מה דעתכם, האם אנחנו חושבים בצורה יצירתית?
עד כמה אנחנו עבדים להנחות מקובעות שאנחנו יוצרים לעצמנו? עד כמה ומתי אנחנו מסוגלים לחשוב פתוח ואחר. מה שמעניין ודי טראגי, שדווקא במצי לחץ, כשאנחנו זקוקים לחשיבה אחרת, באופן אוטומטי אנחנו "נדבקים" לדפוסי החשיבה שלנו, וזה תוקע אותנו. ולצורך ההמחשה סיפור יפה היה היה פעם איש זקן, שבמותו הוריש לשלושת בניו ירושה של שבעה עשר גמלים. לבן הבכור הוא השאיר חצי מהגמלים. לבן השני הוא הוריש שליש מהגמלים. ולבן השלישי, הצעיר, הוא הוריש תשיעית של הגמלים. שלושת הבנים נפלו לתוך סחרחורת של חישובים, מנסים לפענח מה חלקו המדוייק של כל אחד מהם. כמובן שהעניין לא עלה בידם , מאחר ושבע עשרה לא מתחלק לשניים, וגם לא מתחלק לשלוש, וגם לא מתחלק לתשע. חייהם הפכו קשים ומרים, איבה וכעס אחזו בהם, וכל אחוות המשפחה שהיתה להם הלכה ונעלמה. כל היום היו עסוקים במשא ומתן ובחישובים מכל זוית אפשרית, אך לשווא. לא הצליחו להגיע לתוצאה משביעת רצון שתניח את דעת שלושתם. בייאושם, החליטו לפנות לעצת מומחים שיעזרו להם להתיר את הסבך. אשה זקנה וחכמה שגרה בכפרם שמעה את בעייתם, וביקשה שיניחו לה להרהר מעט ולנסות למצוא פתרון. לאחר מחשבה ארוכה אמרה להם: "אינני יודעת אם אוכל לעזור לכם לפתור את בעייתכם. אבל המעט שאני יכולה לעשות, זה לתת לכם את הגמל האחד שיש ברשותי. ככה יהיו לכם שמונה עשר גמלים." שמחו האחים מאד. שמונה עשרה הוא מספר שמתחלק בשניים – כך הבן הבכור יכול לקבל את המחצית שהוריש לו אביו, תשעה גמלים. הבן השני יקבל את השליש שהובטח לו – שליש משמונה עשרה זה ששה גמלים. גם לבן השלישי נמצא פתרון, כי תשיעית משמונה עשרה הם שניים, לקח גם הוא לעצמו את שני הגמלים שציוה לו אביו. אם נחבר את המחצית של הבן הבכור (תשע) ועוד השליש של הבן השני (שש) ועוד תשיעית של הבן השלישי (שניים) נקבל בדיוק שבעה עשר גמלים, ירושתו המלאה של האב! נשאר גמל אחד מיותר, והם החזירו אותו לזקנה החכמה. אכן, לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה לסגת צעד אחד אחורה, ולהתנתק מההנחות המקובעות שלנו. לראות את התמונה בגדול – לחפש את הגמל השמונה עשרה... אחרי שהוא יעזור לנו בפתרון הבעיה, אפשר לשחרר אותו לדרכו.. מה דעתכם???
עד כמה אנחנו עבדים להנחות מקובעות שאנחנו יוצרים לעצמנו? עד כמה ומתי אנחנו מסוגלים לחשוב פתוח ואחר. מה שמעניין ודי טראגי, שדווקא במצי לחץ, כשאנחנו זקוקים לחשיבה אחרת, באופן אוטומטי אנחנו "נדבקים" לדפוסי החשיבה שלנו, וזה תוקע אותנו. ולצורך ההמחשה סיפור יפה היה היה פעם איש זקן, שבמותו הוריש לשלושת בניו ירושה של שבעה עשר גמלים. לבן הבכור הוא השאיר חצי מהגמלים. לבן השני הוא הוריש שליש מהגמלים. ולבן השלישי, הצעיר, הוא הוריש תשיעית של הגמלים. שלושת הבנים נפלו לתוך סחרחורת של חישובים, מנסים לפענח מה חלקו המדוייק של כל אחד מהם. כמובן שהעניין לא עלה בידם , מאחר ושבע עשרה לא מתחלק לשניים, וגם לא מתחלק לשלוש, וגם לא מתחלק לתשע. חייהם הפכו קשים ומרים, איבה וכעס אחזו בהם, וכל אחוות המשפחה שהיתה להם הלכה ונעלמה. כל היום היו עסוקים במשא ומתן ובחישובים מכל זוית אפשרית, אך לשווא. לא הצליחו להגיע לתוצאה משביעת רצון שתניח את דעת שלושתם. בייאושם, החליטו לפנות לעצת מומחים שיעזרו להם להתיר את הסבך. אשה זקנה וחכמה שגרה בכפרם שמעה את בעייתם, וביקשה שיניחו לה להרהר מעט ולנסות למצוא פתרון. לאחר מחשבה ארוכה אמרה להם: "אינני יודעת אם אוכל לעזור לכם לפתור את בעייתכם. אבל המעט שאני יכולה לעשות, זה לתת לכם את הגמל האחד שיש ברשותי. ככה יהיו לכם שמונה עשר גמלים." שמחו האחים מאד. שמונה עשרה הוא מספר שמתחלק בשניים – כך הבן הבכור יכול לקבל את המחצית שהוריש לו אביו, תשעה גמלים. הבן השני יקבל את השליש שהובטח לו – שליש משמונה עשרה זה ששה גמלים. גם לבן השלישי נמצא פתרון, כי תשיעית משמונה עשרה הם שניים, לקח גם הוא לעצמו את שני הגמלים שציוה לו אביו. אם נחבר את המחצית של הבן הבכור (תשע) ועוד השליש של הבן השני (שש) ועוד תשיעית של הבן השלישי (שניים) נקבל בדיוק שבעה עשר גמלים, ירושתו המלאה של האב! נשאר גמל אחד מיותר, והם החזירו אותו לזקנה החכמה. אכן, לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה לסגת צעד אחד אחורה, ולהתנתק מההנחות המקובעות שלנו. לראות את התמונה בגדול – לחפש את הגמל השמונה עשרה... אחרי שהוא יעזור לנו בפתרון הבעיה, אפשר לשחרר אותו לדרכו.. מה דעתכם???
