מבקשת לדעת על הרצון שלכן להשתתף בלויה ולדעת

שלום תמר

קודם כל תודה על היוזמה הנהדרת הזאת. אם ייצא מזה כל שינוי שהוא זה יהיה לטובה.
אני ילדתי לידה שקטה בשבוע 39 לפני ארבעה חודשים. הגעתי למרפאה בתחילת לידה והתברר באולטרסאונד שאושרי שלי מת, אפילו לא הספקתי לשים לב שאין תנועות. זה היה בצהריים, ובערב כבר ילדתי. בין לבין, החלטנו אני ובעלי שאנחנו לא רוצים קבר ומצבה ולוויה שכל המשפחה תשתתף, מתוך מחשבה על הילדה שלנו רוני, שהיתה אז בת שנה ותשע. חשבנו שאם תהיה לוויה ומצבה אז נצטרך כל שנה לעשות אזכרה ולשתף גם את רוני. ולא רצינו שתחייה בצל האח שלא זכתה להכיר, ולא תזכור שהיה קיים בכלל. מה שכנראה לא הבנו באותו רגע זה שהיא גם ככה חיה בצילו, והמשפחה המורחבת גם, כך שהוויתור על הקבר לא השיג שום מטרה. אני לא זוכרת מה חתמנו באותו יום בבית החולים, כנראה שהחתימו אותנו על קבורה מטעם הבית חולים או משהו כזה. העו״ס היו בשביתה, אבל מצאו בשבילנו אחת לדבר איתה על נושא הלוויה, היא לא יכלה לספק לנו הרבה פרטים, בעיקר סיפרה שהאופציות שעומדות בפנינו זה קבורה מהבית חולים, דרך חברה קדישא במקום ומצב לא ידוע, או לקחת את כל זה על עצמנו, לאסוף אותו, לחפש חברה קדישא לבד.... זה נראה תלוש מהמציאות לחלוטין באותו רגע.
מאז אני ובעלי לא נגענו בנושא הזה. לפי דעתי הוא עדיין שלם עם החלטתו לא לדעת מה קרה לאושרי אחרי שנתנו אותו למיילדת. אני מתלבטת. פניתי כאן למישהי שילדה באותו מקום ואזור, וממנה הבנתי שיש סיכוי גדול שהוא קבור בנפרד ואני יכולה לברר איפה. מאז אני מתלבטת עוד יותר. נזכרתי בכל לוויות המבוגרים שהייתי בהן, דמיינתי איך זה יהיה להגיע לבית העלמין בחיפה ולחפש אותו, ואני לא בטוחה שאפילו משהו מזה מתקשר לי לבן שלי.
מתוך בירור שעשיתי באינטרנט קראתי על נהלי הפטירה והקבורה של חברה קדישא. הטריד אותי מאוד לגלות שלילד שלי עשו ברית מילה לפני שנקבר. בלי לשאול ובלי לשתף אותי חתכו את הילד המת שלי, ולא ידעתי מספיק ולא הייתי מסוגלת לברר משהו כשזה עוד היה רלוונטי. הבנתי שבשבועות האלה יש קבר נפרד, ונושאים אותם לקבר על הידיים של עובד חברת קדישא, וקוראים להם בשם ונושאים תפילה. כמה שעות לאחר הלידה כבר היה לו שם. רק לא הצלחנו לקשר שהוא לא ייקבר תחת השם הזה. היה עוזר לי מאוד אם היה הסבר מסודר המתאר את הקבורה מטעם בית החולים. אם הייתי יודעת מראש שמישהו ייקח אותו לקבר על הידיים, אולי הייתי רוצה שזאת אהיה אני. אם היתה לי אפשרות לקבור אותו בשם שאני נתתי לו, ולא בשם נדיר מהתנ״כ שאיש החברה קדישא בוחר. בכלל שתי האופציות הן כל כך חד משמעיות. ברגע הלידה לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה כמו שצריך, לא יכולנו להתחיל לארגן לוויה לבד. ויחד עם זאת אם ניתן היה להצטרף לקבורה של בית החולים בלי לארגן כלום, פשוט שנהיה נוכחים שם רק אני והוא, זה היה כל כך עוזר. אבל לא, זה היה כל כך חד משמעי, או לותר לגמרי או לעשות הכל לבד. אז ויתרנו. והבן שלי נימול בלי המעורבות שלי. והוא קבור במקום שאני לא יודעת, ותחת שם שלא אני בחרתי לו. ועכשיו אני לא יודעת אם בכלל אני רוצה לעשות את הבירור. כי קצת מאוחר מדי, זה לא ייגדל לו את העורלה מחדש, ולא יהפוך את ידי איש חברה קדישא לידיים של אמא ואבא.
לסיכום כן הייתי רוצה תאור מדויק של הטקס קבורה מטעם בית החולים, לפני ואחרי לידה שוב, במקרה ולא הבנתי בפעם הראשונה. או תאור מסודר של ההליך אם נבחר לעשות זאת לבד, עם מספרי טלפון מוכנים, וכל התהליך בצורה מסודרת, עם הוראות שמותאמות לאנשים שלא קולטים כלום. מאוד הייתי רוצה שישאלו באופן בולט תחת איזה שם אני רוצה שהילד ייקבר, ושישאלו על הברית, רצוי שיהיה טופס נפרד שנשים לב. ובכלל הבנתי שהקבורה מתרחשת לא יום יומיים לאחר הלידה, כפי שנהוג עם מבוגרים. אז אם ניתן היה לפנות אלי יום יומיים לפני שהוא נקבר בפועל, אחרי שכבר עבר ההלם הראשוני. הייתי מאוד רוצה להשתתף, ועד עכשיו חסר לי איזשהו טקס רשמי לזכרו. כמובן שקבר אחים נשמע לי כמו אופציה איומה, כי במקרה כזה אפילו בדיעבד אין אפשרות לשנות את דעתי ולשים מצבה. ואולי איכשהו להקל את הבירור למי שרוצה לדעת. וייתכן גם שהייתי רוצה לקבור אותו בבגדים שהכנתי לו, ואולי עם צעצוע...
 
