באבי אביו: מלר VS יעקובי
באבי אביו: מלר VS יעקובי
אבי מלר קיבל חום מרשימת שחקני העשור של הקולגה ויצר אחת משלו על טהרת הא
תאריך עדכון: 22/12/09 17:16
די לביזיון. חייבים לתקן את השערוריה. חברי המלומד נדב יעקבי רקח כאן השבוע רשימה של כדורגלני העשור המורכבת מדיעותיו הקדומות, חלומותיו הוורודים וסיוטי הלילה שלו, בהם באים כדורגלנים בריטיים וטורפים את הדשא, הקלפים ובדרך גם את אינייסטה, צ´אבי ואבו דאבי, שלא לדבר על קאקה וחארה.
אנגליה הגיעה לרבע הגמר ב-2002 וב-2006? יוק. מנצ´סטר יונייטד וליברפול היו אלופות אירופה וסגניות? שוק. רבעי וחצאי הגמר של הצ´מפיונס ליג דומים בעשור הזה הרבה יותר לשעת התה בפרלמנט שעל התמזה? אל תבלבלו אותו עם עובדות. הכל עבודה זרה ותו לא.
זה איפוא הזמן לפעולת תגמול. לתשובה ציונית-בריטית הולמת. אבל מכיוון שיהיה מוגזם להמליץ לאנגלים לצרף את יעקבי לרשימת החרם על ציפי לבני, יש דרך הרבה יותר נוחה ומכאיבה: רשימה אלטרנטיבית-אקטיבית של כל מה שנדב שכח ולעולם לא ילמד. נבחרת העשור האלמותית והאמיתית, זו המורכבת אך ורק מיקירי מסדרי האימפריה.
10. פול סקולס ותיאו וולקוט
על הג´ינג´י מאולד טראפורד, בקבוצה אחת כל ימיו, ועל תרומתו, לא צריך להרחיב. הוא הרי הנחבא אל הכלים הכי ידוע ויעיל שהומצא ביקום הכדורגל. אבל על הילד מארסנל צריך לומר שאם ברק אובאמה יכול לקבל פרס נובל על תרומתו העתידית לשלום, הרי שוולקוט בהחלט ראוי למקומו ברשימה זו על סמך תחילת מימוש הפוטנציאל בעשור הזה, וההבטחה הגדולה לעשור הבא.
9. רוי קין
"ה´ רועי לא אחסר"? לא בטוח. במחצית הראשונה של העשור, עד עזיבתו ב-2005, קינו היה מנצ´סטר יונייטד ומנצ´סטר יונייטד היתה רוי קין וקבוצת העשור. אז נכון, אמנם אין לו ממש דרכון בריטי, אבל האירי חם המזג הזה מצטרף למשפחת המלוכה בזכות היכולת, ההנהגה וגם הטירוף. השריטה שלו אחראית לכמה מסיפורי הכדורגל הסוערים ומסעירים של העשור, וגם בגלל זה אנחנו הרי פה.
8. דייוויד ג´יימס
פעם, ילדים, לפני שנים רבות, היתה אנגליה שם נרדף לשוערים ממותיים. גורדון בנקס, פיטר שילטון, ריי קלמנס. אתם יודעים מה? אפילו געגועים לדייויד סימאן. וכיום? אלו רוברט מי גרין וג´ו מי הארט. כך שאם בגיל 39 דייויד ג´יימס עדיין כאן, עדיין טוען לבכורה ולכתר בין הקורות אחרי ארבע קבוצות שונות (וילה, ווסטהאם, סיטי ופומפי), ארבע מאות שטויות שונות ואפילו גביע אנגלי (!) עם פורטסמות אשתקד – זה דורש הכרה והצדעה.
7. וויין רוני
הוא רק בן 24, ויש לו כבר 57 הופעות ו-25 שערים בנבחרת, ו-173 הופעות עם 77 שערים בקבוצת העשור אליה הגיע רק ב-2004. וכל הסטטיסטיקה הזו עדיין לא מבהירה לבדה את החשוב מכל: רוני הוא השחקן החשוב מכל של סר אלכס פרגוסון וסניור פאביו קאפלו. והוא גם הכישרון הבריטי הגדול ביותר שצמח בעשור החולף. אל תתפלאו למצוא אותו במקום יותר גבוה בסיכומי 2019.
