מאי שברה לי את המשקפיים

[1לימור של מאי ועוד]

מאי שברה לי את המשקפיים

אתמול השארתי אותה בחדר שלי 20דקות לבד כשחזרתי קרן אחת היתה שבורה והשנייה מעוקמת .מאי בת 3 וקצת . כעסתי וביקשתי שתלך לחדר שלה לחשוב.כשחזרה והתנצלה(לא נראה שהתכונה) שאלתי למה? אמרה לא יודעת.לדעתי זה נעשה בכונה תחילה אבל היא חשבה שזה הפיך,ז"א שאני ארכיב את זה בחזרה .כיביתי לה את הטלויזיה לאותו יום וגם היום בבוקר לפני הגן לא הרשיתי להדליק.האם לדעתכם נהגתי בסדר? אם לא אז רעיונות אחרים ומה להגיד היום כשתחזור מהגן?

 

[מספרת הסיפורים 22]

אני מציעה שתניחי לזה, היא טעתה

ונענשה והדברים חזרו למסלולם, אני בטוחה שהיא הבינה את טעותה ולא תחזור על המעשה שוב(וואו אני נשמעת כמו סנגורית).

 

[פלגיה]

אין לי רעיונות

לפעמים עצם הצער שלך על שבירת המשקפים יכול להספיק. אבל יש לי סיפור. כשהיינו ילדות אחותי שברה לאמא שלי עדשת מגע. זה היה יקר וגרם לאמא שלי עוגמת נפש מרובה. כמה ימים אחר כך נשברה לנו כוס זכוכית במטבח ואז אחותי הציעה לאמא שלי שתיקח שבר אחד מהזכוכיות ותשתמש בו במקום העדשה שנשברה. אין כאן מוסר השכל, רק להראות שלפעמים ילד חושב שמה שעשה הוא "לא כל כך נורא" ורק הבעות הצער (לאו דווקא כעס) של ההורים מעוררות בו חרטה ורצון לתקן

 

[kashke]

מצטרפת לאחרות.אין מה לומר יותר

היה ארוע. נגמר אתמול. לך בטח חסרות המשקפיים אבל הקטנה לא אשמה. הסקרנות היא "שהרגה את החתול". זו התזכורת אלינו, ההורים, לא להשאיר דברים חשובים/יקרים/פרטיים במצב נגישות לצעירים שלנו. מקווה שה"נזק" לא גדול מידי.

 

[אםהבניםשמחה]

ממש זוכרת כמו אתמול...

איך כשהייתי קטנה עשיתי דברים כאלה. אפילו שההורים הזהירו אותי והסבירו לי מה יקרה. אני ממש זוכרת שהייתי בטוחה שהם טועים וזה לא יקרע/ישבר/יפול/יתקלקל. זכור לי במיוחד סיפור אחד על מפתח שלחור שלו היתה מחוברת סיכת ביטחון. שיחקתי איתו על עדן המרפסת בבית סבתי. אמרו לי זה יפול. שהסיכה לא תחזיק את המפתח על העדן. שהוא כבד מדי. הנחתי את הסיכה על העדן, שלשלתי את המפתח למטה, וראו זה פלא- הוא נפל.

הייתי בשוק. כמובן שכעסו עלי. >אםהבנים היתה [ועודנה] חנונית אמיתית ואלו היו מקרים בודדים<

 

[Shellylove]

למה בעצם את חושבת שהיא

עשתה זאת בכוונה? למה שתעשה לך נזק בכוונה? אני לא הייתי מכבה לה את הטלויזיה כי בעיני אין קשר בין הדברים אבל הייתי כן מראה לה שאני כועסת ועצובה שנשברו לי המשקפיים והייתי מסבירה לה שזה עולה הרבה כסף ושאני צריכה את המשקפיים כדי לראות טוב.

 

[choopi3]

ורק לי נראה להשאיר אותה 20 ד'

לבד זה לשים לבקש מהחתול לשמור על החלב. יש לה הרבה זמן להתעסק בכל מיני דברים מפתים.אולי אי אפשר להשאיר אותה לבד כ"כ הרבה זמן? (לא מבקרת- רק מעלה נקודה). אולי אפשר לנהל איתה שיחה במה מותר לה לגעת, היא כבר מבינה ברמה של שלי/ שלך.