תוספת

כדאי לתת העתקי טפסים ומספרי טלפון לבירור הביתה. כי אפילו אני, המיומנת כל כך בטופסולוגיה בית חולימית, לא זוכרת על מה חתמנו באותו רגע.
 

Maor613

New member
אשמח לקבל פרטים עם מי צריך ליצור קשר

הפלתי בתל השומר ואני משתוקקת לדעת עם מי אני צריכה לדבר פתאום כואב לי הלב שלא שאלתי שום דבר ואפאחד לא שאל והחתים אותנו על כלום זה הגיוני?!?! אני ממש רוצה להגיע לקבררררררר
 

tamarashk

New member
לשאול בחברה קדישה של של השומר

אם עושים לך בעיות תתקשרי אלי
052-3622444
 

דני תות

New member
מצטרפת

קודם כל, האינסטינקט הראשוני שלי הוא פשוט לא לקרוא את כל השרשור הזה, ולהדחיק עד כמה שניתן את כל מחשבות הקבורה. כל כך קשה לי עם שזה. יותר מעם הרבה דברים אחרים שקשורים למוות של הבן שלי.
אני חצי שנה אחרי לידה שקטה בשבוע 31. הלידה היתה מאד ארוכה, 3 ימים, ובסופה גם ביקשנו נתיחה כך שכולם בבית חולים הבהירו לנו שעד שהילד שלנו יזכה להגיע לקבורה, כבר יעברו לא פחות מחודשיים ושלא כדאי יהיה לנו לבקש לראות אותו לאחר מכן, בכלל הנתיחה והזמן. אנחנו היינו כמובן מאד מבולבלים ואני מצטרפת למה שהבנות כאן כתבו מבחינת הקושי הרגשי בימים הראושנים. אני בכלל לא זוכרת שחתמתי על משהו, אבל אולי זה הבלבול. כך או כך, היה ראוי שכן אהיה זו שמקבלת את ההחלטה.
אני כן יכולה לומר שבמהלך השהות בחדר לידה התחלנו לגלוש באינטרנט ולברר מה היהדות עושה עם התינוק שלנו. הממצאים היו מזעזעים מבחינתי. כינויים כמו "נפל", אמירה שלא קוברים בנפרד ולא "זכאים" לשבעה. כאילו באמת אין שום קיום ליצור הזה שכן היה כבר הבן שלי. אני זוכרת שאת בעלי במיוחד זה הרתיח והעציב. אותי אולי פחות כי הייתי מסוממת רוב הזמן.... בכל אופן, גם חצי שנה אחרי קשה לי להגיד מה בדיוק הייתי רוצה. אבל אני חושבת שכן הייתי רוצה לדעת איפה הוא קבור. והייתי רוצה קבר משלו. ובטוח הייתי רוצה שאנחנו נביא אותו לקבורה בידיים שלנו וניתן לו את השם שלו, ולא חברה קדישא. לא יודעת אם הייתי מזמינה את המשפחה לטקס וכו', אבל זה כבר לא משנה. אני ובעלי היינו רוצים להיות שם. אז סהכ אני מצטרפת למאמארוני ולאחרות. חשוב שיידעו ושיהיה משהו שנותן להם קיום כאנשים בעולם שלנו.
ודרך אגב, אני ילדתי בבני ציון, הייתי כ- 4 ימים בבית חולים, ולמרות ההבטחות החוזרות של הצוות, אף עובדת סוציאלית לא ניגשה לדבר איתי בשום שלב. לא כדי לראות מה מצבי הרגשי, ובעיקר לא כדי לספר לי על הפרוצדורות השונות שעומדות לעבור על הבן שלי. ביזיון.
ותודה לך על ההתגייסות למשהו חשוב כל כך.
 
