מה בפינה
ביקורים של משפחה וחברים

מה בפינה
ביקורים של משפחה וחברים

האם אתם אוהבים לארח? איזה סוג של אירוח? (עם לינה או בלי, קירבה מסויימת או כל דכפין ייתי וייכל, לארוחת ערב או לקפה בכייף)

איזה סיפורים יש לכם מאירוח אצלכם?

איזה לקחים למדתם ואתם יכולים לחלוק איתנו?

תרגישו חופשי לשתף פה כל מה שמתאים לנושא
 

La Milagrosa

New member
נושא כאוב.

אני לא מתה על זה בכלל ותמיד מעדיפה להיפגש באיזה בר או מסעדה.
אירוח עם לינה כרוך בהרבה אי נוחות אצלי, כי הדירה שלנו מאד נוחה אבל רק לזוג ללא ילדים כמונו. אני עושה את זה בשמחה אם מדובר על אנשים שממש יקרים לי, וגם אז עד שבוע, כי יותר מזה ממש כבד עליי.
לא מזמן שיתפתי פה את זוועות האירוח האחרון של מישהי שלא הכרתי מספיק טוב ועשיתי שגיאה חמורה כשהזמנתי אותה להתארח אצלי לשבוע.
 

La Milagrosa

New member
שידור חוזר: האורחת מהגיהנום.

כנראה שאם שותים קפה עם מישהו מדי פעם, לא באמת יודעים מי הבן אדם באמת, גם אם הוא נראה לך סבבה.

מעשה שהיה כך היה:

לפני שנים הכרתי בתל אביב אישה שמבוגרת ממני בדי הרבה שנים, ומאז כל פעם שאני מבקרת שם יוצא לנו להיפגש לצהריים, או קפה. עשתה עליי רושם של אישה עם ראש צעיר, כייפית, גזעית כזאת.

כשהיא אמרה שהיא רוצה לנסוע לבד לעיר לא היססתי בכלל, והצעתי לה חדר אצלי בבית כדי שתחסוך לעצמה את ההוצאה על מלון, שהיא הוצאה כבדה על פנסיונרית לא עשירה.
הצעתי לה את זה בשמחה ובאהבה, למרות שהדירה לא גדולה ואירוח ליותר מלילה אחד כרוך באי נוחות מסוימת לי ולבעלי.

אפילו לקחתי יום חופש, כדי לבלות איתה ולקחת אותה למקומות יפים מחוץ לעיר. חשבתי שבשאר הימים כשאני עובדת, היא תיקח תחבורה ציבורית העירה ותנצל את הזמן לטייל לבד.

אבל השבוע הזה התברר כסיוט.

הגברת, מסתבר, לא רצתה לצאת לבד מהבית ולא היתה מוכנה לנסוע לשום מקום בלעדיי.
היא פשוט ציפתה שנהיה צמודות 12 שעות ביום וכל הזמן נדבר, וחפרה לי שוב ושוב על ענייניה.
די, כמה אפשר??? אפילו עם בעלי אני לא מסוגלת לשבת ולדבר שבע שמונה שעות רצוף.
כבר לא היה לי כוח אפילו להמהם.... אני צריכה ספייס!

בנוסף, רק כשהיא כבר הגיעה לפה היא נזכרה לספר לי שהיא מקבלת סחרחורות בנסיעות באוטו ולכן צריכה חלון פתוח (מה שאומר שיהיה לי מאד קר בנהיגה). מה שאוטומטית אמר שאני אצטרך ללוות אותה ברכבות לכל מקום (ממש לא בא לי על הקאות אצלי באוטו). והיא ידעה מראש שאני מתכוונת להסיע אותה באוטו! דיברנו על זה לפני שהיא הגיעה.

כל משימה הכי פשוטה בבית היה לה קשה מאד לבצע: אפילו לפתוח את הדלת עם המפתח שנתתי לה, או את החלון (תאמינו לי שאין שם שום טריק מסובך במיוחד).

היא פשוט נתקעה לי בבית וזה מה זה היה מעיק!
ועוד היו לה כל הזמן בקשות מיוחדות. תקני לי זה, ויש לך זה?
בקיצור, אמא שלי וחמותי ביחד, לא כבדות עליי כמוה.

יום לפני שהיא סוף סוף חזרה לישראל היתה לי תקלה באוטו ולכן השארתי אותו במוסך.
הזמנתי לה מונית לשדה התעופה- על חשבוני- ומה היה לה להגיד? "את לא יכולה להספיק לתקן את האוטו לפני שאני יוצאת לשדה התעופה? לא, כי במוניות אני מרגישה הכי רע".

חשבתי שאני לא שומעת טוב.

