מבולבלת. בבקשה עזרה

[מבולבלת עד מאד מאד]

מבולבלת. בבקשה עזרה

ערב טוב לכולם, ילדתי היפה בת ה-8 (כיתה ג') אובחנה כ-ADD ע"י פסיכיאטרית ילדים. מצבה בלימודים אינו מזהיר, בלשון המעטה. מעבר לכך, היא מפוזרת, הן בחשיבה והן בדרכי הפעולה שלה ויתרה מכך- נדמה שכלל אין לה רצון ומוטיבציה לשנות ולהצליח. נכון. יש קשיים אך גם דברים "מינימאליים" אינם מטרידים את "מנוחתה"- אין לה בעיה לאחר לביה"ס או לכל מקום אחר, החדר שלה פרוגרום דרך קבע עד שאני מקבלת ת'ג'ננה ו"מאיימת" עליה בדברים שמזיזים לה. הכל באיומים. שיטת "קחי" ו"תני". אנחנו מותשים. המצב משפיע על כל הבית- עם כל הכבוד יש לנו 2 ילדים נוספים והבית לא יכול לסבוב כל היום סביבה בלבד (למרות הרצון הגדול לסייע לה) יש לציין גם כי מצבה החברתי אינו מהמעודדים במיוחד. אנחנו דואגים מאד ואיננו יודעים כיצד לפעול. בשלב הזה, מבחינתינו, ריטלין אינו בא בחשבון. אנו מעוניינים לפנות לפסיכולוגית ילדים על מנת לבצע אבחון אך איננו יודעים בדיוק איזה אבחון עלינו לבצע- מה עליו לכלול? יש כ"כ הרבה שיטות לימוד/ אבחון- למי פונים?? מה עושים?? אין ספק שיש בעיה. אנו מעוניינים לרדת לעומקה ולא לחפש פתרונות זמניים. בבקשה- עזרתכם!!

תודה רבה רבה מראש

 

[ציפי קוברינסקי]

עזרה לבלבול

הקושי הגדול של רוב ההורים הוא הבלבול וחוסר הוודאות כולנו רוצים אבחון מדוייק שיציע פתרון מהיר ואלגנטי אלא שבמציאות זה ממש לא כך. עשיתם אבחון וקיבלתם תוצאה, כדאי לבדוק מה ההמלצות ובראשן הדרכת הורים שתעזור לכם להתמודד עם ילדה ששואבת מכם את כל המשאבים. אימון משפחתי יכול להועיל לנושא הארגון והמיומנויות החברתיות אם בהמלצות מומלץ טפול רגשי, תפנו לפסיכולוג אם יש חשד ללקויות למידה, שווה לעשות אבחון דידקטי. יש סיכוי ללקות למידה אם יש פער בין מה שאתם והמורים חושבים על הילדה ובין הביצועים שלה ניתן לעשות אבחון פסיכודידקטי הבודק את הפאן הרגשי והלימודי. הפתרון המעמיק הוא תהליך שיש בו ניסוי וטעייה, על פי ההמלצות. מקווה שהבלבול נעשה קצת יותר נוח... ציפי קוברינסקי

 

[מבולבלת עד מאד מאד]

תודה רבה ושאלה נוספת

אין לנו ספק כי עלינו לפתור את בעיית הקשב של ביתנו. אנו נגד מתן "ריטלין". ברצוני לשאול האם יש תרופה הומאופטית אשר עשויה לעזור במצב זה? שמענו על תרופה בשם "זום". מה דעתך עליה? האם יש מישהו שניסה אותה וחווה הצלחות? תודה רבה ויום טוב

 

[אושר751]

שימוש בזום

הי, אנחנו ניסינו את ה״זום״ והיא לא עזרה לנו בכלל, התרופה הזו יקרה מאוד ואין לה אחוזי הצלחה גבוהים(אני יודעת ממקורות ראשוניים) לצערי ילד שאובחן לריטלין אין שום דבר שעוזר לו מלבד זה. אני ניסיתי תרופות טבע, הומאופטית ולא עזר דבר.. אין מה לפחד מהריטלין, תמיד צריך לזכור שזה עוזר לילד קודם כל ושאר הסביבה זה רק בונוס...