מסכימה כל כך עם בעלך

אני עדיין רותחת. אם מישהו יגיד על הבן שלי "נפל" אני מעיפה לו סטירה. בכלל כל הקונספט הזה, שזה נועד להקל על אמהות העבר שמאבדות ילדים לעתים קרובות לחזור לשגרה ולא להיות כל הזמן באבל - זה כל כך דפוק. ברור שהן באבל! תנו להן לפחות את הלגיטימציה לעשות את זה כמו שצריך! בקיצור עמדת היהדות היתה מאוד מאוד מאכזבת, עד עכשיו חלק מאי הרצון שלי לברר איפה אושרי קבור זה חוסר רצוני לבוא במגע עם אנשים שמתייחסים אליו ככה. "נפל".
 

tamarashk

New member
יש רעיון לשם אחר במקום "נפל"

אם אפנה לגורמים הרלבנטים לבקש שינוי של השם "נפל",
אצטרך גם להגיש הצעות לשמות חלופיים.
אנא עזרו לי בזה
 

tamarashk

New member
הוספת הצעות ורעיונות חשובים מאוד -תודה לך

יתכן ובהמשך ארצה לפנות אליך בשאלות נוספות,
הנייד שלי 052-3622444
 

87Tinkerbell

New member
אנחנו קברנו

ילדתי בשבוע 14+2 בלידה שקטה בבית.
באותו הרגע ידעתי שאני זאת שתקבור אותו ולא אף אחד אחר!
לקחנו אותו לבית חולים כדי שיבדקו אותו אבל קיבלנו אותו בחזרה.
שבוע אחרי קברנו אותו,זה הקבר של סבא של בעלי,ואנחנו בעיצומם של הכנת המצבה_עדיין צריכים לחכות שהאדמה תחזור לעצמה).
יכולה להגיד שאם לא הייתי עושה את זה,לא הייתי מצליחה להשלים עם מה שקרה ולהמשיך הלאה.
היה טקס מקסים שעשינו,קראנו פרק תהילים ואני ובעלי כתבנו משהו לתינוק.

אני בדיעה די חזקה,שצריכים לתת להורים לקבור את הילד,שידעו איפה הוא קבור ומה קורה איתו ושהכל נעשה בצורה מכובדת.
 

מרווה18

New member
היי תמר- חברה קדישה ומה שבניהם....

לדעתי עלון ובכלל לקבל אפשרויות מבית החולים, לי לא נתנו אפשרויות אחרות מלבד קבר האחים, ידע מבית החולים יכול היה יכול לעזור לי מאוד כי באותו הרגע לא ידעתי כלום והכל קרה כ"כ מהר.
אחרי שילדתי בכלל לא ידעתי על אפשרות לקבור אותם בקבר פרטי ומכובד. ואני לא רוצה בכלל לחשוב איך הם נקברו בתוך קבר האחים . ושמעתי עוד משהו שאשמח אם תוכלי לשפוך מעט אור עליו. הבנתי שחברה קדישה נותנת שם לתינוקות ועושה ברית מילה לזכרים.
מאיזה שבוע של ההריון זה קורה? ולמה לא אמרו לי את זה?
 

