מאמר- גביית חובות עתיקים בבל"ל
מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד קנולר יהודית, וקיבלתי את הסכמתה להביאו לעיונכם. "הדגש|גביית חובות עתיקים בביטוח הלאומי: תום לב - או רשעות? לא מכבר (בתחילת חודש מרס), התפרסם מאמר בעיתון הכלכלי "גלובס", שקבע כי "חלטוריסטים" יחויבו בתשלומי ביטוח לאומי רטרואקטיבית. במאמר מצוטט עו"ד ישראל זהבי, סמנכ"ל גבייה בביטוח לאומי, כאומר שעל-פי חוק, יכול המוסד לביטוח לאומי לגבות למפרע חובות של הביטוח הלאומי בגין עבודות חד-פעמיות שלא דווח עליהן ולא שולם בעבורן ביטוח לאומי ומס בריאות. מאחר ואין גם התיישנות - הרי שאפשר לתבוע את הסכומים, ללא התיישנות, גם כאשר הגיע האדם לשיבה טובה. באותה עת יגלה המבוטח, אשר מסתמך על קבלת קצבת הזקנה שלו, כי חובו תפח וכולל ריביות וקנסות. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה, אינו כולל הוראה בדבר התיישנות חובות למוסד לביטוח לאומי. כאשר יש הסדר שלילי בחוק, הפסיקה היא זו שמפרשנת. ואכן, הפסיקה קבעה כי חוק ההתיישנות התשי"ח 1958, לא חל על תביעות המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, שכן חוק ההתיישנות חל רק על תביעות בהליכים אזרחיים, ואילו הקשר שבין המוסד לביטוח לאומי לבין החייב בדמי ביטוח אינו מכוח חוזה או התחייבות, אלא מכוח חוק. גביית חובות לביטוח לאומי גם אינה נעשית בהליך משפטי אזרחי, אלא על-פי פקודת מיסי גבייה. משמע - דין דמי ביטוח כדין מס המגיע למדינה, ולכן אין להחיל עליהם דיני התיישנות הרגילים (דב"ע ל"ה/ 0-22 המוסד לביטוח לאומי נ` דבורה כרמלי, פד"ע ח(1) 190). לפיכך קמה זכות, לכאורה, למוסד לביטוח לאומי, לגבות חובות מהחייבים בדמי ביטוח, שנים רבות לאחר המועד המקורי לתשלומם, מבלי שתהיה כל מגבלה על מספר השנים שחלפו ממועד היווצרות החוב. כל זה לכאורה. שכן, אם בדיני מס עסקינן, הרי ששם קיימת התיישנות ושומה שנסגרה לא תיפתח. כשהוקם המוסד לביטוח לאומי, הוא לא הוקם כמנגנון גביית מס, אלא כמנגנון של ביטוח סוציאלי. אם נראה את המוס לביטוח לאומי כמנגנון גבייה טהור, מן הסתם אין כל מקום לקיומו. "חובות העבר" לא נכללו בחוזה הביטוח שבין האזרח לביטוח הלאומי ניקח, כדוגמה, הרצאה חד-פעמית. יש לזכור שכאשר אותו מרצה הרצה, ומעסיקו גבה ממנו מס במקור, לא שילם על הרצאתו דמי ביטוח לאומי וגם לא גבה בגינו דמי מילואים, או דמי לידה, ולא כל קצבה אחרת. אם משנתו של עו"ד זהבי נכונה, אפשר לגבות ללא הגבלה את "חובות" העבר – שלדעתי כלל אינם חובות, שכן הם לא נכללו ב"חוזה הביטוח" שקיים מכללא בין האזרח לבין המוסד לביטוח לאומי. אם כך, מהכתבה עולה שלכאורה, תביעת המוסד לביטוח לאומי לקרן, לריבית ולקנסות - נופלת לקטגוריה של "עשיית עושר שלא במשפט". יתרה מכך: אם נחפש אסמכתא חוקתית נגד משנת המוסד לביטוח לאומי, נוכל לפנות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שאוסר פגיעה בקניינו של האדם. ובמחילה, קצבת זקנה שהאדם יודע שהיא מגיעה לו, בלי קשר לרמת הכנסותיו, אינה יכולה להיפגע, בהיותה פגיעה בקניין בחוסר לב. מן הראוי להעמיד סוגייה זו לבחינת בית המשפט הגבוה לצדק.
מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד קנולר יהודית, וקיבלתי את הסכמתה להביאו לעיונכם. "הדגש|גביית חובות עתיקים בביטוח הלאומי: תום לב - או רשעות? לא מכבר (בתחילת חודש מרס), התפרסם מאמר בעיתון הכלכלי "גלובס", שקבע כי "חלטוריסטים" יחויבו בתשלומי ביטוח לאומי רטרואקטיבית. במאמר מצוטט עו"ד ישראל זהבי, סמנכ"ל גבייה בביטוח לאומי, כאומר שעל-פי חוק, יכול המוסד לביטוח לאומי לגבות למפרע חובות של הביטוח הלאומי בגין עבודות חד-פעמיות שלא דווח עליהן ולא שולם בעבורן ביטוח לאומי ומס בריאות. מאחר ואין גם התיישנות - הרי שאפשר לתבוע את הסכומים, ללא התיישנות, גם כאשר הגיע האדם לשיבה טובה. באותה עת יגלה המבוטח, אשר מסתמך על קבלת קצבת הזקנה שלו, כי חובו תפח וכולל ריביות וקנסות. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה, אינו כולל הוראה בדבר התיישנות חובות למוסד לביטוח לאומי. כאשר יש הסדר שלילי בחוק, הפסיקה היא זו שמפרשנת. ואכן, הפסיקה קבעה כי חוק ההתיישנות התשי"ח 1958, לא חל על תביעות המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, שכן חוק ההתיישנות חל רק על תביעות בהליכים אזרחיים, ואילו הקשר שבין המוסד לביטוח לאומי לבין החייב בדמי ביטוח אינו מכוח חוזה או התחייבות, אלא מכוח חוק. גביית חובות לביטוח לאומי גם אינה נעשית בהליך משפטי אזרחי, אלא על-פי פקודת מיסי גבייה. משמע - דין דמי ביטוח כדין מס המגיע למדינה, ולכן אין להחיל עליהם דיני התיישנות הרגילים (דב"ע ל"ה/ 0-22 המוסד לביטוח לאומי נ` דבורה כרמלי, פד"ע ח(1) 190). לפיכך קמה זכות, לכאורה, למוסד לביטוח לאומי, לגבות חובות מהחייבים בדמי ביטוח, שנים רבות לאחר המועד המקורי לתשלומם, מבלי שתהיה כל מגבלה על מספר השנים שחלפו ממועד היווצרות החוב. כל זה לכאורה. שכן, אם בדיני מס עסקינן, הרי ששם קיימת התיישנות ושומה שנסגרה לא תיפתח. כשהוקם המוסד לביטוח לאומי, הוא לא הוקם כמנגנון גביית מס, אלא כמנגנון של ביטוח סוציאלי. אם נראה את המוס לביטוח לאומי כמנגנון גבייה טהור, מן הסתם אין כל מקום לקיומו. "חובות העבר" לא נכללו בחוזה הביטוח שבין האזרח לביטוח הלאומי ניקח, כדוגמה, הרצאה חד-פעמית. יש לזכור שכאשר אותו מרצה הרצה, ומעסיקו גבה ממנו מס במקור, לא שילם על הרצאתו דמי ביטוח לאומי וגם לא גבה בגינו דמי מילואים, או דמי לידה, ולא כל קצבה אחרת. אם משנתו של עו"ד זהבי נכונה, אפשר לגבות ללא הגבלה את "חובות" העבר – שלדעתי כלל אינם חובות, שכן הם לא נכללו ב"חוזה הביטוח" שקיים מכללא בין האזרח לבין המוסד לביטוח לאומי. אם כך, מהכתבה עולה שלכאורה, תביעת המוסד לביטוח לאומי לקרן, לריבית ולקנסות - נופלת לקטגוריה של "עשיית עושר שלא במשפט". יתרה מכך: אם נחפש אסמכתא חוקתית נגד משנת המוסד לביטוח לאומי, נוכל לפנות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שאוסר פגיעה בקניינו של האדם. ובמחילה, קצבת זקנה שהאדם יודע שהיא מגיעה לו, בלי קשר לרמת הכנסותיו, אינה יכולה להיפגע, בהיותה פגיעה בקניין בחוסר לב. מן הראוי להעמיד סוגייה זו לבחינת בית המשפט הגבוה לצדק.