מדינה פלשתינאית-בלתי אפשרית כלכלית
לא מעטים נוהגים לתלות במושג 'מדינה פלשתינאית עצמאית השוכנת לצד ישראל בגבולות מוכרים וכו'' את תקוותם הגדולה לשלום. אך מה היא המשמעות של מדינה ברת קיימא השוכנת לצד ישראל? במצב כזה, הפלשתינאים יהיו אמונים על 4 נושאים עיקריים אשר יהוו את בסיס הכוח של מדינתם- פוליטיקה, גיאוגרפיה, כלכלה וחוקה. בהנחה והמערכת הפוליטית תתייצב, המערכת החוקית תיחקק, והגבולות ייוצבו, גיאגרפית. אך מה יעלה בגורלו של המישור הכלכלי (הקשור גם כן במישור הגיאגרפי)? הפיסיו-קר רובר-ז'ק חירגו (Robert Jacques Turgot) נחשב בעבר למנסחו של 'חוק פיחות התפוקה': מעבר לנקודה מסוימת, המשך המאמץ או ההשקעה הכספית יביאו לתפוקה מופחתת. לדוגמה, בהנחה ותגלו עורק זהב מתחת לביתכם הפרטי שלכם, לא תצמח מכך שום תועלת אם לא תשקיעו בתחילה סכום כסף ניכר בפירוק ביתכם, מציאת בית חלופי אחר, והכנות לחפירה. לאחר מכן, רווחיכם תמורת כל פרוטה שהשקעתם יהיו עצומים, עד לאותו הרגע שבו ה'עורק' ימוצה, וכל שקל השקעה-יניב פחות ופחות תפוקה. טירגו ניסח את המושג, כבר בשנת 1767 במונחים של העמסת משקל על קפיץ מתוח. אןם נעמיק ונעקוב אחר התיאוריה, נגלה כי דרוש משקל ניכר כדי לגבור על ההתנגדות הבסיסית של הקפיץ, אבל מעל לנקודה זו, אפילו לחץ מזערי יוכל לכווצו במידת מה. ברם, אחרי שיעמוד בעומס מסוים, הקפיץ יתחיל שוב להתנגד לכוח נוסף המופעל עליו, ומשקל שקודם היה גורם למתיחה של סנטימטר או יותר, ימתח אותו במידה פחותה ביותר. כך, התוצאות של תוספת המשקל יפחתו בהדרגה. [עפ"יObservation sur un Memoire de m. de Saint-Peravy). אך כאשר כל היסוד הכלכלי מושתת על גז שלכאורה נמצא אל מול ימה של עזה? האם מדינה על שטחים מצומצמים יכולה להסתדר במצב בו כל משאביה הכלכליים אינם אלא גז שעודנו לא נקדח? בסיכומו של דבר, נראה כי אפילו "עורק הזהב" אינו אלא כמה גלונים זערוריים של נפט, עליו תהיה מבוססת הכלכלה הפלשתינאית. מכאן, שאף לא יהיה להם "תור זהב", אלא האפיזודה הפלשתינאית תהיה תלויה כלכלית-היישר בישראל. כעת נשאלת שאלת התיירות. הרי רבים מאיתנו חושבים כי בשל העובדה שהתיירות מכניסה סכומים רבים במדינות רבות-מתפתחות ומפותחות כאחד, הכלכלה הפלשתינאית, תוכל להתקיים על תיירות. ברם, מחקרים רבים הראו כי מדינה פלשתינאית בגבולות 67 אינה יכולה להתקיים כלכלית עם תיירות כענף מוביל, בהנחה כי מזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלשתינאית העתידית ותכלול את האתרים הקדושים. מה גם, שמדינת ישראל שולטת בכינרת, ובשאר משאבי הטבע השולטים גיאו-הומנו-גרפית, ביושבי הארץ. בסופו של דבר, נראה, כי במידה ותוכרז "מדינת פלשתינאית", היא לא תוכל לפעול כמדינה עצמאית, ללא סיוע כלשהו מבחוץ. בין אם יהיה סיוע בין-לאומי, או כלל ערבי. מה גם, שבסופו של דבר, רוב הפלשתינאים ימצאו עצמם עובדים בעבור בעלי עסקים ישראליים, בעבור חברות ישראליות, ולמעשה- עובדים בעבור מדינת ישראל. אז אמרו לי, מה היא דעתכם? מדינה פלשתינאית, אשר בסופו של דבר לא תהיה אלא תלויה גם אז במדינת ישראל, היא אכן הפתרון האולטימטיבי שניתן להציע לאזור? המאמר הזה הוא רחוק מלתאר בהרחבה רבה את כל הבעיות הכלכליות הצפויות למדינה פלשתינאית מתהווה, אך הוא בהחלט מתייחס למרכזיות שבהן ומסתמך על מושגים עובדתיים. מדוע אנו מקבלים בקלות רבה כל כך, את האמצעי הזה בדמות "מדינה פלשתינאית", אשר בסופו של דבר, ככל הנראה מכסה את אבן הנגף הבאה בדרך הסלולה ליצירת פתרון כולל לאזור?
