הממ... אצלי זה היה לאו דווקא מצד
השחקן אלא מצד הבמאי (ובעצם גם השחקן)... בהצגה שהעלתי השנה (פופקורן) יש המון קטעים פרובקטיבים. עכשיו, השחקנים ששיחק את זוג הרוצחים היו זוג במציאות, אז היה לי יותר קל לפעול איתם. אבל גם היו קטעים של מבוכה שפשוט באיזשהו שלב השחקנית אמרה "מתן! תפסיק להגשים את הפנטזיות שלך עלינו" (הממ.. כן! באותם מילים) היה עוד קטע, שאני ומישהי היינו צריכים להיכנס למצב אינטימי, מאוד אינטימי. היינו צריכים להיכנס למצב שכמעט אנחנו שוכבים, ולא היה לי נעים לתת לה הוראת בימוי של "כן, עכשיו את צריכה לגעת לי בחזה ולמשש אותו" (ומי שמכיר אותי, ויש פה כמה, יודע שזה ממש לא מזיז לי). אבל בסוף יצאנו מזה דווקא בטוב... וזהו... יצא קטע שנשאר לאנשים בראש, ולא פרובקטיבי מידי....
