מה אתם אומרים על המסמך הבא?

[Unicorn98]

מה אתם אומרים על המסמך הבא?

הגיע אליי מהרשות ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית... אשמח לשמוע את דעתכם ביחס לשינוי הצפוי (שכנראה ישפיע גם על קבלתי...). לי נראה כמו ניסיון מגושם משהו (שמתמקד בבירוקרטיה דווקא) לשנות את תמהיל תלמידי המחקר באוניברסיטה.

 

[מרשמלו ושוקולד]

בויצמן יש משהו כזה

כלומר תלמיד שנרשם לדוקטורט צריך לעבור ועדת קבלה. בפועל ממה ששמעתי זה משמש חותמת גומי- אם יש מנחה שרוצה אותך, אין מצב שהועדה לא תקבל אותך. מצד שני, אם המנחה לא מתלהב ממך, הוא יכול להעזר בועדה להעיף אותך (ואז באמת עדיף שלא התחלת לעבוד אצלו). בקיצור, אני לא רואה מקרה שמנחה מעוניין בסטודנט מסוים והסטודנט לא עובר את הועדה. מה שכן, יש פוטנציאל להתעללות רצינית בסטודנטים.

 

[Unicorn98]

אבל במחלקה שלי היתה כבר קודם ועדת קבלה,

זה רק השתנה מועדת קבלה מחלקתית לועדת קבלה "תחומית". אבל כשהתחומים כל כך קטנים (המגמה שלי בתוך המחלקה כוללת 5 חוקרים בכירים ותו לא), זה פשוט לא ברור ונראה מגושם ומאוד לא אפקטיבי...

 

[c0g]

זה לא אותו הדבר

לועדה תחומית יש באמת יכולת לעמוד על הידיעות שלך בתחום ועל המוכנות שלך להיכנס למחקר. לועדה המחלקתית יש בעיקר יכולת לעמוד על הביטחון העצמי שלך, לדעתי.

 

[Unicorn98]

אבל מה בפרוצדורה גורם לידע

שלי לעבור לועדה? בתהליך לא הכניסו שינויים כמו מבחני ידע, ראיונות קבלה או דברים בסגנון.

 

[c0g]

ההרכב מבין בתחום שאתה מדבר עליו

זה כבר משפר את היכולת שלהם לשפוט את מה שאתה אומר. סביר להניח, שרוב הועדה החוגית לא מכיר את החומר שהרעיון שלך לדוקטורט מבוסס עליו.

 

[נועה לביא]

אם המנחה לא מתלהב ממך

הוא יכול לנפנף אותך מלכתחילה. על כל פנים, לא כל תלמיד שנרשם עובר ועדת קבלה (הרוב, אבל לא כל, ולא לשאול אותי לפי מה הם קובעים מי לא כי אין לי שמץ, אני רק יודעת שזה קיים).

 

[מממאיה35]

גם אני קיבלתי

את המסמך הזה במייל.. תכלס אותי קיבלו לדוק' (ישיר) בעקבות הגשת בקשה שלי + המלצת המנחה + ציונים. אני לא מאמינה שהועדה הזו תשנה משהו בהליך הבחירה. לא מדובר במסמך על בחינות בעפ או בכתב למועמד, תכלס לא מדובר בכלל מה הקריטריונים שהועדה הזו מציבה לקבלה. מה שאני מאמינה זה שאם המנחה רוצה אותך - הוא יעביר אותך. ואם הוא לא רוצה אותך, אז הוא לא יקבל אותך ולא יעביר אותך את תהליך הועדה.

 

[Umapuma]

מה זה בעצם אומר?

האמת שאני לא בקיאה בהליכי ההרשמה הנוכחיים- אם כי אני מתכננת להרשם לדוק' בעברית בזמן הקרוב. עד עכשיו הרשות לתלמידי מחקר סירבה לשתף אותי בפרטי ההרשמה כיוון שעוד לא הגשתי את התזה של תואר שני (שתוגש בעזרת כל האלים באשר הם בעוד שבועיים). בהנחה ומצאתי מנחה (ומצאתי) אתם חושבים שתהיה לזה השפעה רצינית על קבלה ללימודים? במה בדיוק זה שונה? אשמח להסברים. איזה מבאס שהתוקף של הוועדה חל בדיוק מתי שאני עתידה להרשם...