 

[מבולבלת עד מאד מאד]

תודה על התגובה, אושר751

עבורינו השימוש ב"ריטלין" הוא המוצא האחרון. ננסה לעשות כל שביכולתינו על מנת למצוא פתרון אחר. יום טוב

 

[valeta]

קראתי את דבריך ואני מאוד מבינה את הקושי

שאתם חווים. אני לא אכנס איתך לדיון על הריטלין, אני כן אומר לך שגם אם בתך הייתה מקבלת ריטלין, עדין יש בהפרעת קשב הרבה היבטים שדורשים אימון והתייחסות וארגון (הרי התרופה לא משפיעה 24/7) ולמידה, לכן בכל מקרה אתם נדרשים לעשות כל מיני שינויים בהתנהלות. אני אזרוק לך כל מיני כיווני מחשבה המסגרת שלה - האם המסגרת הבית ספרית שהיא נמצאת בה מתאימה לה? האם מבינים אותה? מוכנים ללכת לקראתה? האם כדאי לשקול מעבר למסגרת אחרת או להתמודד במסגרת. בכל מקרה תצטרכי לדבר/להסביר/ליזום שיחה עם המחנכת ועם מורים מקצועיים/להציע הצעות קונקטיות/לתת מתווה לתוכנית פעולה. כדאי להכניס את ההתנהלות בבית לאיזה משטר מסודר, כזה שתוכלו לתכנן יחד (שעות קבועות של סידור החדר למשל). בכל מקרה לא ללכת ראש בראש, אלא לנסות לפעול יחד. אם קשה לה לסדר לבד - סדרו איתה, אם היא לא זוכרת מטלות - הזכירו לה וכו'. מבחינה חברתית - את חייבת לזהות את שורש הבעיה ולנסות לסייע לה. זה החלק הכי קשה, כי אין לך שליטה על הילדים האחרים, מה גם שבגיל הזה הם נורא אכזריים לילדים שמפגינים חולשה (ומי שיש לו הפרעת קשב, נמצא בעמדת חולשה, כי הוא לא מסונכרן עם האחרים, לא עומד בקצב, לא תמיד מבחין בניואנסים ובקודים חברתיים, לא תמיד מבין את חוקי המשחק וכו'). אז אני מכירה אמהות שהזמינו הביתה למסיבת פיג'מות שווה במיוחד כדי לנסות לקרב, ואני מכירה גם כאלה שהחליטו להעביר בי"ס, כדי שלילד תהיה התחלה חדשה. אתם מוכרחים לחשוב איך תוקפים את הנושא החברתי, כי הוא עלול להיות מקור לאומללות גדולה. האם היא צריכה עזרה בריפוי בעיסוק? ומה לגבי העניין התחושתי? האם היא עושה איזושהי פעילות ספורטיבית קבועה? (מאוד יכול לעזור להתמקד ולהתפקס, הבן שלי למשל הרבה יותר ממוקד אחרי אימון). מה שניסיתי לומר הוא שאתם צריכים להכנס בנושא חזק. להקיף את כל ההיבטים, לנסות לסייע לה בכל מיני מישורים. השאלה היא לא רק ריטלין כן או לא, אלא גם מה עוד, ומה עושים עכשיו. וביה"ס חייב להיות חלק מזה, כי קשה להיטיב עם ילד כזה אם יש עוינות ואטימות מצד הצוות החינוכי.

 

[מבולבלת עד מאד מאד]

valeta

תודה רבה על התייחסותך הרצינית והמקיפה. אכן עזרת לי מאד ו"הרחבת את אופקיי" אנחנו בשלבי בחינת העניין, מכל ההיבטים. מעבר לנושא ה-ADD- מי בוחן את שאר הקשיים? האם האבחון הפסיכודידקטי אמור לתת תשובות על כל התחומים? ביתינו למעשה אובחנה כ-ADD ע"י פסיכיאטרית ילדים של קופה"ח. נערך לה מבדק בן 20 דקות לערך אשר בסופו ניתנה ההמלצה ל"ריטלין". האם מבדק מהסוג הזה הוא מספיק רציני? האם לדעתך מומלץ לבצע אבחון כזה באופן פרטי? האם יש מכון או גורם כלשהו שנותן מענה על כל ההיבטים גם יחד? ADD ו/או לקויות למידה וכו'? זהו. מספיק שאלות לבינתיים ) שוב, תודה רבה על המענה המהיר והמקיף

יום טוב.

 

[valeta]

עונה לך באיחור (מחלות החורף...)

