מה בפינה חופשה בארץ

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

חופשה בארץ

חופשה בישראל כמו שכולנו פה יודעים, זה לא כמו לנסוע לחופשה בכל מקום אחר, זה ביקור ולא פשוט בכלל. זה משפחתולוגיה, זה נוסטלגיה, זה רצונות של כל אחד מאיתנו ומול המשפחה והחברים בארץ ויש שם המון אמוציות. כך זה בשבילי

האם גם אתם מרגישים כך? או אולי מצאתם דרך לא להכנס למקום הזה?

כל כמה זמן אתם מגיעים לארץ?

איפה מתארחים כשאתם בארץ?

מה אתם הכי אוהבים לעשות כשאתם בארץ? למה אתם הכי מתגעגעים?

איך הילדים מגיבים כשמגיעים לארץ?

כרגיל תרגישו חופשי להתיחס למה שמתאים לכם ולהוסיף כל מה שקשור לנושא הזה

מצרפת לינק לבלוג של BROOK-IT שאני מאוד אוהב לקרוא מידי פעם:
http://brook-it.com/בית-חרושת-של-חוויות/

 

[KallaGLP]

מאז שעזבנו ביקרנו רק פעם אחת, לפני כ-3 שנים,

וגם זה רק כי היינו חייבים להשלים את מכירת הדירה בארץ ולעזור לבכור לעבור דירה קרוב לבסיס שבו הוא משרת, ורוב הביקור הוקדש לזה. בנוסף, כמובן, מצאנו זמן להתראות עם כל הקרובים ועם החברים הטובים, וגם הילדים נפגשו עם חברים (שעם חלקם הם שומרים על קשר עד היום). את רוב התקופה בילינו במלון במרכז, באזור שאליו עבר הבן, ואת יתר הזמן במעין צימר בצפון, ששם מרוכזים רוב המשפחה והחברים.
זה לא שלא היינו רוצים לבקר, אבל זה נורא יקר בשביל משפחה של 5 אנשים. ממילא הבן הבכור צריך להגיע אלינו לפחות פעמיים בשנה כדי לשמור על הגרין קארד שלו, ואנחנו מעדיפים שגם ההורים יגיעו אלינו כי הם רק שניים ואנחנו יכולים להציע להם מקום לינה אצלנו. ממילא הם נוהגים לנסוע לחו"ל כל שנה, אז פשוט במקום סתם טיול הם יכולים לבוא אלינו. לעומת זאת, אם אנחנו טסים לשם אין אף אחד שיכול לארח אותנו ואנחנו חייבים לשכור מלון ורכב לכל התקופה. יש לנו בבית 3 מתבגרים שבקרוב צריך לשלוח לאוניברסיטה, אז מנסים לא לפזר כספים על נסיעות כל כך יקרות שאינן מחויבות המציאות. אנחנו מטיילים רק ברחבי ארה"ב, עם רכב שלנו וישנים במלונות הכי זולים, וזה בהחלט מספיק טוב בשבילנו.
אני מתגעגעת כמובן לקרובים ולחברים. אבל אני כל כך עסוקה ועובדת כל כך הרבה שאין ממש זמן לחשוב על זה יותר מדי. איכשהו הזמן בין ביקור לביקור (שלהם אצלנו) עובר ממש מהר.
בנוסף, אני מדברת עם הוריי כל יום, וגם עם הבן שלי הרבה, ומרבית העבודות שאני עושה למזלי קשורות לשפה העברית, ובין היתר אני גם ממשיכה לעבוד עם חבריי בארץ על פרויקט משותף דרך האינטרנט, ככה שגם זה מקל עליי מבחינה נפשית להרגיש פחות רחוקה, אני מניחה.
פרט לאנשים, אני חושבת שאני מתגעגעת הכי הרבה לאוכל בישראל. ואולי תצחקי עליי - אבל גם לרמת השירות שהתרגלתי אליה בארץ בשנים האחרונות. פה אם זקוקים לאיש מקצוע טוב, כמו חשמלאי או שרברב, או לתיקון של איזה מכשיר חשמל, לפעמים עוברים שבועות עד שמישהו טורח להגיע. חשבתי שזה ככה רק בקליפורניה, אך מסתבר שלא. וכמובן יותר מכל אני מתגעגעת למפגשים החברתיים, לטיולי האוהלים עם המסלולים והקומזיצים עם הגיטרה שהיינו עושים עם חברים. גם כאן אנחנו, כאמור, מאוד פעילים חברתית ומטיילים ומבלים לא מעט, וארה"ב מאוד מגוונת ומדהימה ביופיה, אבל החדש הוא תוספת ולא תחליף לישן, ולא גורם לנו לשכוח או להתגעגע פחות למי ולמה שהיה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