נטלי 244

New member
אני בשוק !!!!!!!!!!

איך זה ולמה לא ידעתי עד לרגע זה שאני קוראת את השירשור שעושים ברית לעוברים לפני הקבורה ושנותנים שם?!!?!?!?!?!?!?!? ,
מה זה החוסר רגישות הזאת זה מזעזע !!!! ,
מה לא ניראה להם שם בבית חולים שזה דברים שהאימהות צריכות לדעת !!!!!!!!!!!!!!
אמא אני לא מפסיקה לבכות לא תיארתי לעצמי שיעשו דבר כזה למלאך שלי ... ועוד לא בנוכחותי אמאאאאא כמה זה אכזריייייייייייייייייייייייי !!!!!!!!

תמר אשכנזי היקרה ...
אם יהיה ושבכוחך תוכלי לשנות את הדבר המזעזע הזה ...
ואם זה יעזור דעתי היא שאני ההיתי מעדיפה ללוות את העובר שלי עד הרגע האחרון שלו זאת אומרת להיות נוכחת שעושים לו ברית ובקבורה שלו וההיתי רוצה אני שאני אמא שלו ואני שכואבת את הכאב שבלאבד אותו כל יום מחדש אני לתת לו את השם ולא להישאר באי וודאות גדולה שכזאת של איך קראו לו או אם פצעו את הגופה שלו וכו' וכו' ..

חס וחלילה שה' לא ייתן לי לסבול ככה שוב!!!!!
אבל אם זה יקרה לי עוד פעם בפעם הבאה לא אסכים בשום פנים ואופן שבית החולים ידאג לקבורה ,
ואם ההיתי יודעת את כל הפרטים האלו קודם לא ההיתי מסכימה גם לפני כן

אני מרגישה כאילו נעשה אוול זה אכזרי שאמא שמאבדת את התינוק שלה וכואבת את אובדנו חודשים ושנים לאחר מכן ,

לא תדע שכשבית החולים לוקחים אותו לקבורה שהולכים לתת לו שם משלהם ולעשות לו ברית .

לא צודק לפי דעתי עצוב מאוד!!!!
 

tamarashk

New member
שמו של התינוק שנקבר- הוא שם אימו ולגבי הברית

מהברור שעשיתי במשרד לשרותי דת,
כיום מופיע ברשומות של חברה קדישא בת... או בן...וכאן מופיע שם האם ומספר תעודת הזהות.למשל: "בת יהודית מספר זהות 123456789". או - "בן יהודית מס תז 123..".

ברית מילה? - אם המשפחה לא מבקשת מפורשות - לא עושים ברית.
 

טליה 80

New member
טוב שזה מעניין מישהו!!!

שלום תמר,
אני ילדתי את התאומות שלי בשבוע 25.ברור שהן היו בפגיה...
האחת נפטרה בגיל חודשיים ולא נתנו לנו לקבור אותה. קברו אותה בקבר אחים ממש על הגדר של בית העלמין ---לדעתי, בזיון!!!
לא נתנו לנו ללוות אותה ורק דרך פרוטקציות ממש קשות הואילו בטובם לתת לנו את שעת הלוויה וגם לא נוכל ללוות אותה כי על פי ההלכה --אסור!
לא הפסקתי לבכות ונקרע לי הלב.
הרגשתי שאיבדתי אותה לעד
גם ככה המעמד מאוד קשה וביתי השניה היתה במצב אנוש,נלחמת על חייה ואני צריכה להתווכח.
לאחר שלושה חודשים,כשהתאומה הייתה בגיל חמישה חודשים השניה נפטרה.
עדיין לא הורשינו ללוות אותה או לקבור אותה --הפעם הפכנו עולמות ואמרנו שלא ייתכן שגם אותה נאבד לעד!
ושוב רק דרך פרוטקציות הודיעו לנו חצי שעה ליפני הלווייה שהיא תיקבר בקבר רגיל ושנגיע לשם
הגענו והייתה לווייה כמו שצריך...ועד היום אנחנו מתייסרים (כשאני אומרת 'אנחנו' זה גם הסבים והסבתות,דודים וחברים שלנו) למה אחת פה ואחת שם???
(ניסיתי לברר אם ניתן להוציא את הראשונה שתהיה בחלקה עם אחותה,אבל לא היו לי כוחות לזה)
תאומות זהות שהופרדו!!
תאומות זהות ואפליה כה גדולה
זו כוחה של הלכה חסרת שחר!!!
אני ממש כועסת ואפילו כותבת בימים אלה ספר שנקרא "האחת שמעבר לגדר" מרוב שזה כואב לי
 