ליויתי אותה החוצה למונית, וכשהיא נסעה, עליתי הביתה, התפשטתי ערומה, שמתי עליי את כל המחרוזות הצבעוניות שיש לי בבית (יש המון), שמתי סמבה והתחלתי לרקוד.

הלקח שלמדתי: אף פעם לא להזמין ליותר מיום יומיים מישהו שלא מכירים לעומק, ממש ממש טוב.

היה לכם פעם אורח מהגיהנום?
 

Boston Guy

New member
ת'אמת - זה כבר לא קורה בתדירות שזה היה קורה בעבר

אולי בגלל שדור החברים שלנו "הזדקן" יחד איתנו.
אנחנו בנקודת גיל שבה חוג החברים שלנו מתמודד עם שליחת ילדים לאוניברסיטאות (מי שחי מחוץ לישראל) או לצבא \ אחרי צבא.
מצד אחד, אנחנו (והחברים שלנו) עדיין לא פנסיונרים שחפשיים לטייל מתי שבא להם.
מצד שני - כבר הרבה יותר קשה לארגן נסיעות משפחתיות כי הילדים כבר לא בגיל שהם רוצים לנסוע לטייל עם ההורים, ויש להם כבר מחוייבויות משל עצמם...

זה לא אומר שאנחנו לא מארחים - כרגע מתארח אצלנו חבר של הבן שלי שהגיע ממדינה אחרת בארה"ב, ויהיה כאן שבוע וחצי. הוא ישן אצלנו.
יומיים אחרי שהוא עוזב מגיעה בת דודה שלי עם הבת שלה לביקור בזק של יומיים. גם היא תלון אצלנו.
באותו שבוע יעבור בעיר לכמה ימים חבר ותיק מישראל שמטייל עם אישתו, ושעזרתי לו למצוא מלון שבמקרה נמצא לא רחוק מהבית שלי. אולי ניפגש לקפה או משהו כזה. קצת קשה כי זה מתנגש עם הבת דודה.

היו זמנים הרבה יותר סוערים - שבהם הבית שלנו הרגיש קצת כמו תחנת רכבת. אבל זה נרגע לבד במשך השנים - אני מניח שה"גל" הבא יגיע כשהדור של הילדים הקטנים במשפחה המורחבת (שהם כרגע בגיזרת "מתחת לגיל בר מצווה") יגיעו לנקודה של "טיול לפני \ אחרי גיוס". זה יהיה קצת מצחיק - כי מן הסתם יצא לנו לארח ילדים "בטיול אחרי צבא" שגם ההורים שלהם התארחו אצלנו ב"טיול אחרי צבא" שלהם עצמם, אי שם בשנות ה 90 העליזות...

לגבי "לקחים" - הם משתנים עם השנים... וגם המבקרים משתנים עם השנים. המבקרים של היום מגיעים מצויידים בעזרים טכנולוגיים (טלפונים חכמים וכיוצ"ב) שעושים אותם הרבה יותר עצמאיים בענייני ניווט, מציאת עיסוקים ואתרי תיירות וכיוצ"ב. יש לנו גם מזל (יחסית להרבה מקומות אחרים בארה"ב) ויש כאן מערכת תחבורה ציבורית די מפותחת, והמון UBER ו LYFT ושאר אמצעי תעבורה, ולא צריך להתמודד עם "תהייה נהג ההסעות שלי".
ויש היום כל מני סוגים של AIRB&B שהפך את נושא בלינה לטיפה יותר זול, למי שמחפש לחסוך.
ולקינוח - נראה שהמטיילים שמגיעים אלינו כיום מצויידים בטיפה יותר כסף ממה שהיה למטייל בדור שלי, ואפשר להגיד להם "מצטער, אין לנו יכולת להלין אתכם השבוע". הם יכולים להרשות לעצמם למצוא חדר כאחת האפליקציות.

מה שלדעתי חשוב זה להתוות גבולות בצורה ברורה וקורדיאלית עוד לפני שהביקור מתחיל. "נשמח לארח אתכם - קחו בחשבון שאנחנו שני אנשים עובדים במשרה מלאה, ולכן לא נוכל להצטרף אליכם בפעילויות שלכם במשך היום, ושיש לנו מחוייבויות לפעילות קהילתית בחלק מסוף השבוע. אתם מוזמנים להצטרף אלינו בפעילות הקהילתית (אם זה בבית הכנסת או באחד מההתנדבויות שבהן לא צריך CORI) - או למצוא לעצמכם פעילות יותר כיפית."
 
