אנונימי כותב - היתה לנו אהבה מהסרטים היינו מודל לזוגיות יפה מפרגנת אוהבת לאחר שנתיים ניפרדנו לשנינו היה קשה להמשיך הלאה , לשכוח , לשחרר לאחר חצי שנה של סבל וגעגועים אין סופיים חזרנו וידענו שהפעם זה לתמיד ! שנינו נכנסו לעולם ה א.מונגימי בידיעה שלא משנה מה אנחנו יחד קראנו לזה זוגיות מאפשרת הלכנו למפגשים ,מסיבות , סדנאות וכו'.... חיינו את החולם ...טיסות לחול טיולים בארץ מחשבות על משפחה חיים משותפים בקיצור אהבה ענקית בלתי תלוייה . חשבנו שניצחנו את המערכת פיצחנו את השיטה כך היה למשך שנתיים נוספות עשינו מסיבת אהבה אם הצהרת אמונים חברים אהבה . לפני יותר משנה זה קרה ! היא הלכה למסיבה( רגילה לחלוטין לא קשורה לעולם הא.מונגמיה) אני לא הייתי כל כך בעניין אז התנדבתי לשמור על הילדות כדי לאפשר לה ללכת למסיבה ולהנות , כשחזרה אמרה שהכירה בחור צעיר ממנה (ב10 שנים ) אני ישר פרגנתי ואמרתי איזה יופי (בחיים לא חלמתי מה הולך לבוא בהמשך ) החודש לאחר היה מהמם התקרבנו כמו שלא התקרבנו מעולם ! אך לאט לאט חלחלה בי התחושה שהקשר שלהם מתחזק וחשתי מועקה קלה אך ניסיתי לסלק אותה מהמחשבות וגם היא דאגה לומר כל הזמן שהכל בסדר ושהוא סהכ צעצוע זמני שתכף יגמר כי הלו הוא צעיר לבטח ירצה להקים משפחה והיא ממש לא שם ... אז בלעתי את הפחד והחשש כי סמכתי עליה שלא תתן לשום דבר להרוס את מה שבינינו אך ככל שהזמן עבר הרגשתי איך היא מתרחקת ומחפשת את הקרבה שלו וכמה היא מצפה לראות אותו כל פעם יותר ויותר ואני התחלתי לאבד איזון הרגשתי איך היא חומקת לי מבין הידיים וכל המחוות וכל מה שניסיתי לעשות כדי להתקרב רק הרחיק אותה קירב אותה אליו ... היא מצדה כנראה גם הבינה לאן זה הולך היא מצדה הבינה את הסיטואציה וניסתה לעצור את הקשר איתו אך לאחר מספר ימים ראיתי עליה את הגעגוע ואת התסכול מכך שאני מונע ממנה לראות אותו אז עם כל הכאב והחשש שיחררתי כי הבנתי שאני לא במקום הזה של להגביל אותה הרי אנחנו חזקים וזה לא ישבור אותנו חייב להאמין לה שזה נכון . הם ניפגשו שוב ולאט לאט ראיתי אותה מתאהבת עד מעל הראש ואני הולך ונעלם לתוך חור שחור אז לאחר בערך חצי שנה אמרתי די ! אמרתי שאני צריך זמן וגם היא .. אני צריך להחליט אם אני מסוגל לחיות עם זה או לקום וללכת והיא צריכה לחשוב מה יותר חשוב לה והאם היא מוכנה "להקריב" את הקשר איתו ולבחור בנו חייב לציין שמאז ומעולם מהרגע שנכנסנו לעולם הזה אני הייתי נחוש וברור שאני לא פוליאמורי אני לא בנוי לזה ולא מאמין שזה בשבילנו היא הסכימה איתי וכך יכולנו להנות מכל הטוב שבעולם הזה ללא סכנה (כך לפחות חשבתי ) אז לקחנו הפסקה אחד מהשני אמרנו ששבוע זה זמן סביר לחשוב להחליט ולראות לאן הולכים ... לא עברו 4 ימים והיא כתבה לי שהיא רוצה שניפגש , אני הסכמתי כמובן וכשניפגשנו אמרה שהיא לא מסוגלת לחיות בלעדיי ולא מוכנה לאבד אותי אבל גם לא מוכנה לאבד אותו אז הסכמנו שיפגשו פעמיים בשבוע , היא טענה שזה ממש מספיק לה והיא לא רוצה יותר מזה ... העניין החזיק בדיוק שבוע נוסף לאט לאט ראיתי אותה מתרחקת שוב וכל פעם במקרה (או שלא) יוצא להם להיפגש מעבר ליומיים שנקבעו אני מצידי הרגשתי כבר די מיואש כאילו אני מחזיק אותה בכוח ...אז שוב החלטנו על עוד הפסקה רק שהפעם הייתי יותר נחרץ ובוטה ואמרתי "תחליטי או אני או הוא " אז שוב לקחנו פסק זמן ...