טליה 80

New member
הכי כואב

זה שהן חיו,הן היו איתנו כמה חודשים ולא נשאר לנו כלום מהראשונה זה כל כך לא פייר!!!
עד היום אני בוכה המון על מר גורלן מידי יום!
בוכה המון על הבובות שלי
ואין לי לאן ללכת...אני מרגישה שזה לא פייר ללכת רק לאחת...
הולכים לאחת והשניה רק עומדים מעבר לגדר
לא מספיק הצער ועוגמת הנפש והכאב והתלישה מהגוף של הנשמות שלנו,ואנחנו נותרים עם זיכרון קשה שחרוט עמוק כל כך
ואין לאן ללכת
 

87Tinkerbell

New member
יש לי שאלה

מה זאת אומרת שאסור לך להיות בלוויה של הילדה שלך לפי ההלכה?
זה ממש לא מובן לי.
עוד במיוחד כי היא הייתה חיה חודשייםםםם

אוףףף אני מרגישה כל כך תיסכול בשביל הבנות פה בגלל מה שהן נאלצות לעבור.
כל כך כואבת איתכן אתן אפילו לא יודעות כמה יקירות שלי.

הולכת לבכות קצת בפינה
 

טליה 80

New member
טינקרבל יקירה

אסור היה לי להיות בקבורה כי הרעיון /של ההלכה שהן צדיקות ואסור להיות שם...צריך לשחרר
איזה הזוי ! למה נדמה להם שמישהו יכול לשחרר???
אני צעקתי שם "אני לא משחררת אותך את שלי!!!"
אחר כך הוסבר לי על ידי רבנית של קדישא וגם שוחחתי עם רבנית נוספת (ועם סבתא שלי שגם היא דתיה מאוד וגם לה נפטר בגיל שנה) והבנתי שזה מפני שאם יש עוד ילדים קטנים בבית אז לא כדאי להכניס אותם לאבל,ואם אין עוד ילדים אז כדי שנוכל להיכנס להריון ולא תהיה חסימה רגשית...בקיצור בולשיט אחד גדול!!!---אני נקלטתי בלוויה של הבת שלי-נוגה! היה לי דימום בבית העלמין שבדיעבד התברר כהשרשה!!!! הייתי אצל מומחים רק כדי להבין את הסוגיה הזאת
(אגב לביתי שתחיה קראתי נוגה שלי אני מקווה שהפעם היא באמת שלי)
 

87Tinkerbell

New member
אוףףף כואב לשמוע

יכולה להגיד,שאם לא היינו עושים את ההלוויה,או אם לא הייתי נוכחת לא הייתי מצליחה לשחרר.
זה אחד הדברים שעזרו לי לחזור לשפיות שלי.
לדעת שהוא עכשיו נמצא במקום טוב(עם סבא של בעלי),מוגן,ושיש לי מקום ללכת אליו כדי להתאבל.
אני מבינה את העניין של לא להעביר את האבל לילדים,אבל לעזאזללללל זה אח שלה!!! היא צריכה להיות חלק מזה!
ולכן גם הילדה הייתה בהלוויה,היא ישנה עד הסוף,וכשהיא התעוררה היא נפרדה ממנו והלכנו.
לא יכולה אפילו על לחשוב לא להיות בהלוויה של הבן שלי!
 

scalar

New member
באמת לא ברור ומצער

אנחנו היינו בלווית בתנו שנולדה בלידה שקטה והטקס היה דתי לחלוטין, כך שהטענה ההלכתית שנתנו לכם לא ממש מדויקת.
 

scalar

New member
שלום תמר, ותודה.