תראי, העובדה שאבחנה אותה פסיכיאטרית מקופת חולים, היא לאו דווקא עדות לאבחון חלקי. יכול להיות שהפסיכיאטרית הזו לגמרי מדייקת ומבינה עניין. אישית יש לי קושי עם אבחון שעורך 20 דקות, אבל את מכירה את הילדה, ואת יכולה לדעת האם האבחון שניתן באמת מתאים לה. גם ההמלצה לריטלין היא בסדר בעיני, כלומר זה מה שפסיכיאטרים ממליצים עליו בדרך כלל. מה שמפריע לי בתיאור שלך הוא שהפסיכיאטרית לא ממש הסבירה לכם את המורכבות של השימוש בריטלין. אני לא נוקטת כאן עמדה כי דעתי היא שריטלין יכול להיות דבר נפלא ומקדם ומשפר מאוד את איכות החיים, ומנגד אני מכירה גם ילדים שזה עשה להם רע מאוד. יש גם חלופות תרופתיות אחרות. שוב - גם את הנושא הזה צריך להכיר לעומק, לקרוא, לחקור, לדבר עם אנשים שמנוסים. אבל יותר מזה - מפריעה לי ההתייחסות הצרה לנושא הקשב והריכוז. כי אם אכן יש לבתך הפרעת קשב וריכוז - הרי כפי שאת כבר יודעת, הקשיים שלה הם מקיפים ולא קשורים רק להיבט הלימודי או להתנהגות. זהו קושי שיש לו היבטים רגשיים, חברתיים, לימודיים, תקשורתיים (למשל תתכן בעיה בקליטת דקויות וניואנסים חברתיים, בקריאת המפה החברתית, ביכולת לתקשר בצורה יעילה). לכן את יכולה אם את רוצה לפנות למכון שיש בו גם את הפונקציות האלה (למשל פסיכיאטר/מרפא בעיסוק/אבחון דידקטי וכו') ולקבל הדרכת הורים. את גם יכולה לנסות בצורה מסודרת עם עצמך לנסות ולהתחיל לבנות עבורה תכנית עבודה, בהתאם לקשיים הידועים לך. למשל אם יש קשיים חושיים - מרפאה בעיסוק טובה שמתמצאת בתחום תוכל לתת לכם המון הדרכה וליווי (לא חובה שהילד יגיע כל שבוע ל-45 דקות, לא חייבים לשפוך כאן כספים בלי גבול). אבחון של לקויות למידה (אם יש כאלה בנוסף) יכול לתת גם המלצות לפעולה. אני כן חושבת שאין לך ברירה, ואת צריכה להתחיל ללמוד לעומק את הנושא, בהתאם למה שאת רואה אצל בתך. תקראי ספרים על הלקות, תקראי ברשת, תקראי על לקויות למידה ובעיות חושיות, תקראי על הקשר בין הקושי הזה להתנהלות החברתית, תקראי על מוטוריקה. באמת שזה בעיני המפתח - כי את תלמדי המון ותוכלי להתחיל לערוך התאמות לבתך. אני גם חושבת שמפלס התסכול ממנה ירד קצת, ותוכלי יותר להבין כל מיני התנהגויות שלה. ואת חייבת להיות עם יד על הדופק, להיות בקשר עם ביה"ס, לוודא שהם מבינים/תומכים/איכפתיים. כי מעל הכל, בעיני, הכי חשוב שתהיה לך ילדה שהחיים לא חובטים בה ורומסים אותה. מספיק קשה לה, אז היא צריכה סביבה שתסייע לה. אני כותבת את זה בהחלט גם מתוך נימה אישית. אנחנו לא במסגרת הרגילה, כי שם פתחו עוינות לבן שלי וראיתי כבר את המדרון הזה שהוא יגלוש בו. הפגיעה בבטחון העצמי, העלבונות שהוא סופג, הדחייה. מהרגע שעברנו לאלטרנטיבי - הכל השתנה. הלקויות לגמרי כאן, אבל ההקשבה ושיתוף הפעולה וההתגייסות לתת לו חוויה טובה של המסגרת היא מעוררת התפעלות. הבן שלי כל הזמן מטופל - ספורט בלי סוף, ממש על בסיס יומיומי (בימי גשם קופצים בבית על טרמפולינה, אין פטורים...) - מאוד עוזר לו לריכוז. ריפוי בעיסוק (עם הפוגות), פעילות של הדדיות ותקשורת חברתית יזומה (לשמחתי - זה במסגרת ביה"ס - מאוד חזק, כי זה חלק מהאג'נדה היומית שלהם), הרבה מקום לפורקן ולעיבוד רגשות (זיהוי המצב הנפשי, התייחסות אליו). ועדיין - לא יכולנו להמריא באמת לו בביה"ס היו מקצצים את כנפיו וכועסים עליו. זה המקום שהוא מבלה בו כל יום, זה מאגר החברים, אסור לתת לילד להגיע לביה"ס כמו לשדה קרב, כשהוא בעצמו מתקשה ובעמדת חולשה. לכן אני מדגישה - את חייבת לשלוט כאן בעניינים ולוודא שבתך לא קורבן למשהו. תגייסי את המחנכת, אבל בשביל זה את צריכה ידע ושליטה בדקויות של הלקות. מקווה שקצת עזרתי.

 

[יהיהטוב7]

רצון ומוטיבציה להצליח

הדבר הראשון שעזר לנו להתמודד עם הבעיות של ה-ADD שלנו היתה ההבנה האמיתית שהוא לא עושה את הדברים בכוונה. מה שהוריד את רמת הכעס שלנו עליו ואת רמת התסכול שלו בגללנו. אנחנו עשינו לו אבחון פסיכודידקטי אצל פסיכולוגית - האבחון היה טוב אבל לא ממש חידש לנו דברים שלא ידענו, חשוב שתדעי שאבחון הוא כשמו מאבחן מה הבעיה לא פותר אותה.