העלויות מטורפות. אני שמחה שאת מוצאת את הדרך שטובה לכם

 

[KallaGLP]

 

[ניריתסקוטלנד1]

הכל השתנה אצלי בשנה האחרונה

אבי נפטר בנובמבר השנה, ואמי כבר לא בחיים וזה עושה את כל הביקור שונה לחלוטין. עד עכשיו היינו מגיעים פעם בשנה. אבא שלי שילם על הטיסות, שלמרות שאני באירופה, יש לי 3 טיסות עם טיסה אחת די בעיתי מבחינת "הטיסה יוצאת בזמן או לא", ולכן אני טסה עם חברות שמכרטסות את שלושת הטיסות על כרטיס אחד, ובמידה ויש עיכוב אני לא צריכה לשלם על הטיסות שפיספסתי. מדובר בעלות של קרוב ל-2000 פאונד. לא זול בכלל. התארחתי בבית של אבא שלי וכל העלויות היו עליו, כי ככה הוא רצה האבא הנפלא שלי, וגם יכול היה להרשות לעצמו. כאמור, כל זה ישתנה. בעלי לא מצטרף אלינו כשאנחנו נוסעות לישראל, אז זאת לא חופשה משפחתית

אני מרגישה שיש לי המון התחייבויות בארץ. יש דברים שאני רוצה לעשות, יש לבוני דברים שהיא רוצה לעשות, והכל נדחף לתוך מישמש מעייף. אני מגיעה הביתה אחרי החופשות האלא סחוטה!!!!
בארץ אני אוהבת את החום. החום האנושי שמקבל אותנו בחיבוק נפלא, שרק אנשים שמכירים כל כך הרבה שנים ועברו יחד את זה או אחר יודעים לחבק, ואת מזג האויר החם, שלרוב חם מידי, ועדין, כייף ללבוש את הלבוש הקייצי והקליל שכל כך חסר אצלנו, כי אצלנו הטמפרטורה הממוצאת בקיץ היא כ-15 מעלות

בוני מאוד מתרגשת ואוהבת להגיע לארץ, אבל בארץ זה כבר סיפור אחר. לא פשוט לה להפגש עם כולם פתאום. היא לרוב באה איתי לפגישות וזה די משעמם לה כמובן, למרות שאני מנסה להפגש בחוף הים, טיול וכד' בשביל שיהיה לה יותר כייפי. מנסה לנווט בין התחייבויות ודברים כייפים שיתאים לכולם וזה מאוד לא פשוט.

ואיך אפשר בלי הקושי הנוראי של הפרידה בשדה התעופה. כשאבא שלי היה בחיים, כל פעם היתה עולה המחשבה, אולי זה החיבוק האחרון?
הקריעה הזאת בחזרה הביתה קשה לי מאוד. כל פעם מחדש. אני בחו"ל קרוב ל-10 שנים וזה לא הופך להיות קל יותר. אולי עכשיו ששני הורי לא בחיים זה ישתנה.

 

[KallaGLP]

נראה שעברת הרבה דברים קשים בתקופה האחרונה.

