מדוע אנחנו מתעסקים כל כך במוות?
מדוע המוות כל כך מעניין אותנו? מדוע בחיינו אנחנו מתעקשים להקדיש למוות כל כך הרבה זמן? מדוע אנחנו שואלים שאלות על המוות ומנסים להבין אותו? הרי בסופו של דבר המוות יגיע, ובין אם יש משהו אחרי ובין אם אין --> אנחנו נגלה את זה בבוא הזמן. כל הזמן שאנחנו מבזבזים על השערות וניסיונות להבנת הנושא באמת שווה את זה? למה אנחנו מתעסקים במוות במקום להתעסק בחיים? ועוד סיפור קצר + שאלה שלא קשורה ישירות, אבל מעניינת : לפני מספר ימים טיילתי לי בחוץ בשעה מאוחרת בלילה. עברתי ליד בית העלמין העירוני, ונכנס בי חשק מטורף להיכנס לשם לבד בלילה (דווקא בגלל שאני מפחד). נכנסתי, ואני חייב לציין שדי פחדתי. אני לא יודע ממה, אבל הייתי לחוץ וכל הזמן התסכלתי סביבי, לא הייתי רגוע. מדוע זה קורה? ממה אני מפחד? מה בבית הקרבות כל כך מפחיד אותי (ואת מרבית האנשים)? תודה מראש לכל המגיבים
לב.
מדוע המוות כל כך מעניין אותנו? מדוע בחיינו אנחנו מתעקשים להקדיש למוות כל כך הרבה זמן? מדוע אנחנו שואלים שאלות על המוות ומנסים להבין אותו? הרי בסופו של דבר המוות יגיע, ובין אם יש משהו אחרי ובין אם אין --> אנחנו נגלה את זה בבוא הזמן. כל הזמן שאנחנו מבזבזים על השערות וניסיונות להבנת הנושא באמת שווה את זה? למה אנחנו מתעסקים במוות במקום להתעסק בחיים? ועוד סיפור קצר + שאלה שלא קשורה ישירות, אבל מעניינת : לפני מספר ימים טיילתי לי בחוץ בשעה מאוחרת בלילה. עברתי ליד בית העלמין העירוני, ונכנס בי חשק מטורף להיכנס לשם לבד בלילה (דווקא בגלל שאני מפחד). נכנסתי, ואני חייב לציין שדי פחדתי. אני לא יודע ממה, אבל הייתי לחוץ וכל הזמן התסכלתי סביבי, לא הייתי רגוע. מדוע זה קורה? ממה אני מפחד? מה בבית הקרבות כל כך מפחיד אותי (ואת מרבית האנשים)? תודה מראש לכל המגיבים