לא מעטים נוהגים לתלות במושג 'מדינה פלשתינאית עצמאית השוכנת לצד ישראל בגבולות מוכרים וכו'' את תקוותם הגדולה לשלום. אך מה היא המשמעות של מדינה ברת קיימא השוכנת לצד ישראל? במצב כזה, הפלשתינאים יהיו אמונים על 4 נושאים עיקריים אשר יהוו את בסיס הכוח של מדינתם- פוליטיקה, גיאוגרפיה, כלכלה וחוקה. בהנחה והמערכת הפוליטית תתייצב, המערכת החוקית תיחקק, והגבולות ייוצבו, גיאגרפית. אך מה יעלה בגורלו של המישור הכלכלי (הקשור גם כן במישור הגיאגרפי)? הפיסיו-קר רובר-ז'ק חירגו (Robert Jacques Turgot) נחשב בעבר למנסחו של 'חוק פיחות התפוקה': מעבר לנקודה מסוימת, המשך המאמץ או ההשקעה הכספית יביאו לתפוקה מופחתת. לדוגמה, בהנחה ותגלו עורק זהב מתחת לביתכם הפרטי שלכם, לא תצמח מכך שום תועלת אם לא תשקיעו בתחילה סכום כסף ניכר בפירוק ביתכם, מציאת בית חלופי אחר, והכנות לחפירה. לאחר מכן, רווחיכם תמורת כל פרוטה שהשקעתם יהיו עצומים, עד לאותו הרגע שבו ה'עורק' ימוצה, וכל שקל השקעה-יניב פחות ופחות תפוקה. טירגו ניסח את המושג, כבר בשנת 1767 במונחים של העמסת משקל על קפיץ מתוח. אןם נעמיק ונעקוב אחר התיאוריה, נגלה כי דרוש משקל ניכר כדי לגבור על ההתנגדות הבסיסית של הקפיץ, אבל מעל לנקודה זו, אפילו לחץ מזערי יוכל לכווצו במידת מה. ברם, אחרי שיעמוד בעומס מסוים, הקפיץ יתחיל שוב להתנגד לכוח נוסף המופעל עליו, ומשקל שקודם היה גורם למתיחה של סנטימטר או יותר, ימתח אותו במידה פחותה ביותר. כך, התוצאות של תוספת המשקל יפחתו בהדרגה. [עפ"יObservation sur un Memoire de m. de Saint-Peravy). אך כאשר כל היסוד הכלכלי מושתת על גז שלכאורה נמצא אל מול ימה של עזה? האם מדינה על שטחים מצומצמים יכולה להסתדר במצב בו כל משאביה הכלכליים אינם אלא גז שעודנו לא נקדח? בסיכומו של דבר, נראה כי אפילו "עורק הזהב" אינו אלא כמה גלונים זערוריים של נפט, עליו תהיה מבוססת הכלכלה הפלשתינאית. מכאן, שאף לא יהיה להם "תור זהב", אלא האפיזודה הפלשתינאית תהיה תלויה כלכלית-היישר בישראל. כעת נשאלת שאלת התיירות. הרי רבים מאיתנו חושבים כי בשל העובדה שהתיירות מכניסה סכומים רבים במדינות רבות-מתפתחות ומפותחות כאחד, הכלכלה הפלשתינאית, תוכל להתקיים על תיירות. ברם, מחקרים רבים הראו כי מדינה פלשתינאית בגבולות 67 אינה יכולה להתקיים כלכלית עם תיירות כענף מוביל, בהנחה כי מזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלשתינאית העתידית ותכלול את האתרים הקדושים. מה גם, שמדינת ישראל שולטת בכינרת, ובשאר משאבי הטבע השולטים גיאו-הומנו-גרפית, ביושבי הארץ. בסופו של דבר, נראה, כי במידה ותוכרז "מדינת פלשתינאית", היא לא תוכל לפעול כמדינה עצמאית, ללא סיוע כלשהו מבחוץ. בין אם יהיה סיוע בין-לאומי, או כלל ערבי. מה גם, שבסופו של דבר, רוב הפלשתינאים ימצאו עצמם עובדים בעבור בעלי עסקים ישראליים, בעבור חברות ישראליות, ולמעשה- עובדים בעבור מדינת ישראל. אז אמרו לי, מה היא דעתכם? מדינה פלשתינאית, אשר בסופו של דבר לא תהיה אלא תלויה גם אז במדינת ישראל, היא אכן הפתרון האולטימטיבי שניתן להציע לאזור? המאמר הזה הוא רחוק מלתאר בהרחבה רבה את כל הבעיות הכלכליות הצפויות למדינה פלשתינאית מתהווה, אך הוא בהחלט מתייחס למרכזיות שבהן ומסתמך על מושגים עובדתיים. מדוע אנו מקבלים בקלות רבה כל כך, את האמצעי הזה בדמות "מדינה פלשתינאית", אשר בסופו של דבר, ככל הנראה מכסה את אבן הנגף הבאה בדרך הסלולה ליצירת פתרון כולל לאזור?