באותו הערב שזה קרה היתה לי תחושה שהוא אצלה לא יודע מה משו בגוף פשוט ידעתי אז עשיתי משהו לא מחושב אולי ילדותי אבל נסעתי אליה וכמו שחשבתי הוא היה שם ! איבדתי את זה לחלוטין !! באותו לילה כמעט לקחתי את חיי קיבינימט הובלתי לבית חולים כשהיא מלווה אותי בבוקר שאחרי כשהתעוררתי היא היתה שם לידי לא יכולתי להסתכל לה בעיניים , אמרה לי שכרגע היא איתו ואני צריך להחלים .. אז התנתקתי ממנה בעזרת חברים ומשפחה הייתי במצב איום בדיכאון חמור לאחור ממנה ללא אפשרות תקשורת לאחר כמה ימים ולאחר מלחמה עיקשת שלה ליצור איתי. קשר כשהמשפחה שלי הבינה שהיא רעה לי ואני לא מסוגל להתרחק ולהתנתק בכוחות עצמי אז יצרו את החוצץ בינינו אך לבסוף יצרה קשר ובקשה לחזור ולנסות שוב כי היא הבינה סופית (כך אמרה) שהיא לא תוותר עלי לעולם ! אז שוב האמנתי ! אמרה שמעכשיו הם רק ידידים וכך זה ישאר ! אז חזרנו ... אבל משהו בי כבר היה מרוסק ולא באמת היה מסוגל להאמין שוב אך האהבה אליה היתה חזקה מהכל ושוב נפלתי לתוך קורי העכביש זה החזיק שבוע או שבועיים שבמשך הזמן הזה הם ניפגשו כמעט כל יום ואני כבר הבנתי שהסוף קרב אך היא מצדה לעולם לא תעשה את הצעד ותיפרד אז עזרתי את שארית כוחותי האחרונים ואת טיפת האגו שנישאר קמתי ועזבתי . ניפרדנו סופית לפני חצי שנה לאחר כמה ימים שוחחנו והיא טענה שבדיעבד היא מבינה כמה לא האמנו וכמה היא רק חיכתה לדבר הנכון הבא . ומה שהיה בינינו היה מיוחד ומקשים אבל ניגמר . חודש לאחר שניפרדנו הבחור עבר לגור לידה כנראה שהפך לחלק מהמשפחה אני עדיין בטראומה מרגיש שלקחו לי את הלב לעסו אותו דרכו עליו וזרקו היא מצדה לא מבינה מדוע לא נוכל להישאר ידידים (כי לטענתה היא עדיין אוהבת אותי ) ניסיתי לתמצת את הסיפור קשה להכניס 5 שנים לסיפור אחד (אולי אכתוב על זה ספר יום אחד ) אני יודע שיהיו כאלה שיגידו "למה לא הלכת אחרי חודשיים אחרי שלושה ...אבל קל לשפוט מהצד כשאדם אוהב כל כך ומאמין לצד השני ברמה כזאת ...לא יכולתי ללכת נישבע !# אני לא חושב שכל הסיפור הזה קשור בהכרח בכל עניין הא.מונגמיה אלה קשור בנפש האדם ובהבדל שבין אנוכיות , אהבה , הצורך בריגוש אין סופי על חשבון האדם מולך אני היום בזוגיות בריאה ומאושרת אך הצלקת הזאת תישאר שם לנצח משהו בי השתנה ..פחות צוחק ,פחות מאמין , אני חי על כדורי הרגעה ... מקווה לשכוח אותה ולשכוח את הסבל שעבר עלי אני בטיפול כבר שנה מנסה לסלוח לעצמי ולהבין שלא הייתי מסוגל לפעול אחרת ... אני מבין היום שעברתי התעללות נפשית במשך יותר משנה (כן גם נשים יכולות להתעלל בגברים ) לא רואה כרגע איך אהיה מסוגל לסלוח לה מאוד רוצה אבל כרגע אני בתהליך של שיקום הנפש ומנסה לחזור לחייך לבלות אומר לעצמי שיש חיים אחריה ... שאהבה זה לקבל את האחר ללא רצון להתאים אותו אליך אם אתה אוהב אדם וכיף לך איתו לא תבקש ממנו כסף על זה שאתה מתקלח אצלו מידיי פעם או אוכל אצלו יחד עם הילדים לא תספור לו כמה אספרסו שתה השבוע הכתובת היתה מזמן על הקיר אבל כמו כל המשפטים שעד שלא חווים אותם לא באמת מבינים את משמעותם האמיתית .... "האהבה עיוורת" אני מאמין שיש כאן חלק בקבוצה שיודעים במי מדובר , אני שלם ועומד מאחורי כל מילה שכתבתי חלק מהריפוי שלי הוא לשתף את הסיפור הזה ואולי גם לומר שהעולם הזה הוא לפעמים תירוץ או כלי בידי אנשים שלא בהכרח מבינים את הכוח שלו או את הנזק שהוא יכול להביא איתו אך בסופו של דבר כולנו אנשים בוגרים האחראים הבלעדיים על מעשינו . תודה וסליחה על אורך הטקסט (זה הכי קצר שהצלחתי )