 

[tulkin]

לדעתי הכיוון נכון.

לא הפתרון בהכרח, אלא זיהוי הבעיה. יש בעיה עם מה שכינית בדיפלומטיות "תמהיל תלמידי המחקר". המון דוקטורנטים מושכים את לימודיהם שנים בלי להתקדם. המון סטודנטים לא משקיעים בלימודים את המאמץ הנדרש. המון דיסרטציות בינוניות מינוס נוצרות עקב כך. המון זמן (אדמיניסטרציה, הנחיה) וכספים מתבזבזים עקב כך. הכיוון של הפתרון נכון בחלקו - לנסות לזהות חלק מהבעיות כבר בהתחלה, לפני הקבלה או מיד אחריה, ולא לתת להן להתפתח ולהעמיק. הפתרון עצמו לא ברור לי, כמו שכתבת מדובר בעוד ועדה אדמיניסטרטיבית במקום וועדה אחרת שהיתה שם קודם. יש יתרון בוועדות חדשות, כיון שיותר קל להנחיל קריטריונים חדשים ונהלים חדשים לוועדה חדשה מאשר לשנות הרגלים ונהלים קיימים לוועדה קיימת. אבל האם זה באמת ישנה משהו? קשה לי להאמין שבמדינת ה"סמוך" זה יקרה. כמו שמממאיה כתבה - אם המנחה רוצה אותך והמידע האובייקטיבי (ציונים וכו') עובר דרישות סף - אף אחד לא ימנע את קבלתך. כך זה היום טכך זה כנראה ימשיך להיות. מה עוד חסר בכיוון: חסרה הגדרת יעדים ומדדים להצלחה. אם יש היום בעיה, מה המצב שאליו שואפים. אפשר אולי למדוד את זה בזמן ממוצע לסיום דוקטורט. אולי אפילו עדיף למדוד ממש הצלחה: אחוז הדוקטורנטים שמוצאים משרה בעלת אופי מחקרי שנה אחרי סיום הדוקטורט. אם להגדיל את המדד הזה זה היעד שהאוניברסיטה תציב לעצמה - אין ספק שהיא תצטרך לשנות באופן משמעותי לא רק את תמהיל תלמידי המחקר, אלא עוד כמה דברים. והפיל הלבן שלא מדברים עליו: מימון. כמו שצריך לוודא, לפני קבלת תלמיד מסויים, שהמנחה שלו פנוי להנחיה ואין לו כבר 20 סטודנטים, צריך לוודא שיש מימון נדרש. קבלת סטודנטים לדוקטורט ללא מימון היא בעייתית. אבל על זה ועדות תחומיות (וגם ועדות מחלקתיות) לא אחראיות.

 

[Unicorn98]

אני קצת מרוכז בעצמי בשלב זה, באופן לא אופייני

לרוב אני דוגל בהתבוננות על האספקטים המערכתיים, ואני מסכים עם הניתוח שלך לכל אורכו. ביחס אליי, בכל מקרה הנתונים שלי מתאימים להגדרות המחודדות והמעודכנות של המערכת כפי שתיארת (וכפי שאכן מופיעים בטקסט) עבור "דוקטורנט רצוי" למערכת. סיימתי את התואר והתיזה בזמן קצר (שנתיים מרגע תחילת הכתיבה התיזה אושרה, סיימתי תוך חמישה סמסטרים את התואר השני), יש לי פרסומים והמנחה שלי ינחה (כנראה) רק אותי. בקשר למימון הישיר, כידוע לך, בפסיכולוגיה כמעט אין מלגות, אז ממילא הנושא הזה פחות רלוונטי. מה שמטריד אותי הוא חוסר הוודאות המנהלתית שהמערכת נכנסת אליו בדיוק כשאני מנסה להתקבל. איכשהו, זה תמיד המזל שלי

.

 

[מממאיה35]

אולי זה מזל טוב עבורך?

אם יש לך את הנתונים המתאימים אז אין לך מה לדאוג.. עם הועדה או בלעדיה, תתקבל.. אולי זה שהועדה חדשה והנהלים עוד לא סגורים יהיה דווקא לטובתך.

