הסבירות שיקרה לישיש בן 72 היא גבוהה יותר מאשר לצעיר. (ראה ערך לחצדם גבוה/ערכי סוכר נמוכים)
צעירים בד"כ לא יודעים מה זה לחצדם גבוה.
הוי סבא... אילו רק ידעת, כמה מקרים של "על סף אובדן של חיים" קרו לי (ובגילאים סבירים)....
היית אולי שוקל מלים...
דברים נוראים עלולים לקרות בכל גיל ואלה אף לא קשורים בכושר, במצב בריאותי או בכל דבר אחר, שגיל מבוגר עלול לגרום לו.
לפעמים אצבע אלוהים היא שמצילה אותך, ולפעמים מדובר במזל שממש אבל ממש לא ניתן להסברה.
ולפעמים גם קורה (חלילה), שבגלל "כלום", הבנאדם נהרג. לא כי הוא לא נזהר. לא כי לא תכנן נכון את צעדיו ולא כי ליבו בגד בו.
זה קורה כי הוא עמד במקום הלא נכון בשנייה הלא נכונה, ואז פגע בו הברק, נפל עליו סלע או שפגע בו קליע תועה.
אז תבוא ותאמר לי, שהא בהא לא תליא, ואולי גם תהיה צודק. אבל מאד קשה לקבוע בצורה גורפת, שרק בגלל הגיל וכיו"ב...
ואתה יודע...
היה לי דוד כבן 97.
הוא היה גיאולוג, ובחורף אחד, הוא בישר לביתו (היחידה) שבמועד X, יתקיים כנס גיאולוגים ברמת הגולן.
הם יבלו שם כשבוע, וילונו באכסניית הנוער שבחיספין.
בת דודי התקשרה לדודתנו, והתחננה בפניה שתדבר על לב אחיה, שלא ייסע בגילו להרפתקה שכזו.
דודתי הבהירה לה, ש"כולנו יודעים עד כמה הוא עקשן, ולכן אין שום סיבה שאשחית את זמני בשיחה שלא תועיל בדבר".
ובכן, דודי יצא לכנס.
הם לנו 2 בחדר, ושותפו לחדר ביקש ממנו שיעיר אותו ב-06:00.
כשהגיעה השעה היעודה, השותף מצא את דודי שוכב ומחרחר.... מתקשה מאד לנשום.
"ממתי אתה ככה"? שאל.
"שעה בערך". השיב דודי.
"ולמה לא הערת אותי"?
"כי סיכמנו על 06:00... למה שאפריע לך ב-05:00"?
ועד שהגיע רופא... היה לי דוד... הוא עבר לעולם שכולו מלא בדודים ונגמר הסיפור.
אז תגיד: "נו... בנאדם בן 97, ראוי לו שלא ייצא לכנס גיאולוגים ברמת הגולן... זה ממש לא לגילו, כפי שחשה ביתו עוד מראש".
אבל חבריו למסע דווקא אמרו, שאם נגזר עליו להחזיר ציוד, הרי שהוא נהנה עד לרגע האחרון. הוא עשה זאת בחברת רעיו למקצוע, והוא נהנה אגב כך מהטבע, מהנוף ומהמאובנים. אז נכון. הוא לא נפל לתהום והוא לא נאבק בכוחות שלא יכול היה להם. אבל... האם הוא היה מת גם בביתו בירושלים, אילו העדיף להישאר שם, ממש באותו יום ובאותה שעה, או שזה היה נחסך ממנו, והוא היה שורד עוד כמה שבועות (או חודשים)? לאל הטוב הפתרונים...
