מה בין גזלן אנרגיה למטרה

מה בין גזלן אנרגיה למטרה../images/Emo18.gif

אתמול ישבתי עם עצמי לעומק וחשבתי על המטרה שלי, מה זה יתן לי להגשים את החלום שלי וגם עשיתי ניתוח של גזלני אנרגיה בחיי. ופתאום נפל לי אסימון מעניין. המטרה שלי היא להוריד במשקל כמה ק"ג כפי שכבר כתבתי בפורום זה בעבר,ומצד שני מטרה זו נהפכה במידה מסוימת להיות גזלן אנרגיה עבורי כי סדר יומי היה מרוכז סביב המשקל, סביב השאלה אם הצלחתי להוריד השבוע או לא, אם נכשלתי או הצלחתי, האם אני עומדת ביעדים ואם לא, אז מדוע. והבנתי שאני עושה את הדרך לא נכון. צריכה לשנות את הדרך להגשמת המטרה. אז חברים, אני גאה לומר שנפל לי האסימון.
החלטתי לנסות לתת יותר משמעות לשאלה איך אני מגשימה את המטרה שלי (האם היה לי סדר יום פעיל, האם התזונה שלי היתה בריאה וכללה אבות מזון ולא נשנושים, האם עסקתי בתחביבים שונים במקום לחשוב על אוכל) מאשר לתת ככ הרבה משמעות לכמה ירדתי אם בכלל וכמה שקלתי הבוקר לעומת יום האתמול... כאב ראש מיותר...
כלומר להתמקד בדברים אחרים עם משמעות חיובית כמו הגדלת זמן המוקדש לפעילות גופנית ותחביבים וחברים או אכילה בריאה מאוזנת מאשר התרכזות שלילית בהשגים שלי עד כה. מדהים איך אחרי מחשבה על המטרה שלך, על מה שעובד ולא עובד, קריאת מאמרים שיש בפורום ועבודה עצמית בעקבותיהם מצליחים לשנות את המיקוד ולשפר עוד ועוד בהגדרת המטרה שלך.
 

shirley84

New member
כל הכבוד ../images/Emo47.gif

סחתיין עליך, ואת תראי שבעקבות החשיבה שלך שהשתנתה, תצליחי בתוכנית ובהגשמת המטרה שלך הרבה יותר
המון בהצלחה
 
חשיבה כל כך נכונה

אני בהחלט מבינה על מה את מדברת, מזמן הגעתי למסקנה שהתעסקות בדיאטה במה אכלתי בספירת הקלוריות מקשה מאוד על ביצוע הדיאטה וההורדה במשקל. ולכן צריך להשתמש בהסחות דעת, שינתקו אותנו מן הדיאטה וההתעסקות איתה. הדרך שבחרת בהחלט נכונה.
 

אנילה1

New member
ענת, תנשנשי ירקות. גזר, כרובית

מלפפון, צנוניות, כרוב לבן אדום. תנשנשי מכל הצבעים. אם את קונה את החטיפים, את יכולה לשמור לי את המדבקות? הנכדים מתים עליהם.
אני קונה חטיפים, מוציאה את המתנות וזורקת לפח. מי צריך לאכול את הזבל הזה. גם במבה זה זבל. מי אמר שזה בריא?
 
מניסיוני

החל מפסח החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולשנות אותם באופן מהותי בכל הקשור לאוכל. אז כמו שכתבת התחלתי לעשות שינוי באוכל ואח"כ הוספתי הליכות וכד'. הרעיון הוא שלקחתי אחריות על מה שהכנסתי לפה ועל הגוף שלי ורק פעם בשלושה שבועות (בערך) אני עולה על המשקל. העליה על המשקל אינה מלווה חרדה, לחץ או פיק ברכיים. היא סוג של לדעת מה קורה. ז"א הירידה במשקל אינה מטרה בפני עצמה!!!! ירדתי כ- 10 ק"ג! ועוד משהו - כיוון שהשינוי הוא - לקיחת אחריות על מה שאני מכניסה לפה ולא דיאטה בפני עצמה - גם בימים שאני חוטאת (והיו כאלה!) אני מיד חוזרת אל עצמי. לפעמים ממש באותו היום. אז מה אם חרגתי... בארוחה הבאה אני שוב אוכלת נכון. ועוד אחרון - אצלי למשל נקודת התורפה היא יום שישי בערב (מפגש משפחתי עם עוגה וכד') אז אני נהנת מהמתוק אבל במידה ומבלי להלקות את עצמי אחר כך. הלקאה עצמית גוררת קילקול כל השינוי שעשית (אם כבר קלקלתי אז אוכל עוד ועוד). בהצלחה. השינוי שעשית בתפיסה שלך מאוד משמעותי. נעמי
 
