תודה, אור - מאמר מושקע ../images/Emo45.gif
מתחברת לדחף שלך לכתוב מאמר הזה ולרצון שלך לעלות את הנושא. שתי נקודות למחשבה... בעקבות ההכרות עם "החומר" ובעיקר בעקבות הראיונות שקראתי ושמעתי, תמיד חשבתי שג'קו כאומן ומוזיקאי מחובר יותר לשנות ה90, לגראנג'. ואיכשהו "לא שמתי" לב או אפילו "שכחתי" כמה טוב הוא ברוק קלאסי. ד"א לא שלא שמתי לב, אלא כל כך השתכנתי, והוא עצמו שיכנע את כולם ואת עצמו, שהייתי די סגורה שהוא יותר "שלמה ארצי" מ"שלום חנוך"... יותר "אדי וודר" מ"ברוס ספרינגסטין"... בצפייה לדיסק יותר התכוננתי ל"Bleach" ולא ל"BORN TO RUN"... אבל... הביצועים הכי מדהימים שלו בעיקר מתקופת ה"כוכב" שייכו בהחלט לרוק קלאסי,קרוב לשנות ה70: "יקירתי","תגידי", "אדם בתוך עצמו", וכמובן – "גשם", אבל עם כל העושר המוזיקאלי שהתווסף לרוק בשנות 90 ואפילו 2000. לכן נקודת מבטך, אור, והשוואות אולי קצת מוגזמות אך מוצדקות לגדולי ברוק של שנות ה70-80 כל כך מעניינות. לפעמים מרחוק רואים את התמונה מדויק יותר. הזמן והדיסקים הבאים כמובן הולכים להבהיר לנו את הסוגיה הזאת.... הנקודה השנייה היא שג'קו לא רק רוקר אלא גם hh מדהים. אסור לשכוח את זה. מרגישים השפעות של היפ הופ ביצירות רוק שלו ולהפך. למשל" בשירים כמו "תזרוק את הכל" ו"צורח" יש השפעות של hh. ובאלבום הראשון של ג'מוס נמצא היהלום של בלדת רוק - "לא משנה דבר" שלא היה מבייש אפילו "Alice in Chains" אם היו פעם בוחרים לשיר בעברית...אלבום "שים ת'ראש בצד" הוא אלבום מצוין ואלבום השני - "בלגאן בעולם" הולך להיות עוד יותר טוב. נקודה הזאת כדאי לציין. ושוב - תודה על המאמר, אור. היה מאוד מרגש לקרוא אותו.
וזה מרגיש לי בדופן הנכון. אשמח אם יש למישהו כאן קשר לאנשים במקצוע הכתיבה שיביא אותם לפה שיגיבו כי חשוב לי בתור כותב מתחיל לקבל ביקורות שליליות שיבנו אותי תודה