חווית אובדן גדול שלוקח זמן להתאושש ממנו.
מאחלת לך שלמרות הכל עדיין תצליחי להפיק הנאה ותועלת מהביקורים בארץ, כי ברור כמה הם חשובים לך. נשמע לא פשוט בכלל.
אגב, אישית, אם יש משהו שאני שמחה עליו הוא שיותר קריר כאן. כנראה לא קר כמו אצלכם (יורד אצלנו שלג אולי פעמיים-שלוש בשנה והוא נמס לגמרי אחרי יום-יומיים גג ובקיץ ממש חם, אם כי בממוצע פחות מאשר בארץ), אבל נעים ויש יותר ימים מעוננים שמונעים שמש ישירה, ואני מעולם לא סבלתי שמש ישירה, במיוחד בקיץ, כשגם ככה חם, וזה אחד הדברים שהיה לי קשה איתם בארץ וגם בקליפורניה. החיסרון היחיד אצלנו הוא שהאזור גשום מעל הממוצע (אם כי לא בקיץ), אבל אם אני צריכה לבחור - אני מעדיפה בהרבה גשם על פני חום נוראי. בזכות הגשם גם מאוד ירוק כאן ויש המון מים, והצמחיה עשירה בצורה בלתי רגילה, וכל זה יוצר יופי בלתי רגיל. וגם, השלג שנמס במקומות הרגילים נשאר על הפסגות, ויש אפילו כמה פסגות גבוהות שמושלגות כל השנה וזה כל כך יפה! שלא לדבר על צבעי הסתיו המרהיבים. בקיצור, יש לי הרבה סיבות להתגעגע לארץ, אבל חום היא בהחלט לא אחת מהן.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לגמרי מתחברת. נראה לי שאת במקום אידיאלי מבחינת מזג אויר

 

[פרפרי אהבה]

אנחנו נוסעים בשבוע הבא ומודה שממש לא מצפה בקוצר רוח

גם הקטנה סובלת מהג'ט לג ולא אוהבת שמציקים לה, מה שלא עובד עם 2 משפחות שרק מתים לפגוש אותה, רובם אנשים שבחיים לא ראתה או ראתה כשהייתה ממש פיצית. משתדלת לשמור על קשר רציף איתם ולעשות וידיאו כדי שיראו אותה והיא אותם אבל זה בעייתי, אפילו הכנתי לה ספר תמונות של כולם כדי שהפנים יהיו מוכרות.
&nbsp
בנוסף יש לנו גם כמה אירועים ומריבות על ארוחות משפחתיות ואיפה נעשה כל ארוחה ויש "מלחמה" בין 2 המשפחות על מי יארח אותנו יותר.
&nbsp
עוד לא טסנו וכבר ההרגשה מחורבנת

 

[ניריתסקוטלנד1]

אוישששש, ממש לא נעים

אני מקוה שבארץ יהיה יותר פשוט, ותוכלו להנות גם

 

[forglemmigej]

מבינה את הרגשתך

גם אני תמיד בונה מגדלי חרדה באויר ובסוף המגדלים פורחים כשמגיעים לארץ ותוך שניה כשיוצאים מהטרמינל זה עובר.

 

[thecurrentcarlimi]

לפעמים

מגדלי החרדה פורחים להם כשיוצאים מהטרמינל, ולפעמים הם יכולים להרוס את הביקור לגמרי.
זה נורא תלוי משפחה, ובתור מישהי שיש לה הסטוריה עניפה בתחום המשפחתולוגיה, אני ממליצה לך לעשות סוג של "שיחה" על שני הצדדים ולהודיע שאת לא מוכנה להיות באמצע כל ה @#$%# הזה, במיוחד לאור העובדה שעכשיו יש לך גם ילדה.
אני יודעת שאני לא הייתי מוכנה להוציא את מיטב כספי על חוויות כאלה.
NO THANK YOU.
זה נשמע מפחיד אבל אני חושבת שהם בעיקר מרשים לעצמם כי את מרשה להם ...
ואם הם מעדיפים לריב אז שיעשו את זה בלעדייך.
את צריכה להיות קצת יותר אסרטיבית AND PUT YOUR FOOT DOWN.
בשביל הבריאות הנפשית שלך, של הזוגיות ובעתיד גם של הילדה שלך.
#אחתשיודעת

 

[La Milagrosa]

בדיוק שלשום חזרתי משבוע בחיפה.

