיכרך בין שתי כריכות תהיה הספריה מחויבת בקיטלוגו. אין כל חובה עליה להפקיד למשל עבודות סמינריוניות. הספריה איננה צריכה לשפוט איכות לגוף כל עבודה ועבודה אבל היא בהחלט יכולה להימנע מקטלוג חומרים שנכתבו במוסדות שלא מוכרים על ידי המדינה. ידע מסונן כל העת על ידי גורמים מוסדיים בצורה זו. האונ' הללו גם אינן "בישראל" ומן הטעם הזה לבדו יכולה הספריה לסנן. מעבר לכך, אני מלא הערכה לטלי חרות סובר. טעויות פה ושם זה סביר בהתחשב בהחלט בצורך שלה לעמוד בתאריכי יעד מדי שבוע. מאקדמאיים שלוקח להם חודשים ושנים להפיק 10000 מילה ומספרים על יסורייהם העצומים בצורה שהיא לעיתים מגוכחת, מצופה לקצת ענווה בביקורת. הגברת מפנה זרקוק לחולאים באקדמיה הישראלית שמרבית האקדמאיים "האמיצים" משקשקים מלחשוף כי סגן השר שהגיש את העבודה המזויפת אולי יפגע בהם וכד'. לאיש בעולם העיתונות בדרך כלל לא איכפת מהעוולות הקטנות שאנשים פה לעיתים מתרעמים עליהן במלוא הפאתוס (בעילום שם כמובן) שעה שבאקדמיה אין כל גוף מבקר (לדוג' גניבה של רעיונות). תנו קצת כבוד למישהי שחושפת את העניינים הללו.
 
הקונוטציה בראש שלך

בכלל לא חשבתי על זה- פשוט יש לה שם ארוך והיה לי נוח לקצר. מתנצל אם זה מתפרש כפוגע.
לגבי מה צריך למסור לספריה הלאומית. הנה מה שאומר חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) התשס"א 2000
http://web.nli.org.il/sites/NLI/Heb...ast/law/Documents/NLI-law-books-2000-2005.pdf
אתה מוזמן לבדוק בעצמך ולראות כיצד החוק מגדיר ספר, אילו ספרים חייבים למסור ואילו פטורים.

ואם תסתכל באתר הבית של הספריה הלאומית תראה שכתוב שם במפורש "הספרייה הלאומית מקבלת את הפרסומים הנמסרים במסגרת החוק ללא הבדל שפה, מדיום, נושא, או איכות, ואינה מפעילה עליהם כל שיפוט ערכי או אידאולוגי." וש"הספרייה משמרת את הפרסומים לדורות הבאים כתיעוד של התרבות הישראלית הכתובה, וערבה לכך שהם יהיו זמינים לציבור גם שנים רבות אחרי שאזלו מן השוק." http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/library/depositing/Pages/default.aspx
לדעתי, גם עבודות דוקטורט מפוקפקות הן חלק מהתרבות הישראלית הכתובה- לא התרבות שהיינו רוצים לראות כמובן ועדיין- גם את זה תפקידה של הספריה הלאומית לשמר.

ושלא יובן לא נכון: אני חושב שטלי חרותי סובר עושה עבודה חשובה בכך שהיא מעלה את הנושא ומציפה את הבעיה על פני השטח. הבעיה היא שלא תמיד עבודת התחקיר שלה מעמיקה מספיק והרשימה הזאת היא דוגמא לכך. היא מעידה על חוסר הבנה עמוק לגבי תפקידה ואופן פעילותה של ספריה לאומית (כל ספריה לאומית). ובסופו של דבר תחקיר שאיננו יסודי מספיק לא רק שאינו משרת את המטרה אלא פוגע בה.
 
התבוננתי טרם כתיבת תגובתי הקודמת

אין חובה לשים עבודת דוקטורט שנכתבה בחו"ל בספריה הלאומית. במיוחד לאור זאת שהן סביר להניח - לא בעברית. הספריה הלאומית מחויבת בשמירת מה שנכתב בישראל ויוצא בצורת ספר או עיתון. זו לשון החוק. מטרות כלליות בחוק זה נחמד אבל הן לא משנות את לשון החוק. הספריה לא מסננת דברים שהם ספר או עיתון ויצאו בישראל. מעבר לכך היא ודאי רשאית. היא רשאית גם לתייק עיתוני כיתה או עלוני בית כנסת. היא אינה חייבת לשמר כל עבודת דוקטורט שנכתבה על ידי ישראלי במדינה אחרת. היא אינה חייבת לשמר עבודה סמינריונית שנכתבת בישראל. גם אלו זה ידע חשוב. עבודת דוקטורט שנכתבה באוני' זרה מוכרת ע"י ישראלי ודאי ראויה לא פחות לשימור לתיעוד הדברים מעבודת דוקטורט שנכתבה באונ' זרה לא מוכרת ועדיין היא לא תשמר שם. העיתונאית לא שגתה. צר לי אבל שחשדתי בכשרים בענין הכינוי.
 

tristis

New member
יעוד הספריה הלאומית:

"לאסוף, לשמר, לטפח ולהנחיל את אוצרות הידע, המורשת והתרבות בכלל, בדגש על ארץ ישראל, מדינת ישראל והעם היהודי במיוחד" זאת על פי האתר שלהם.
לכן, עבודות דוקטור עם זיקה למדינת ישראל/השפה העברית/יהדות או שנכתבו בידי אזרח ישראלי או שנכתבו בשפה העברית יוכנסו לאוסף הספריה. אני מניח שעצם זה שהכותב הוא אזרח ישראלי זה מספיק.
טלי חרות סובר עושה עבודה מצוינת בטורים שלה ומגיע לה שאפו גדול. לעתים קורה שהיא מחפפת או מרדדת דברים, לצערי, במקרה של הטור הנוכחי היא פשוט שגתה בגדול, ומערכת הארץ אחראית לא פחות על הכישלון ועל הכותרת המעידה על בורות.
 

c0g

New member
חבר כתב דוקטורט בוירג'יניה

הספרייה הלאומית אמורה לקבל ממנו עותק רק בגלל שהוא ישראלי בחו"ל?
כתבתי עבודה בתיכון. אם אני אגיש אותה לספרייה הלאומית היא תקבל את העבודה?
כתבתי סטוס בפייסבוק שהגיע ל-20,000 אנשים. הספרייה הלאומית צריכה לקטלג אותו?
&nbsp
נראה לי שלא, למרות שלפי ההגדרות שלך היא אמורה (הפייסבוק שלי הוא אוצר ידע!
)
&nbsp
אגב, החוק דורש איחסון של כל חומר שהופץ ברבים (מעל 50 עותקים). עבודת דוקטורט באוניברסיטת יורק בהוואי, עד כמה שאני מבין, לא עומדת בתנאי הזה.
ההתייחסות היחידה לספרייה הלאומית כספרייה אקדמית היא לגבי מוסדות אקדמיים שמוכרים בארץ. גם בתנאי הזה העבודה הנ"ל לא עומדת.
&nbsp
אני מסכים שהקשר בין איחסון העבודה בספרייה הלאומית לבין לגיטימציה של העבודה הוא קלוש ביותר (כל אחד יכול לכתוב ספר ולשלוח אותו), אבל גם קיטלוג החומר הזה, תוך השקעת משאבי הספרייה, היא לא הכרחית.
 
תקרא את לשון החוק

דוקטורט שנכתב בוירג'יניה לא הופק בישראל ולכן חובת ההפקדה לא חלה עליו. דוקטורט שהודפס בישראל הופק בישראל. הספריה הלאומית עשויה להיות מעוניינת גם בדוקטורט מוירג'יניה אם הוא עוסק בנושאים שקשורים לישראל או יהדות אבל כמובן שאין לה אפשרות לחייב להפקיד אותו.
לגבי העבודה בתיכון והפייסבוק שלך: קרא את הסעיף בחוק שנוגע למסמכים הפטורים מחובת ההפקדה.
עניין ההפצה ב 50 עותקים ומעלה לא כתוב בחוק עצמו אך מוזכר באתר הספריה. יחד עם זאת מוזכר שם גם "פרסומים הנמכרים או מופצים לציבור בחינם." ו"פרסומים בכל גודל ובכל שפה." לא לגמרי ברור האם שני הסעיפים האלו מתייחסים רק לפרסומים שמופצים ב 50 עותקים ומעלה (שכאמור לא מופיע בחוק עצמו- ייתכן שמדובר בהוראה/תקנות של השר הנוגעות לחוק) או לא. העובדה היא שאוניברסיטאות ישראליות דורשות עותקים מעבודות דוקטורט להפקדה בספריה הלאומית. אני מניח שדוקטורט עונה להגדרה של פרסום המופץ לציבור בחינם ובד"כ מופץ בפחות מ 50 עותקים.
 

c0g

New member
קראתי את לשון החוק

תקרא את לשון החוק:
&nbsp
בסעיף 2(ה) לחוק הספרים:
"בחוק זה, "יוצא לאור בישראל" – מופק בישראל ומוצע בישראל לציבור או לחלק מוגדר ממנו בין בתמורה ובין שלא בתמורה בחמישים עותקים או יותר."
&nbsp
דוקטורט בהחלט לא עומד בקריטריון הזה.
א' הוא לא מופץ לציבור. הוא מופקד בספרייה אקדמית. אפשר לגשת אליו, בסך הכל.
ב' הוא לא מופץ במספר עותקים גדול כל כך. אפילו לא קרוב.
&nbsp
אגב, הגבתי לטריסטיס: "עבודות דוקטור עם זיקה למדינת ישראל/השפה העברית/יהדות או שנכתבו בידי אזרח ישראלי או שנכתבו בשפה העברית יוכנסו לאוסף הספריה."
דוקטורט בוירג'יניה עומד בהחלט בקריטריון טריסטיס, אבל לא בקריטריון החוק.
 
צודק- ראיתי את עניין 50 העותקים באתר הספריה הלאומית

אבל פיספסתי את זה בחוק. בכ"ז אוניברסיטאות בישראל דורשות עותקים מכל עבודת דוקטורט עבור הספריה הלאומית (ואת זה אני יודע מנסיון אישי). וכמו שכתבתי לטוליאן סורן: העיקר הוא לא האם חובת ההפקדה חלה על דוקטורט מאוניברסיטת שקר כלשהו או לא, אלא האם הספריה הלאומית צריכה להיות סלקטיבית בקבלת חומרים. הטענה שלי היא שלא- זה מנוגד למהות של ספריה לאומית שהרעיון העומד מאחוריה הוא איסוף ושימור של כמה שיותר חומרים מבלי להפעיל שיפוט לגבי איכותם, או כל סוג של צנזורה. וכאמור, יש בעניין הזה הבדל משמעותי בין ספריה אקדמית או ציבורית לבין ספריה לאומית.
 
למעלה