 

[tulkin]

אתה לא צריך טובות

יקבלו אותך כי אתה מתאים וטוב. כן ועדה, לא ועדה, כזו או אחרת - זה לא משנה. שזה לא ידיר שינה מעיניך.

 

[Unicorn98]

תודה על הפרגון. ממש לא בטוח שאני

מתאים וטוב, אבל אלוהים יודע שאני הולך לבדוק את העניין

.

 

[tulkin]

אלוהים (אם הוא קיים) באמת כבר יודע

ובקרוב אני מניח שגם אתה תדע

 

[נועה לביא]

כהתחלה,

המטרה צריכה להיות צמצום אחוז הגלמים. הבעיה היא שעבור חלק מהמחלקות/תחומים יש ניגוד אינטרסים מובהק בעניין... בעיה, בעיה.

 

[אור302]

ההבדל ברור לדעתי

אלא אם כן כשלתי מהבין את המכתב: הם טוענים שתהיה ועדת קבלה, להבדיל מקבלה דרך המנחה ומפגש עם הוועדה שנתים לאחר מכן, כשזמן רב בוזבז. המכתב הזה נשמע כמו כל מה שרציתי שיהיה בתל אביב כשאני למדתי שם.בעיקר הסמינר לדוקטורנטים. מה שכן, כדאי לזכור שאף שכך מקובל בעולם, זה לא פותר יותר מדי בעיות. גם שם, תלמידים נושרים ומושכים תארים בלי סוף. הפתרון ידוע: מימון. הבעיה ידועה: יותר מדי הוראה. תו לאנשים מימון בלי ללמד ותראה איך הם מסיימים במהירות. בלי מימון ראוי, סנן וסנן ולא יצא כלום. אבל בארץ יש דבר שאין בארה"ב: בארץ לא חייבים לקבל "על עיוור." אפשר לקבל ולראות מי התלמיד. בארה"ב אין בררה ולכן כושלים פעם אחר פעם עם מי שנראה יופי על הנייר אבל לא למעשה. לכן, להשתוות לגמרי לחו"ל בעצם מוחק את היתרון מבחינה זו.

 

[milindapanna]

הערה

בארה"ב הרבה מקומות מזמינים את הפיינליסטים (כלומר אלה שהגיעו לשלב האחרון לפני ההחלטה הסופית) לביקור, וכך גם שם זה לא "על עיוור". תוסיף לזה את הקשר שבין הפרופסורים באוניברסיטאות (אם מישהו ייתן המלצה טובה למישהו שנועה הייתה מכנה אימבציל - זה פוגע לו במוניטין) - ותקבל מצב שבו ה"על עיוור" דווקא רואה לא רע. בכל אופן, אין ספק שבמדינה קטנה, צפופה, שבה כל אחד מכיר את כולם - אין כמעט "על עיוור" בכלל... (לטובה ולרעה) ואגב, מוזר לי שאתה כותב על כך שבארה"ב "כושלים פעם אחר פעם" - דווקא לא יצא להכיר כשלים שכאלה, בטח שלא יותר מבודדים (וגם עליהם אפשר להתווכח). כנראה השונות של אמריקה במיטבה שוב.

 

[אור302]

אולי זה עניין של תחומים

אחוז הנשירה בדוקטורטים באנגלית הוא 90 אחוזים !!!!!!!!!! זמן ממוצע הוא 8 שנים לפחות כשהוא אמור להיות 6 גג. וזה עם כל ה-GRE הפלצני וחסר התועלת הזה וכל מנגנון הקבלה והחיבורים וההצהרות. אנשים מושכים בלי סוף. וזה נכון גם לתחומים אחרים במדעי הרוח. ובמדעי הרוח למיטב ידיעתי לא מזמינים פיינליסטים. אבל גם אם היו מזמינים - אין דין ריאיון כדין סימסטר או שנה תחת המנחה המיועד. יש לא מעט ידיעות על אנשים שלא סיימו הרווארד עם כל היוקרתיות שבמנגנון הסינון שבה. אני גם נוטה להטיל ספק מה בקשר בין פרופסורים. קודם כול הוא יוצר קליקות שלא מסייעות למחקר וודאי לא לביזור הכוח האקדמי (אבל זה כבר ענין חברתי). מעבר לכך, מה יודע המנחה שלי בארץ על יכלתי לעמוד בלחץ הקשור בלימודים בחו"ל? קודם כול העניין של הריחוק, התרבות וכן הלאה, אבל מעבר לכך, המערכת היא שונה. המצב ניכר במיוחד במדעי הרוח: בארץ אדם לומד קורסים כאוות נפשו בביזור המתאים לו. בארה"ב הלחץ יכול לגרום לאדם לקרוס. לא פעם קורה שהגאונים המבריקים קורסים בעוד שהנמלות החרוצות שורדות. בארץ להבדיל, יכול אדם לבוא לשנה לעבוד אם מרצה זה או אחר. ועל סמך העבודה המשותפת אפשר לבחון התאמה. הלחץ הכלכלי הוא נמוך יחסית ואין התחייבות למימון לחמש שנים. לדעתי זהו מצב אופטימלי.