אני מגיעה פעם בשנה, מקסימום שבוע כי יותר מזה כבד עליי. גם ככה אני לא אוהבת להיות מחוץ לבית יותר מיום-יומיים, לא משנה מה היעד. אני גם לא אוהבת טיולים, ועושה את זה בעיקר בשביל בעלי שכן אוהב.
רק פעם אחת לקחתי את בעלי לישראל כדי שיכיר את הארץ ואת המשפחה שלי, בד"כ אני נוסעת לבד.
אני אוהבת להיות בחיפה ולהיפגש עם חברים, ועם אחי ומשפחתו- אבל עם אמא שלי מאד קשה לי מכל מיני סיבות שלא אפרט כאן, בגלל זה בביקורים האחרונים אני ישנה אצל אחי ולא אצלה.

 

[Boston Guy]

הנסיעה השנתית בהרכב משפחתי מלא האחרונה שלנו תהיה הקיץ...

כל שנה אנחנו נוסעים בהרכב משפחתי מלא לישראל - עד השנה.
הילדים שלי התרגלו מגיל אפס לכך שהם מבלים עם המשפחה המורחבת בישראל כמה שבועות כל שנה - הנסיעה הראשונה של הבת הגדולה הייתה כשהיא הייתה בת פחות מחצי שנה.
הילדה הזו מתחילה אוניברסיטה כאן בארה"ב בסתיו - ובשנה הבאה מן הסתם כבר לא תיסע איתנו לארץ...
היה חשוב לנו (ועוד יותר מזה - לאימא שלי ז"ל) שהילדים שלי יכירו את המשפחה המורחבת. בגילאי בית ספר יסודי היינו מארגנים "מיני חופשה" בתוך החופשה בישראל שבה המשפחות עם הילדים בגילאים קרובים יצאו ביחד לכמה ימים לאתר נופש כזה או אחר (כרתים, מלטה, רודוס...) כדי שהילדים יהיו ביחד לכמה ימים ויבלו ביחד.
וזה די עבד. הילדים שלי והילדים של המשפחה בישראל מאוד בקשר - יש להם קבוצת ווטסאפ משהם שבה הם מחליפים חוויות בתערובת של עברית עם שגיאי כתיב ובאנגלית של תלמידי תיכון ישראלים... והם מצפים למפגש המשפחתי הקייץ.

לביקור שלנו בישראל כבר יש איזושהיא "תבנית" - המשפחה מארגנת בכל סוף שבוע שיש בביקור כינוסים משפחתיים גדולים - יומולדת קבוצתי לכל מי שנולד בקייץ, משתדלים לתזמן בר-מצוות \ חתונות \ חגיגות כאלה ואחרות לתקופה שאנחנו מגיעים וכיוצ"ב.
מאז שאימי נפשטרה - הנסיעה ממורכזת סביב תאריך היורצייט שלה,ואנחנו עולים בהרכב משפחתי מלא (בעלה, אחיה ומשפחתו, הילדים, הנכדים...) לקיברה ביום שישי אחרי הצהריים ונמצאים איתה קצת - מנגנים את השירים שהיא אהבה ומדברים איתה קצת. ומשם עוברים לערב משפחתי בבית של אחותי - אוכל וזכרונות.