אני די חדשה בנושא האירוח

בגלל אילוצי מקום בעבר ודי נלחצת. אבל אני אוהבת להיות עם אנשים ולארח אותם אצלנו בבית הגדול שיש לנו עכשיו. אני עושה לעצמי חיים קלים בתכנון מראש והכנה כך שבזמן האירוח אני לא צריכה לטרוח יותר מידי. מנסה לפנק בדברים שיתאימו לכולם, ואני די טובה בפרזנטציה

הבעיה אצלינו זה בעלי, שלא ממש אוהב שמתארחים אצלנו, גם לא החברים שלו. אז מלחיץ אותי כשזה כן קורה ואני רוצה שתהיה לו חוויה טובה ו.... נו, שוב לקחתי אחריות על משהוא שהוא לא שלי


אירוח עם לינה לא היה לנו הרבה, אבל היה ואני מעדיפה בלי. בעיקר בגלל הגישה של בעלי.

לקחים שלמדתי הם תיאום ציפיות, וידע מוקדם של מה אוהבים ורוצים או לא
 

KallaGLP

New member
תמיד אירחנו הרבה, גם בארץ וגם כאן,

ותמיד כולם העדיפו להתארח אצלנו מאשר במקומות אחרים. ראשית, כי לא כולם אוהבים את הטרחה של לארח. שנית, כי בהיותנו משפחה גדולה, ובשל אהבתנו לגור באזורים קצת יותר מרווחים וזולים מחוץ לערים הגדולות, כבר במשך תקופה ארוכה אנחנו גרים בבתים יחסית גדולים עם גינות גדולות, שיש בהם מקום לארח, ואף להלין במקרה הצורך, ומקום לעשות על האש בזמן שהמוני הילדים שלנו ושל האורחים (בעיקר רלוונטי לימים עברו כשהילדים של כולם היו יחסית קטנים, אך לפעמים עדיין גם להיום אם כי אופי הבילוי קצת השתנה) מתרוצצים ברחבי החצר, מטפסים על מתקנים, משחקים משחקי כדור, תופסת וכו'.
בהחלט מעולם לא הייתה לנו בעיה להלין אצלנו, אך בארץ היה בכך בכללי פחות צורך כי רוב המשפחה והחברים שלנו ושל הילדים גרו יחסית קרוב. הילדים גם היו יחסית קטנים ולכן פחות דרשו שחבריהם יישארו לישון, אם כי בהחלט קרה לפעמים. כיום באים אלינו המון עם לינה, אם זה משפחה מהארץ, או חברים מקליפורניה, או חברים של הילדים. נדיר שיש שבוע שמישהו לא נשאר בו לישון, לפעמים כמה לילות ברציפות. הבן הבכור עם חברתו באים, כפי שכבר כתבתי, לפחות פעמיים בשנה. ההורים שלי באים בתקווה אחת לשנה או שנתיים ונשארים ליותר מחודש. ההורים של בעלי צפויים לבוא באוגוסט הקרוב. חלק מהחברים מקליפורניה באים על בסיס קבוע כמה פעמים בשנה ונשארים בין יומיים לכמה ימים. ונדיר, כאמור, שיש שבוע שבו אף אחד מהחברים של הילדים לא ישן אצלנו (ואף נדיר שעובר יום בלי שמישהו מהחברים של הילדים מתארח אצלנו לפחות לכמה שעות).
מעבר לזה, כמובן גם החברים המקומיים באים לבקר, ולא מזמן אף אירחנו כמות גדולה של אנשים מתוך קבוצה חברתית שאנחנו שייכים אליה.
הדבר היחיד שאולי אני עושה פחות לאחרונה זה אירוח שכולל הכנת ארוחות גדולות. ראשית, כי בתקופה האחרונה עומס העבודה שלי מאוד גדל יחסית לתקופה שלפני קבלת הגרין קארד ומציאת העבודה הנוכחית, ושנית כי כולנו משתדלים מאוד בשנים האחרונות לאכול בריא (למשל, לא אוכלים פחמימות ומתוק בכלל) ולכן שמתי לב שאחרי אירוח כזה נשאר המון אוכל שאין לי מה לעשות איתו ובסופו של דבר הולך לפח. וחבל לי לא פחות, ואולי אף יותר, על השעות היקרות שהשקעתי בהכנה של האוכל הזה מאשר על הבזבוז בשל כמויות האוכל שנזרק. לכן, אנחנו בדרך כלל מחזיקים כיבוד קל שלא מתקלקל לקפה או לארוחה קלה (עוגיות, פיצוחים, פירות יבשים, גבינות קשות וכד'), או זורקים בשר מהמקפיא על האש ומגישים עם סלט ירקות ואיזה חומוס או פשוט יוצאים לאכול בחוץ. במרבית המפגשים רבי המשתתפים גם מקובל מאוד שכל אחד מביא משהו, דבר שמוריד קצת מעומס האירוח ומהבזבוז, כי האורחים גם יודעים מראש שהם לוקחים מה שנשאר ממה שהביאו חזרה הביתה.
 
למעלה