מאמר על טאי ג'י לא ממש הילינג אבל אנרגטי...

[צחי שוחט]

מאמר על טאי ג'י לא ממש הילינג אבל אנרגטי...

הנה מאמר שכתבתי על אומנות הטאי צ'י (ג'י) - אומנות לחימה סינית שהתפתחה מרעיון היין-יאנג (הם הטאי-ג'י) וכוללת בין שאר הדברים, עבודות פנימיות כאלו ואחרות. במאמר זה - אומנות הטאי ג'י - תרגול האדם כביטוי ליקום, אני כותב את נקודת מבטי, על הרעיון בפילוסופיה הסינית בו רואים באדם יקום קטן, בהקשרו לאומנות. רעיון זה הוא הבסיס לרפואה הסינית, להבנת טבע האדם, להבנת הטבע וכו'. חשוב לציין שהוא כולל הרבה רבדים מעבר לזה עליו אני מדבר. להנאתכם.

 

[ינוקא1]

../images/Emo45.gif ../images/Emo194.gif

מאוד מאוד יפה. אני ממליץ לך לשלוח את המאמר לאתר "סינית" ולבקש מיעל לפרסם אותו. זה נראה לי יתן לו תפוצה טובה וזה בהחלט מאמר ראוי לפרסום.

 

[צחי שוחט]

../images/Emo51.gif. אפנה ליעל מסינית, רעיון מצויין.

 

[Lagrangian]

כתבת

שבאומנויות הרכות ההתפתחות הגופנית נעשית בצורה נכונה.. יש אנשי אומנויות קשות שזה עשוי להשתמע להם כאילו באומנויות הקשות ההתפתחות לא נכונה. מעבר לזה - רעיון נחמד לתרגל את הלך הרוח הזה כשעושים טאי ג'י.. יש לך רעיונות להלך רוח מקביל כשעושים בה גואה? בכל מקרה - נראה לי שהתרגום הישיר של ג'י זה ציר, לא? אם אתה רוצה, אני יכול להיוועץ בזאב לגבי התרגומים.. ניצן

 

[לאונרדו האחת]

צ'י=ג'י=תנועה/אנרגיה, נדמה לי,

 

[Lagrangian]

לא לא.. זה ji לא qi

לפחות במונח טאי ג'י.. גם ההגייה שונה..

 

[צחי שוחט]

ניצן../images/Emo70.gifהיום קלטתי שזה אתה. טוב לראות אותך כאן

 

[doingood]

לא צחי אבל כמה רעיונות

מחזוריות, שינוי תמידי, אחדות ואינסופיות, המתנה, התמקמות במרחב.

 

[צחי שוחט]

היי ניצן......

סליחה על האיחור, בשבת אין מחשב....... א. כוונתי היא שבאומנויות הרכות יש הרבה יותר דגש על עשייה נכונה והפרטים בהן יותר קטנים. מבנה נכון, משקל נכון, תחושה, טונוס שרירים, הבנת כוחות, תודעה, כל אלו ניתנים להבנה יותר טובה כשאתה מתרגל לאט ורך. באומנויות הרכות בניגוד לקשות, אין אינטנסיוביות, בוודאי שלא בשלבים הראשונים של לימוד. האינטנסיוביות מורידה מהיכולת לדייק וללמוד. האומנויות הרכות גם בנויות בחוכמה פזיולוגית נכונה יותר היות והן מנצלות את הגוף באופן יעיל יותר. אני חושב שתרגול רך של כל אומנות יתן הבנות עמוקות. אם תקח אומנות קשה ותתרגל אותה לאט ורך תוכל להגיע לתוצאות דומות. כלומר יש עניין באומנות עצמה אך בעיקר באופן התרגול - אימונים של אומנויות קשות מתאפיינים בתרגול קשה ומהיר בעוד שאימון באומנות רכה מתייחס מכונה שנקראת אדם ולתפעולה היעיל. דרך אגב - איגרוף - משתמש במכניקה מושלמת ובהבנות גופניות גבוהות. אך מעט מאלו שעוסקים באיגרוף ירדו לעומק ההבנות, הם ירצו להתאגרף. הם לא יעסקו בלשחרר כתפיים למשל כמו אדם העוסק בטאי צ'י. אני אומר זאת בתור מי שעושה גם אומנות קשה וגם אומנות רכה. נראה לי שמי שעוסק בשתיהן יכול לומר מה ההבדל . ועדיין, בהחלט יהיו מי שלא יסכימו עימי. ב. לגבי הבא-גווא : איני ממש יודע. סביר להניח שלאלו שפיתחו אותה, היה איזשהו רעיון קוסמי. דבר עם זאב. ג. בעניין הג'י - יש המתרגמים זאת כציר. הציר עליו הכל מסתובב, לא במובן המילולי. הכוונה היא שוב - הרעיון סביבו הכל מתקיים, פעולת היין והיאנג.

 

[צחי שוחט]

דוגמה אופיינית להבדל בין קשה לרכה....

עמידה קידמית בקונג פו עגור לבן - רגל קדימה רגל אחורה כששתי כפות הרגליים במלואן על הריצפה. אצבעות כפות הרגליים מקווצות ותופסות את הריצפה, העקב האחורי לוחץ חזק לריצפה, שריריי הרגליים מקווצים פנימה ונועלים את העמידה. עמידה קידמית בטאי צ'י שלנו - כף רגל קידמית במלואה על הריצפה, האחורית עם העקב למעלה (כמו מתאגרף). אצבעות כפות הרגליים משוחררות, שרירי הרגליים שוקעים לרצפה, הנשימה שוקעת לריצפה, העקב הקידמי שוקע לריצפה, האגן ננעל משיווי המשקל. השריר היחיד שמקווץ הוא הארבע ראשי של הרגל הקידמית וגם הוא מעצם המשקל שעליו. ברור כי ישום עמידה זו קשה יותר. זה הבדל אחד המראה את היעילות ביחס למאמץ הפיזי (שרירי) למשל. המטרה היא להגיע ליעילות מרבית עם כמה שפחות מאמץ.