מעניין וחשוב מאד. תודה רבה !
שלום דסקלינו, תודה רבה לך על עוד מאמר מרתק שאתה משתף אותנו בו. המאמר הזה חשוב לכל מי שמדריך ילדים וגם למי ששולח את ילדיו לחוג ספורט. כשעיינתי עכשיו במאמר ניסיתי להיזכר בתקופה שבה אני בתור ילד התאמנתי בטניס שולחן, מגיל 7 ועד גיל 16. בגיל 16 פרשתי מטניס שולחן לאחר שהגעתי למסקנה שלא אוכל להתברג בצמרת השחקנים הבכירים של ישראל בטניס שולחן, ועברתי לעסוק באומנות לחימה לא תחרותית (קרב מגע). יחד עם זאת, אימוני הטניס שולחן, פיתחו אצלי יכולות חשובות - גופניות (קוארדינציה, כושר גופני, זריזות ומהירות) ונפשיות (סבלנות, התמודדות עם לחצים ומתח, התמדה ועוד) - ואני מאמין שעד היום אני נהנה מפירות אותם אימונים. כך למשל, אני זוכר שזמן קצר לאחר שהתחלתי להתאמן בקרב מגע, המדריך שלי שאל אותי אם בעבר התאמנתי באגרוף, משום שהקוארדינציה שלי היתה ככל הנראה טובה למדי. השבתי לו בשלילה, ואמרתי לו שהתאמנתי בטניס שולחן במשך כתשע שנים, והוא הנהן בהבנה. המאמר שלך גרם לי לחשוב על אימוני הכדורסל של האחיין שלי ועל אימוני ההתעמלות האומנותית של האחיינית שלי (שניהם בני 12 - הם תאומים). נראה לי שהאימונים של האחיין שלי תואמים פחות או יותר את מה שכתוב במאמר. לעומת זאת, האימונים של האחיינית שלי חורגים בצורה רבה ממה שמתואר במאמר, במיוחד בכל מה שקשור לתחרויות (היא מתחרה ברמה ארצית ובינלאומית באופן די אינטנסיבי), ולמורכבות האימונים מבחינה טכנית. לצערי היא כבר הספיקה להיפצע די קשה (שברה יד אחת, ופרקה את השניה), אבל אחרי חודש וחצי-חודשיים, היא כבר חוזרת לאימונים (בימים אלה). מכל מקום, אני רואה כיצד העיסוק שלהם בספורט מחזק אותם פיזית, ומשפר מאד הן את היכולות הגופניות שלהם, והן את היכולות הנפשיות והחברתיות. בברכה, אורי.