מדיצטציה עם עוגן או בלי עוגן.
להיות במדיטציה, במובן של להיות בהווה, עם עוגן או בלי עוגן?
למה אני מתכוון, כאשר אתם מנסים להיות בהווה ומחשבות מגיעות אליכם
כמו מסך שמסיט ומנווט את תשומת לבכם מההתבוננות...
איך אתם מתמודדים עם זה? או איך אתם ממליצים להתמודד עם זה?
מורה אחד אמר שחזרה לתחושת הגוף הפנימי מומלצת כי זה כמו "עוגן"
שקל יותר לחזור אליו כי המחשבות יכולות לקחת אותך רחוק.
מצד שני, ב"זן" למשל, אין שום עוגן (עד כמה שידוע לי) אלא פשוט "יושבים".
ההנחיה הייתה לא לעשות כלום.איו מה לעשות מלבד פשוט לשבת.
אז כשאני מנסה פשוט "לשבת" המודעות שלי נחה על דברים שונים ואני לא מכוון אותה,
אבל כשיש מחשבות אז המודעות שלי נחה גם עליהם ואני צופה בהם ואז היא פשוט ממשיכה איתם (
כי המחשבות הן רבות ומתגלגלות ללא סוף), ואז אני צריך "לחזור" להווה... אז אני מבולבל - הרי זה נקרא עשייה...
מקווה שיצאתי ברור
להיות במדיטציה, במובן של להיות בהווה, עם עוגן או בלי עוגן?
למה אני מתכוון, כאשר אתם מנסים להיות בהווה ומחשבות מגיעות אליכם
כמו מסך שמסיט ומנווט את תשומת לבכם מההתבוננות...
איך אתם מתמודדים עם זה? או איך אתם ממליצים להתמודד עם זה?
מורה אחד אמר שחזרה לתחושת הגוף הפנימי מומלצת כי זה כמו "עוגן"
שקל יותר לחזור אליו כי המחשבות יכולות לקחת אותך רחוק.
מצד שני, ב"זן" למשל, אין שום עוגן (עד כמה שידוע לי) אלא פשוט "יושבים".
ההנחיה הייתה לא לעשות כלום.איו מה לעשות מלבד פשוט לשבת.
אז כשאני מנסה פשוט "לשבת" המודעות שלי נחה על דברים שונים ואני לא מכוון אותה,
אבל כשיש מחשבות אז המודעות שלי נחה גם עליהם ואני צופה בהם ואז היא פשוט ממשיכה איתם (
כי המחשבות הן רבות ומתגלגלות ללא סוף), ואז אני צריך "לחזור" להווה... אז אני מבולבל - הרי זה נקרא עשייה...
מקווה שיצאתי ברור