תודה על הרצון והיוזמה להבין ולעזור בעניינים קשים וחשובים אלה.

אנחנו אבדנו את בתנו לפני כמעט שנתיים (לידה שקטה בשבוע 38.)
הגעתי לבית החולים (בקליפורניה) עקב אי הרגשת תנועות.
כשגילינו את האסון, שאלו אם ברצוננו לדבר עם עובדת סוציאלית של בית החולים, ואנחנו רצינו. באותם רגעי הקושי והבלבול, חשבנו בעיקר על האחים הגדולים שציפו לאחותם, ואיך אנחנו מתמודדים איתם. קיבלנו ממנה ספר לילדים שמתאר אובדן תינוק, ועוד עלוני הדרכה לנו ההורים.
מכיוון שגילינו בסוף שבוע, ביקשנו לחזור הביתה ולבוא ללידה שקטה למחרת, כשהילדים במסגרת (אין לנו כאן משפחה, ורצינו להתארגן כמה שניתן לנוחות הילדים.)
בדיעבד, הזמן הזה גם איפשר לנו לחשוב על הקבורה שתהיה. מלכתחילה, כשנשאלתי בבית החולים מה ברצוני לעשות עם הגופה, אמרתי שלא חשוב לי ושיעשו מה שנח להם/בד"כ עושים. זכרתי שביהדות עוברים ותינוקות עד גיל חודש לא נקברים רגיל, ולא יושבים עליהם שבעה. אחרי כמה שעות, הצלחתי בכל זאת לחשוב על העדפת הקבורה (כאן הרב שורפים הגופה וקוברים האפר.) חבר קרוב לקח על עצמו הארגון עם חברה קדישא. לנו היה קשה לדבר איתם עוד לפני הלידה השקטה. נציג חברה קדישא הגיע אחרי הלידה לבית החולים. בעלי נפגש עימו שם.

אגב, בכל ההליך הרפואי, מרגע גילוי המוות התוך רחמי, ועד סוף האשפוז אחרי הלידה, הצוות הרפואי היה נהדר ותומך. יידעו אותי בכל האפשרויות הקיימות - לצלם הילדה, קבלת קופסת מזכרת מבית החולים עם תמונות שהם צילמו, מדידות, הדפס כף רגל, לבוש התינוקת בחדר לידה, וכד', המליצו לנו לצלם ולהצטלם, לחבק, ולהיות איתה כמה זמן שנרצה. התנהגות זהה לזו בלידת ילד חי. גם במהלך האשפוז יכולנו לבקש לראותה שוב ו/או להראותה למשפחה (אנחנו בחרנו להפרד ממנה בחדר הלידה, ולא להראותה לאחיה.)

אצלנו הקבורה היתה שלושה ימים לאחר מכן. חברה קדישא תיאמו איתנו שעה הנוחה לנו (בחרנו להיות שם רק אנו ההורים.) טהרת הגופה נעשתה לפני כן. כשהגענו לבית הקברות הכל היה מוכן לטקס. אנחנו בחרנו שם, והוא מופיע בשלט הקטן בבית הקברות (כשלוחצים על הניק שלי ניתן לראות את השלט מעל קיברה.) טרם החלפנו במצבה. אנו מבקרים שם לעיתים, לפי הצורך וכשמתאפשר.)
גם קיבלנו תעודת פטירה רשמית.
לי אישית חשוב שנשאר גם משהו פיזי ורשמי מבתנו.

בזמנו ערכתי מעין סקר קטן על חוויות ההורים בבית החולים. חשבתי אז לגשת לבתי החולים בהם יש צורך בשינוי גישה. לצערי לא הצלחתי לבצע זאת. יש לי הסיכום, אך אני מקווה שהוא כבר לא אקטואלי, ושהמצב מאז השתפר.

בכל מקרה, אני ממש בעד לתת להורים כמה שיותר מידע, ולהמליץ להם לעשות דברים שלא יתחרטו עליהם בעתיד. למשל, אם ההורים בוחרים לא להביט בילדם, לצלם עבורם ולתת להם במעטפה סגורה, למקרה שיום אחד יתחרטו וירצו לראות.

מקווה שכתבתי הכל. אשמח להרחיב אם יש צורך, ושוב תודה רבה!
 
למעלה