מהי הצורה האהובה עליכם לתרגל נוכחות?
*אני למשל, עדיין בשלבי הגישושים בנושא, המיינד שלי עדיין מפריש לי בצורה מילולית עצות והכוונות, וכשאני מקשיב לו, אני פחות נוכח. זה משהו קצת טריקי. מכירים?
*בנוסף, שמתי לב, שכשאשר אני מנסה להיות נוכח על ידי צפיה בתהליך
החשיבה, הרבה יותר קשה לי להגיע לתחושת נוכחות, אך כאשר אני מתבונן
במה שמסביב, בתחושות הגוף (והגוף הפנימי) וכולי', אני מגיע לתחושת
נוכחות בקלות רבה יותר. אני שואל את עצמי, מה עדיף לתרגל?
הרי רוב הזמן אני חושב, אז אולי כדאי להתמיד עם התבוננות בחשיבה? "מה שקשה יותר שווה", לא?
*או שבדיוק להיפך, מה שמביא אותי למצב נוכחות, ישפיע גם
על הנוכחות שלי כאשר אני מפנה את תשומת ליבי אך ורק לחשיבה (שכן אהיה כבר בקשר עמוק יותר עם עצמי)
*יש כאן כמה נושאים, מה דעתכם? מהו נסיונכם?
*כל זאת, כאשר אני זוכר שאנחנו
אנשים שונים ודרכינו אינם שוות אך אפיק תועלת ממה שאראה שמדבר אליי
*אני למשל, עדיין בשלבי הגישושים בנושא, המיינד שלי עדיין מפריש לי בצורה מילולית עצות והכוונות, וכשאני מקשיב לו, אני פחות נוכח. זה משהו קצת טריקי. מכירים?
*בנוסף, שמתי לב, שכשאשר אני מנסה להיות נוכח על ידי צפיה בתהליך
החשיבה, הרבה יותר קשה לי להגיע לתחושת נוכחות, אך כאשר אני מתבונן
במה שמסביב, בתחושות הגוף (והגוף הפנימי) וכולי', אני מגיע לתחושת
נוכחות בקלות רבה יותר. אני שואל את עצמי, מה עדיף לתרגל?
הרי רוב הזמן אני חושב, אז אולי כדאי להתמיד עם התבוננות בחשיבה? "מה שקשה יותר שווה", לא?
*או שבדיוק להיפך, מה שמביא אותי למצב נוכחות, ישפיע גם
על הנוכחות שלי כאשר אני מפנה את תשומת ליבי אך ורק לחשיבה (שכן אהיה כבר בקשר עמוק יותר עם עצמי)
*יש כאן כמה נושאים, מה דעתכם? מהו נסיונכם?
*כל זאת, כאשר אני זוכר שאנחנו
אנשים שונים ודרכינו אינם שוות אך אפיק תועלת ממה שאראה שמדבר אליי