 

[מבולבלת עד מאד מאד]

תודה רבה על התגובה

אכן- אופטימיות היא מילה המפתח. יהיה טוב

 

[רונן לין]

תגדירי לעצמך מה הכי חשוב...

אם הכי חשוב לך שהילדה תצליח, תגדירי מה זאת הצלחה ולשם תפעלי, אם הילדה סובלת תבדקי איך אפשר לעזור לה..., רק שכרגע את מתחילה את הבדיקות מהסוף להתחלה, קודם את אומרת מה לא תעשו ואחר כך את מחפשת איך תעשו את זה בלי..., אני הייתי הולך הפוך, קודם כל בודק מה הכי יכול לעזור לילדה ואחר כך פועל כיצד לעשות את זה, האמירה המוחלטת שלכם נגד מה שיכול אולי לעזור, רק מנציחה את חווית הכשלון של הילדה ומרחיקה את הפתרון ממנה. במקום הנחרצות "נגד", כדאי להתמקד במה ש"בעד".

 

[מבולבלת עד מאד מאד]

אני לא חושבת שיש מקום "להאשמות"

בגין דרך פעולתינו. לאחר קריאה ובירור מעמיקים ומקיפים ומפאת תופעות הלוואי הנגרמות כתוצאה מהשימוש בסם הזה, בחרנו שלא להשתמש בו. לפחות לא בשלב הזה. זכותינו המלאה, נכון? אנו בתחילת הדרך, מבולבלים ובוחנים אפשרויות רבות. לא נתת רעיון לפתרון קונקרטי וזה בסדר אך קצת רגישות לא תזיק. בל נשכח לשם מה התכנסנו כאן. תודה.

 

[טלי נצר]

יש משהו שקשה לי להבין

אני מסכימה איתך שריטלין זו תרופה ולא צריך להקל ראש בהחלטה האם להשתמש או לא. ריטלין זו לא תרופה ממכרת ויוצאת לחלוטין מהגוף תוך מספר שעות ריטלין לא עוזר לכולם אלא רק לכ 80% מהאוכלוסיה עם הק"ר לריטלין יש אוסף תופעות לואי פיזיות - אבל ממש לא אצל כולם אז למה לא פשוט לבדוק אם זה עוזר או לא ואם יש תופעות לואי או לא. בפעם הראשונה שלקחתי ריטלין - היה לי שקט בראש בפעם הראשונה שנתתי לבן שלי ריטלין - הגננת התקשרה לספר לי איזה מדהים הוא היה באותו היום לבן שלי אין תופעות לואי לי יש אני משתדלת לקבל החלטות לאחר איסוף המידע הרלוונטי - ויש לי נטיות לחפור בספרות וכו. אבל את כל זה לא יכולתי לדעת בלי לבדוק עכשיו יש לי את הכלים לקחת החלטה מושכלת

 

[אםלשלושה3]

כמוך, כולנו מחפשים את מילת הקסם

אבל לצערי היא לא קיימת. אין קסמים, הילדים סובלים וכל הבית מושפע ולעיתים גם סובל. אני לא מכירה הורה אחד שנותן תרופות מרצון ובטח לא רטלין וכו'. גם אני כמוך הייתי ממש נגד עד שהבנתי שאני צריכה להתגבר על הקושי שלי למען טובת בני. עברתי לילות רבים ללא שינה ותקופה קשה מאוד ! שהבנתי שמה שחשוב זה לתת לו את האפשרות להיות רגיל ולצבור חוויות טובות וחיוביות והיות פחות תזזיתי ולנצל את הפוטנציאל שלו, הרפתי ונתתי לו רטלין - זו ההחלטה הכי אמיצה שקיבלתי כאמא.

 

[מרת מיץ פטל]

בשביל מה באמת התכנסנו כאן?

ל"האשים" הורים שהם נותנים "סמים" לילדים שלהם? קצת רגישות גם לא תזיק לך. יש כאן הורים שבחרו בדרכי טיפול שונות ואחד מהם הוא הטיפול התרופתי. אני חושבת שזו החלטה אמיצה , שרואים את צרכיו האמיתיים של ילדם , את הסבל ותסכול . חבל שאת לא יכולה לשוחח עם בתי בעניין , תשמעי ישירות מפיו של ילד. בשבילה רטלין הוא קסם של חיים מאושרים . נ.ב אני ממליצה בחום לקרוא את הספר "הADHD שלי" , הוא נועד לילד ולהורה אולי יעשה קצת סדר בבילבול.