6. דייוויד בקהאם
נכון, את רוב העשור הזה הוא בילה בניכר. ארבע שנים במדריד, שלוש בעיר המלאכים, מחצית פלוס תוספות זמן במילאנו. אבל איך אומרים אצלנו? לאן שקינג דייויד לא הולך, לאיפה שהוא לא נס - ליחו לא נס. בקהאם היה ונשאר אחד ממעצבי העשור על המגרש ומחוצה לו. הדוגמה האולטימטיבית למחוייבות, צניעות, שאפתנות ומידתיות, וכל זה גם תחת זרקורי התהילה והחיטוט הבלתי פוסק בכל מהלכיו. תקראו לו הכדורגלן הבינוני הטוב בתבל? אין בעיה. בלי היכולת הפנומנאלית שלו הוא לא היה מגיע למרחק מניין הופעות לאומיות משבירת שיא כל הזמנים האנגלי.
5. ריו פרדיננד
הנה מישהו שהעשור הזה מותאם בדיוק למידותיו, או להפך. רק ב-2000 הוא נחת בלידס, ושנתיים לאחר מכן אצל טראפורד קשישא. הנה בלם מדופלם שחרף נטיות הוללות ובדיקת סמים מפוספסת, נטל עצמו בידיים, עשה תפנית בתדמית, וקטף את סרט הקפטן של השדים האדומים. הנה מגן אנגלי לא טיפוסי – שילוב של נשמה וטכניקה, פיזיות וחדות. הנה שחקן שפציעותיו ונסיגתו המקצועית בסוף העשור גורמים לפרגי ולקאפי למיגרנה.
"http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/6/151976.jpg"http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/7/151977.jpg
4. סטיבן ג´רארד
הכדורגלן האנגלי הכי קרוב לשלמות בדור האחרון. שילוב נדיר של מוביל כדור מחונן, מוסר מהסרטים, גנרל, אדריכל ומנהיג רב השראה , וגם כובש עוצמתי בסדר גודל של אלכסנדר מוקדון. המהפך באיסטנבול 2005 רשום על שמו, וזה בלבד מספיק לפסגת הפנתיאון, אבל כמובן שסטיבי ג´י היה הרבה יותר גבוה בדירוג אלמלא חמקמקותו של כתר האליפות מאנפילד.
3. ג´ון טרי
הסמל הבולט לאנגליות, לקשיחות, לנחישות, להצלחה. קפטן צ´לסי (במועדון מאז 1998, כדורגלן של קבוצה אחת). קפטן אנגליה (בנבחרת מאז 2003). כדורגלן העונה 2005. נבחרת המונדיאל 2006. המגן הטוב באירופה (בחירת אופ"א) 2005, 2006, 2008. אם הפנדל במוסקבה היה נכנס, ואם הוא היה קצת פחות תככן וחמדן, יכול בהחלט להיות שהוא היה מדלג שני שלבים בטבלה.
2. ריאן גיגס
נו טוב, הכל כבר נכתב על התופעה הוולשית שוברת השיאים וחסרת התקדים הזו, שלפי כל הסימנים עומדת להישאר עימנו לפחות לעוד עונה אחת גם בעשור הממשמש ובא. אבל מכיוון שדוריאן גריי של עולם הכדורגל הציג כבר נופך וקורטוב ענקיים ממרכולתו העתירה עוד בעשור שלפני (כולל שער המאה ההיא בחצי גמר הגביע מול ארסנל) – הוא יצטרך הפעם להסתפק בסגנות.
"http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/8/151978.jpg
1. פרנק למפארד
פרנקי הולך להוליווד לקבל את תואר כדורגלן העשור האמיתי, בגלל הכישרון, הרצון, ההתמדה, ההישגים והתיפקוד. היכן שהוא המלאכה הנוצצת שלו בקישור ובחוד נראית אטרקטיבית יותר לפרס מאשר זו של עמיתו המגדלור במרכז העורף. למפארד גם שובר שיאים: על סף 300 הופעות בצ´לסי מאז 2001, פרנקי הפסיד רק חמישה משחקי ליגה בתשע עונות.
הוא הפך למנהיג ולבורג מרכזי בזכייה של צ´לסי בשני כתרי האליפות הרצופים (2004, 2005ׂ), היה מרחק אותו פנדל אחד רטוב מזכיה בצ´מפיונס ליג (והוא לא אשם), הופיע בנבחרת אנגליה 77 פעמים (כולל 21 שערים), ובגיל 31 עוברים במרכז הפיקוד של צ´לסי ועמיתותיה, אנגליה ויריבותיה, כל מיני באלאקים, דקואים, אלונסים, בארים, הארגריבסים ולנונים, ועל המשבצת של למפארד לא קורא תגר איש. איך שרה שינייד אוקונור? דבר לא ישווה לו. הקשר חסר התחליף, כמעט נצחי, של המאה החדשה.
"http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/9/151969.jpg"http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/0/151970.jpg
לכתבות נוספות >