 

[milindapanna]

אולי

לא ידעתי את הנתון לגבי אחוז הנשירה באנגלית. מעניין. לגבי הזמן הממוצע - אכן ארוך, אבל בעיני - הגיוני. יש מקומות שבהם כן מזמינים פיינליסטים במדעי הרוח (אני מדבר בעיקר על מדעי הרוח כמובן, שהם מה שאני מכיר מעט טוב יותר), בעיקר כאלה שנמצאים בארה"ב. לגבי סמסטר/שנה של עבודה עם המנחה המיועד - איך מנגנון כזה יעבוד? הרי בכדי לעבוד עם המנחה אתה צריך להיות במקום בו הוא נמצא, ושוב, אם בארץ כולם נמצאים (סליחה על הצרפתית) בתחת של השני ומכירים את כולם, במקום כמו ארה"ב זה לא מעשי, וגם המשמעות היא בעצם סוג של קבלה על תנאי (אם הבנתי אותך נכון). היות וממילא כל דוקטורנט הוא על תנאי (ובהחלט אני מכיר אנשים שאחרי שנה אמרו להם שהם לא מתאימים) - מה ההבדל? במובן מסוים אני דווקא רואה נשירה (כלומר אנשים שעפים או "חותמים וויתור" תוך כדי) כדבר חיובי. מה הבעייה עם זה שמישהו מתקבל להרוורד ונושר בדרך (ולרוב זה קורה תוך שנה-שנתיים, לא?)? אתה יכול לעשות אנלוגיה (ויסלחו לי הפלצנים) לקורס טייס (בארץ) - אחרי מנגנון סינון אגרסיבי ואנטנסיבי רוב אלה שמגיעים לקורס לא מסיימים אותו. זה כישלון של המערכת או מערך שהוא בילט-אין לה והגיוני? ולמען הסר ספק, ההשקעה הכספית והאנושית בפרח טייס (גם כזה שעף) גדולה לא פחות מההשקעה ב"פרח" דוקטורט, ולעתים יותר. דווקא המצב בארץ, שבו כמעט כל מי שמתחשק לו לעשות דוקטורט (אני מדבר על מדעי הרוח בעיקר) - יכול, ויכול לסיים אותו עם (איך לומר בעדינות) עבודה סתמית לגמרי, זה המצב הבעייתי בעיני. ומקריאה בפורום נראה לי שגם אתה יכול לראות שהמצב הנחמד שאתה מתאר בארץ - בו נעבוד עם מרצה אחד, אח"כ אחר, נבדוק התאמה, נעבור אוניברסיטה - לא בדיוק עובד מי-יודע-מה. אתה מדבר על לחץ כלכלי נמוך בארץ, אבל אני כנראה מפספס משהו - לא לקבל מלגה, לעבוד תוך כדי, זה לחץ כלכלי נמוך? אני מזכיר שההתחייבות למימון של 4/5/6 שנים בארה"ב הוא תמיד על תנאי, ותמיד האוניברסיטה יכולה להודיע לך שאתה לא מתאים ולא ממשיך. קליקות - וודאי שיש, אבל שוב - גודלה של ארה"ב מאפשר מגוון גם של קליקות ונקודות מבט. לטעמי מערכת הלימוד בארץ ככלל זקוקה לניעור רציני מהרבה זוויות, ובטח שאופי הלימודים אחרי תואר ראשון דורש שינוי. אני לא בטוח שהבנתי מהו אותו מצב אופטימלי שהזכרת בסוף - זה שקיים בארץ?