../images/Emo24.gif

תודה לכולם זה מעודד לקרוא את התגובות שלכם:) נעמי של פז- זה רעיון - להשקל פעם ב... רעיון טוב שאנסה לאמץ. התחלתי לשלב ספורט למשל רולר, ריקודים סלוניים, הליכה בפארק עם בן הזוג או פשוט לצאת מהבית ולהיות עם אנשים ולא להתמודד עם המקרר... אני חושבת שאני עושה נכון אבל לא בצורה מגובשת... ולכן עדיין לא רואים ירידה במשקל. יעלי, לעיתים אני מרגישה שאני מחבלת בתת מודע במאמצים שלי. למשל אם עשיתי היום ספורט אז בערב אני עשוייה לאכול מנה כפולה מארוחת הערב... או אם אני דווקא מקפידה לאכול סלטים ומאבות המזון ובמידה- באותו יום אני רובצת מול הטלויזיה ולא זזה ושורפת קלוריות. ואני מרגישה שאני מחבלת. אולי כי אם אשיג את המטרה שלי של ירידה במשקל, אצטרך להתמודד עם מטרות חדשות דחופות כמו מציאת עבודה יותר מכניסה ובתחום חדש של רפואה משלימה ואותי זה נורא נורא מלחיץ... או להתחיל לגבש מטרות חדשות שאין לי כרגע... כאילו חיי ללא מטרה משמעותית... ואני נאחזת במטרה היחידה שיכולה לחשוב עליה כרגע- משקל... מה את וחברי הפורום מציעים לעשות? איך להתמודד עם זה? איך להבהיר לעצמי שהמטרה בכל זאת חשובה לי ורק תתן לי תמריץ להתמודד אחכ עם המטרות הבאות? איך להפוך את העתיד הזה לפחות מאיים? שאני צועדת לעבר עתיד טוב יותר ולא לעבר תקופה של חוסר וודאות וחוסר מטרות משמעותיות?
 
אגב... סוף סוף אני מודה בפה מלא

שאני מחבלת בתת מודע במטרה של הרזיה. אני מבינה שהחבלה הזו באה בעצם להגן עלי מסתריט שיש לי בראש- שאחרי שהמטרה של משקל תושג- אשאר בלא כלום. סוף סוף אני מוכנה להודות באמת הזו
ומה עכשיו? מה הצעד הבא? לשכנע את עצמי שיש לי מטרות ושחיי "לא יסתיימו" כשארזה? צריך שאני אאמין בזה. עצות?
 
להודות בדבר הוא חלק מהדרך

עכשיו טוב לבדוק לעומק ממה את כל כך מפחדת. תעשי רשימה. תצייני את הדבר שהכי מפחיד אותך. תני לו צורה, צבע, גודל, עומק. תעמדי מולו. תבדקי מה קורה לך שם. איך את מרגישה בעמידה שלך מול. תבדקי מה ה"גודל" שלך לעומת "הגודל" של הדבר ממנו את מפחדת. לפעמים פתאום דברים מקבלים פרופורציות אחרות כשמתעמתים איתם באופן כזה. תבדקי האם את יכולה להתעמת עם הפחדים שלך באופן אחר כשלפחד יש צורה ותקסטורה והוא לא משהו אמורפי. תספרי לאן התגלגלת עם זה, ואולי אוכל להמשיך ולסייע לך. נעמי.
 
נעמי של פז, תודה על הרעיון הנפלא

כתבתי במחברת את הפחדים שלי,כמה שיותר שיכולתי לחשוב עליהם- ותוך כדי שתארתי אותם לעצמי הבנתי כמה שחלקם מגוחכים וזה הקל עלי לחשוב עבור כל אחד מהם על רעיון לפתור את הפחד, במקום להנציח את הקיים. פחד אחד למשל שזיהיתי היה הפחד להיכשל. והבנתי שזה מגוחך כי אם אני לא יורדת בכלל במשקל אז זה כבר כשלון בהשגת המטרה שלי. אז לא השגתי כלום עם הפחד הזה. הוא רק מגשים את עצמו שוב ושוב כמעגל שלילי שמזין את עצמו. ותוך כדי כתיבה במחברת הבנתי שכבר עדיף לי לרזות מאשר לפחד לרזות בכלל.
זה כמו הפחד לבחור- גם לי יש לעיתים את הפחד הזה כי אני פרפקציוניסטית ושונאת להכשל- שכבר מעדיפים להשאר על הגדר מאשר לבחור לכאן או לכאן, שכ"כ נוח עם המצב הקיים אפילו שהוא רע- ומעדיפים את המוכר על פני שינוי והסיכון לכשלון. עכשיו שאני מודעת לפחד הזה והוא לא יתחמק ממני עוד, הפתרון שלי היה לגייס לעזרתי את הדמיון. הדמיון הוא כלי חזק. החלטתי להעזר בו לכל פעם שאני מרגישה תקועה- לדמיין שיש בגוף פקק דמיוני ענקי שנחלץ, שמשתחרר ומביא לירידה משמעותית במשקל, והוא ישתחרר אם אעשה דברים נכונים כמו שתיית מים שתמיס משקל עודף או ספורט שישתחרר בדמות אגלי זיעה על העור או שהשרירים יקחו לעצמם את המזון הבריא ויתחזקו על חשבון תאי שומן. אז שוב תודה על הרעיון
ואחלי לי בהצלחה
 
