אני לא חושב שזה נימוק בעייתי. אנסה להסביר את עמדתי להלן.
האקדמיה הציבורית בגרסתה דהיום שונה מאד מהאקדמיה הרומנטית שאתה חושב עליה, שבה מנדל ופסטר וון-לוונהוק עשו השתמשו בשיטה המדעית כדי לחקור מה שעלה בדעתם. ההבדל העיקרי בינם לבין האקדמיה הציבורים בנוסחה העכשווי הוא שהחוקרים בתקופה הרומנטית ההיא לא התשמשו במימון ציבורי מכספי משלם המיסים - או שהם היו עשירים בעצמם, והשיטה המדעית היתה עבורם תחביב עליו שילמו מכספם האישי, או שהיו להם נדבנים פרטיים שאימצו אותם כמדעני החצר שלהם ושילמו על מחקריהם. משכך, הם יכלו לחקור את כל מה שעלה בדעתם, בלי צורך לבקש רשות מהציבור. בימינו, האקדמיה הציבורית, לה אני שייך, משמשת בתפקיד שונה: יש לה הסכם עם הציבור, ובו הציבור מממן שכבה של מקצוענים, שמצדם מבטיחים להשתמש בידע שלהם בשיטה המדעית כדי לתרום לתועלת הציבור. אם הדבר לא היה כך, לא היינו צריכים להתחרות על גרנטים; היינו פשוט מבקשים צ'ק פתוח, וחוקרים כל מה שמתחשק לנו (יש מדענים שחושבים שזה מגיע לה גם היום). הק, אפילו מי שמעניין אותו מה חשב הפחה הטורקי בקונסטנטינופול בתרפפ"ו צריך לשכנע מישהו שהמחקר הזה חשוב, ומדוע ביצוע מוצלח של המחקר יהיה לתועלת הציבור.
משמעותו של המושג "חופש האקדמי" אינו החופש לדרוש מהציבור שימממן לי את המחקר שבא לי לעשות על ההיסטוריה של הקומיקס, סתם כי זה מעניין אותי. משמעו של חופש האקדמי הוא החופש לקבל בלא משוא פנים את המסקנות שעולות מהמחקר שלי, גם אם אינן מוצאות חן בעיני מישהו, בגלל שהשיטה המדעית לא משקרת ולא לוקחת צד.
כפי שאני רואה זאת, לציבור, שממסיו אני חי, יש זכות מלאה לקבוע סדרי עדיפויות לגבי נושא המחקר עליו אפעיל את השיטה המדעית. אם הציבור חושב ששינויי אקלים הם נושא חשוב - הציבור יבחר נציגים שיתעדפו מחקרים בנושא שינוי אקלים. אם למישהו מתחשק לחקור משהו אחר - שיתכבד ויממן את עצמו מכספו הפרטי.
בסופו של דבר, תיעול כספי משלם המיסים לתחום זה או אחר - יהא זה תרבות, כבישים או מחקר מדעי, הוא תפקיד שאנו נותנים בידי נבחרי הציבור שלנו.