 

[זואירדן]

גם אי זוכרת כל כך טוב את הפיתוי הזה

להתעסק עם כל מיני דברים. וכשהם כן היו שברים/מתקלקלים/נהרסים תמיד כל כך התחרטתי. והכי טוב אני זוכרת כמה הייתי מופתעת מחוסר ההגיון של עצמי, כשאמא שלי הייתה שואלת "למה?!!" באמת ובתמים הייתי תוהה ומופתעת למה לא חשבתי על התוצאות. (בדיוק כמו בסיפור "הסיכה והמפתח" של אם-הבנים-שמחה

) לכן המסקנות שלי - לא להשאיר אותם לבד עם פיתויים. ועם קרה לכעוס ולהיות עצובה, אבל לא להעניש. כן להבהיר את הצד הכספי "עכשיו אמא תצטרך להוציא על זה כסף מיותר שסביר להניח היה הולך לפניוק זה או אחר של ירדני" (קרה פעם והוא התרשם עמוקות)

 

[ליאת +]

אני חושבת שעד גיל מאוחר למדי

ילדים עדיין לא מבינים לגמרי את החומריות של דברים. מה נשבר, מה חזק, מה נהרס במים ומה לא. אני זוכרת את עצמי בגיל שש בערך מכינה סנדלים מנייר וסיכות שדכן וממש תמהה על כך שאף אחד לא חשב על רעיון כזה מוצלח קודם

וכמובן שהם גם לא מבינים את הערך הכספי של דברים. יום אחד הם משחקים עם מחזיק המפתחות וכשהוא מתפרק אמא לא מנידה עפעף (ודווקא הוא היה צבעוני ומאוד יפה) וביום למחרת כזה רעש על זוג משקפיים משעממות שרק התעקמו קצת. באמת שקשה להבין את המבוגרים האלה...

 

[droritgolan]

נהגת לדעתי קצת מוגזם

מכיוון שזו בסך הכל ילדה בת 3 שלפעמים עדיין קשה להם להבדיל בין הטוב והרע ,ואם את יודעת עוד שהיא לא עשתה זאת במתכוון או כן במתכוון לדעתי מספיקה שיחה עימה על שהמעשה לא נבון .

 

[שרון שיאצו]

הטלוויזיה היא לא פרס ולא עונש

בעיני. כל שימוש בה כפרס או מניעה שלה כעונש מעצימה אותה ולכן מיותרת בעיני. אצלנו הטלוויזיה (יותר נכון הסרט היחיד ביום המותר בדי.וי.די) היא חלק מסדר היום בשעה קצובה ואחריה אין, לא משנה מה קורה לטוב או לרע. אין. סתם הערת אגב.

 

[לורליי43]

היתה תוכנית מדהימה של ה-BBCבערוץ 8

לגבי התפתחות של ילדים. באחד מהקטעים השאירו ילדים בני 3 בחדר עם עוגת שוקולד, אמרו להם לא לגעת- שיקבלו כשאמא תחזור. לא היה שם ילד אחד שלא נגע ולא ניסה לשקר לגבי זה- בגלל הציפיות של המבוגר. לדעתי, את מצפה ממנה ליותר מדי הבנה שמנוגדת לסקרנות הטבעית שלה. היא אכן עשתה את זה ב"כוונה" מהבחינה הזו שהיא ידעה שהיא עושה את זה, אבל לא ב"כוונה" רעה.

 

[1לימור של מאי ועוד]

תודה לכולכם על התגובות

אתמול עבר בלי איזכור התקרית ואני חושבת שאתם צודקים זה היה מתוך סקרנות.אפילו נזכרתי שבגיל 7 אמא שלי קנתה פינת אוכל חדשה ,אני לקחתי סיכה וחרטתי על אחד הכסאות ואחכ הכחשתי .עד היום לא סיפרתי לה שזאת אני ואין לי מושג למה עשיתי את זה.כנראה מסקרנות אני זוכרת שנבהלתי מהתוצאות

 

[אוריון של שי]

לתחושתי "לא יודע" = "לא מבין השאלה"

לפחות אצל הבנדיט שלי (3 ורבע) על המון דברים שברור לי שהוא יודע הוא עונה ככה וכשאני מנסחת מחדש ובונה שאלה פשוטה יותא - הוא עונה. <גילוי נאות - לא קראתי את כל התגובות>