עכשיו תראי את השינוי ../images/Emo9.gif ../images/Emo23.gif

כי השינוי הוא הרבה מעבר ל"מה אכלתי?" ואיך אוריד את זה היום!! אני זוכרת את עצמי (בעצם ממש לפני שבוע-שבועיים) מתמודדת עם כעסים שהיו בתוכי (היו לי המון סיבות מוצדקות לכעוס אבל התוצאה הייתה שאנשים התרחקו ממני). פתאום דמינתי את הכעס שהיה בתוכי כמפלצת או דרקון יורק אש. חיה נוראה ואיומה. כשהיה לי דימוי של הכעס יכולתי לראות אותו. הוא הפסיק להיות אמורפי. יש לו צורה, צבע, מקום ומרקם אומנם דימוי על הפנים אבל בכל זאת משהו. ואז הצלחתי להכניס את הכעס לקופסת גפרורים. למה דווקא לשם? ככה עלה לי! אין לי מושג למה. ומאז הפסקתי לכעוס ובקשתי סליחה מכל מי שסבל ממני. אותו הדבר אני מציעה לך. אני בטוחה שתצליחי לרזות כי ההרזיה אינה המטרה היחידה שלך (וכמו שזה נראה קודם זו הייתה המטרה היחידה). עימות עם הפחד להכשל הוא מטרה לא פחות חשובה.. שיהיה בהמון הצלחה. חיבוקים של מנוסה
נעמי
 

אנילה1

New member
נעמי זאת גם השיטה שלי. לכן אני לא

מצטערת אם אכלתי חצי פיצה משפחתית פעם אחת. אני אוהבת פיצה פפרוני. אני עדיין מרגישה שאני יורדת. בעוד שבועיים אני נשקלת אצל הדיאטנית.
 
יופי של תוכנית, נעמי

למקד את המטרה בדבר המשמעותי באמת (ההרגשה הטובה, התזונה הנכונה, הבריאות), ולא בתוצרי הלוואי שלו (הירידה במשקל). מה שמעיד על כך שהמוטיבציה לתוכנית שלך היא גבוהה, ומיועדת לטווח ארוך. ושינויים איטיים ולטווח ארוך, הם השינויים המשמעותיים ביותר שקיימים.
 
האמת

שמתי לב שגם אני עושה את זה. ואז חשבתי פשוט רגע, למה שלא במקום להפנות את כל האנרגיות שלי לפנים, וכמה טיפולים עשיתי היום, ואם עשיתי או לא עשיתי טיפול בלילה, ואיך הן נראות, ואופס צמח אחד חדש, וכן אדום או לא- למה שלא להפנות את כל האנרגיות האלו לטיפול בעצמי, בפנימי ולא בחיצוני? ואז חשבתי על זה והבנתי שבעצם התקופה הכי טובה שלי היתה כשטיפלתי בעצמי. אז היו לי קשרים רומנטים, קצרים, אבל קשרים, יצאתי, ביליתי. ובעצם, ברגע שהפסקתי לטפל בעצמי והתחלתי להתעסק עם החיצוניות שלי פתאום הכל נעצר והנה, בדיוק בשנתיים האלו אני לבד, אמנם עדיין יוצאת ומבלה, רק שלא כמו פעם. אז זה מה שאני הולכת לעשות עכשיו. לטפל קודם בעצמי בפנימיות במקום בחיצוניות. זה באמת מסתדר מעצמו כנראה.
 
מדהים איך אנשים מגיבים אלי מאז

שהתחלתי להיות "חברת מועדון" כאן בפורום, מאז שהתחלתי ליישם עשייה מתוך "ספר האמן" וספרים אחרים וכן מאז שהתחלתי לעבוד עם מאמנת אישית. השינוי הכי משמעותי היה פנימי ולמה שאני מקרינה עכשיו ישנן המון תגובות. הרבה אנשים מגיבים פתאום גם על המראה החיצוני ואני בטוחה שזה שמצאתי את האושר בתוכי הוא הגורר תגובה. כשאת כותבת על "לטפל בעצמי" אז למשל לי היום ברור שמקום העבודה הבא שלי יהיה מותאם הרבה יותר לצרכים הפנימיים שלי - פשוט כי כשהתחלתי להקשיב פנימה מצאתי את עצמי יותר מאושרת. בקיצור ככול שתמצאי את האושר שבפנים כך יורחב מעגל ההכרויות (והרומנים) שלך. הרבה אושר - נעמי
 
יופי של תובנה ענת,

לקח לי קצת זמן לקרוא את ההודעה שלך, ואני שמחה שקראתי כי היא בהחלט חשובה ומעניינת. עצם היכולת שלך להתפתח תוך כדי העשייה למען המטרה, מעידה על כך שהתוכנית שלך אכן עובדת. אחד הדברים החשובים ביותר זו היכולת הזאת, להסיק מסקנות, להגיע לתובנות, וליישם אותן בתהליך. כך נוצר תהליך של למידה עקבית וכך אנחנו מתפתחים וצומחים בעצמנו, בדרך להשגת המטרות שלנו. תמשיכי ככה יקירתי, יופי של תובנה.
 
למעלה