אנחנו לרוב מתארחים אצל אח שלי. אנחנו לא ה"סניף היחיד" של המשפחה המורחבת שחי מחוץ לישראל, וכשאחי שיפץ את הבית שלו לפני עשר שנים הוא בנה בו "אגף לאורחים" - שנמצא בשימוש די אינטנסיבי בעונות הקייץ והחגים. אחי לקח על עצמו את תפקיד "קמב"ץ המשפחה" כשאימי נפטרה, וכמו שהוא עושה כל דבר - גם את זה הוא עושה ברוחב לב ועם כל הלב.
זה דורש הרבה עבודה - לשמור על המשפחה כיחידה מתקשרת.
כבר יותר מ 20 שנה אנחנו מייצרים "לוח שנה משפחתי" - שאישתי מוציאה לאור כל שנה ובו יש את כל הארועים, ימי ההולדת וכיוצ"ב, וזה מופץ לכל סניפי המשפחה. התמונות בלוח הן תמונות שהיא מצלמת במפגשים המשפחתיים השנתיים.
אחי מקיים פרוטוקול תקשורת של שיחות טלפון בתדירות קבועה עם כל סניף וענף של המשפחה.
הוא גם זה שידאג לבקר כל קשיש במשפחה בצורה סדירה - גם אם הנ"ל גר בקצה השני של מדינת ישראל..
את ארוחות החג המשפחתיות המורחבות - ארועים של 40 איש ויותר - היום הוא או אחותי מקמב"צים - פעם אצלו, פעם אצלה.

ולעניין הכסף - כן, זה יקר. מאוד. יש הרבה דברים שויתרנו עליהם במשך השנים כדי שנוכל לקיים את הנושא הזה. וברור שהחסכונות הפנסיוניים שלי, החסכונות שלי בכלל ורמת החיים שלי היו יכולים להראות הרבה יותר טוב אם לא הייתי מוציא כל שנה כל כך הרבה אלפים של דולארים על סעיף "ביקורים בישראל". אבל זה עניין של סדרי עדיפויות. וההחלטה שלנו היתה שמשפחה זה יותר חשוב.

 

[ניריתסקוטלנד1]

וואו, כל הכבוד לך!!!!

ושאלה אישית שאתה ממש לא חייב לענות - אישתך ישראלית?
למה אני שואלת? כי בעלי סקוטי ולא נוסע איתנו לביקורים בישראל. זה יוצר מצב שבעצם אני מוציאה סכום גדול על חופשה שהיא אפילו לא חופשה משפחתית (המשפחה האישית שלי) ולבעלי יש בעיה עם זה

 

[Boston Guy]

התשובה היא "כן".

והביקור בישראל חשוב לה אפילו יותר ממה שהוא חשוב לי.
אישתי מאוד קשורה למשפחה שלי בישראל - אחי ואישתו, אחותי ובעלה - ושאר בני המשפחה. בנוסף - שני הוריה של אישתי עדיין איתנו, מה שמדהים בהתחשב בכך שאביה נולד בשנת 1920...
היא סופרת את הדקות עד הביקור הבא פחות או יותר מהרגע שבו המטוס ממריא מישראל בדרך חזרה מהביקר הנוכחי.
האם אבא שלה עוד יהיה איתנו? האם עוד יהיה צלול וחד כמו שהוא עכשיו?
האם אבא שלי, שלא צעיר ממנו בהרבה - יצליח לסחוב עוד שנה?

גם אישתי וגם אני מודעים לכך שיש לנו מזל - ששלושה מתוך ארבעת ההורים שלנו עדיין איתנו כשאנחנו כבר בתוך שנות ה 50 לחיינו. זה ממש לא טריוויאלי.
ואנחנו גם מודעים לכך שזה לא משהו שימשך לנצח... זה מאוד, מאוד זמני.
מה יקרה אחרי? לא יודע.
בעוד שנתיים שלוש כל הילדים מהדור של ילדיי כבר "יפרחו מהקן" - גם אלו שלי וגם אלו של בני המשפחה. לתאם נסיעה משפחתית לא בהכרח יהיה בר ביצוע.
כנראה שנתחיל "לפזר את הנסיעות" - יטוס מי שיש לו את מי לבקר....

 

[ניריתסקוטלנד1]

מי כמוני יודע

תודה