מאחורי הסורגים

[עמית@]

היא מקבלת ארוחה חמה בגן-

אבל היא לא תמיד אוכלת את כולה, מהתיאור שלי זה נשמע כאילו היא מעמיסה צלחות אבל את צריכה לזכור שהיא אוכלת מעט בערב, חצי כוס אורז, קערית מרק, וכו'. היא פשוט שונאת חביתות, וגבינות, וחלב, אז אני לא יכולה לתת לה ביצה בערב, לפעמים היא אוכלת פשטידה, אבל היא לא מתה על זה בגלל הגבינה והביצים..

 

[שמש קטנה]

אצלנו אין משהו קבוע

בד"כ אמיתי מאוד אוהב חביתה עם גבינה ולחם, לפעמים בתוספת עגבניה או מלפפון (בטח תרצי את זה לאופק

). לפעמים אין לו כבר כוח ואז צ'יריוס עם חלב ומעדן הם ארוחת הערב שלו, וגם מזה נשאר הרבה בצלחת (אבל שוב זה ייפסל אצלכם). לפעמים פתיתים, אורז או פסטה, במיוחד אם הוא אכל פחות בצהריים ואחה"צ ואני רוצה שיהיה יותר שבע לקראת הלילה (למרות שיש עוד בקבוק אח"כ). והוא הכי אוהב כשאני לוקחת אותו לאכול פיצה (איזה חינוך גרוע)- אבל זה קורה רק בימים שהוא באמת לא אכל וזה הדבר היחיד שהוא יסכים להכניס לפה.

 

[מיכל ק-ש]

אופק כבר לא רוצה לחם. צ'יריוס היא

מוכנה בכל מצב ובכל ארוחה. איך הוא אוכל את הצ'יריוס עם החלב? את נותנת לו?

 

[שמש קטנה]

לפעמים הוא אוכל לבד

אבל אם הוא מתחיל לשחק עם זה יותר מדי ולשפוך אני מנסה לתת לו בעצמי-בד"כ הוא מסכים ודוקא נהנה שמישהו מאכיל אותו לשם שינוי.

 

[סוכריה על מקל]

יונתן יושב איתנו לארוחת ערב.

והיות וזו הארוחה העיקרית בביתנו - הוא מקבל את התוספות שרון אוכל עם הבשר שלו ועוד קצת - משהו בסגנון פתיתים / אפונה / אורז וכו'. הכל, כמובן, מעורבב טוב טוב בעם צ'יריוס. המאכל האהוב עליו מכל הוא ספגטי ("גטי! גטי!") ואת זה הוא אוכל בכל מצב ובכל מצב רוח (אבל רק מקרונים ארוכים ורק עם רוטב עגבניות. אחרת הוא מסתכל עלי באכזבה כאילו רימיתי אותו).

 

[עמית@]

גם אצלנו אלו האינטריות הכי אהובות

הייתי בטוחה שהיא תעדיף פסטות קצרות ונוחות לאחיזה (מפותלת, או פנה, אבל לא..)

 

[מיכל ק-ש]

אגב - אין סכנה בספגטים ארוכים?

 

[סוכריה על מקל]

אני חותכת לו אותם קטן קטן.

תסתכלי למטה בתמונה.

 

[מיכל ק-ש]

ומתכון לרוטב עגבניות קל יש?

 

[סוכריה על מקל]

הכי פשוט בעולם -

מטגנת במעט שמן זית בצל ושום קצוצים דק, כשהם מזהיבים מוסיפה קופסה של רוטב עגבניות (אני מעדיפה את "טל וטרי" או איך שלא קוראים להם - האי שם השפם שסוחב ארגז עגבניות. הכי טעים בעינינו) ואחרי שאת מרוקנת אותה לסיר ממלאה את הקופסא באותה כמות מים ומוסיפה גם אותם. מתבלת כיד הדמיון השורה עלייך (מלח, פלפל, אורגנו, פלפל חריף שלם שחתוך באמצע... מה שבא לך. יש המוסיפים גם אבקת מרק אבל אני משתדלת להימנע), משאירה על אש קטנה ובוחשת מדי פעם. טועמת, מתקנת תיבול, וכשהפסטה מוכנה מערבבת איתה. פעם הייתי מוסיפה עוד ירקות (לפני השום-בצל) - חציל, פלפל, אפילו גזר (חתוכים לקוביות, כמובן) אבל בזמן האחרון שני הגברים שלי התמרדו ודורשים את הרוטב ,בלי כלום". נו, שויין.

 

[סוכריה על מקל]

ואיך אפשר בלי

 

[עמית@]

אי אפשר, עכשיו הסדר שב לכנו ../images/Emo13.gif

 

[Anu]

../images/Emo99.gif תאווה לעיניים. את שמה לסוקי

ג'וניר את האוכל בצלחת משלו או על המגש? אני התחלתי לשים למעין את האוכל על המגש של הכסא כי עם הצלחת הוא משחק...

 

[סוכריה על מקל]

בצלחת פלסטיק משלו.

כשהוא מתחיל להפוך את הצלחת זה סימן שהוא כבר לא רעב יותר...

 

[חנה של ליאור]

אצלינו המשחק עם הצלחת

הוא סוג של "פריקת עול". בגן שיר אוכלת בנימוס ובסדר אבל בבית היא מבקשת לשפוך את הכל על השלחן (שמחובר לכסא אוכל שלה). אני חושבת שזה שלב שיעבור ולכן אני לא עושה מזה עניין. כשהיא ממש משחקת באוכל ולא סתם אוכלת מהשלחן אני מבינה שהיא שבעה והארוחה מסתיימת.

 

[רומי^^]

אבל רק אז מתחיל הכיייייף...../images/Emo3.gif

 

[מיכל ק-ש]

כמה שום? כמה בצל ואיזה גודל של

קופסת רסק? ככה זה. פלגמטית-בישול כמוני צריכה הנחיות מדוייקות.

 

[סוכריה על מקל]

אם את מכינה כמות קטנה של ספגטי

קופסא בינונית של רסק (לא הקטנות קטנות ולא הפחיות - יש גודל באמצע), 2-3 שיני שום ובצל קטן. לכמות גדולה (שווה ערך לחבילת ספגטי שלמה) - 4-5 שיני שום, בצל גדול ופחית רסק עגבניות.

 

[מרב של ערן]

אנחנו אוכלים בנפרד

למה? פשוט כי שמנו לב שכשאנחנו אוכלים יחד, יהב מבלה את הארוחה בלהתעניין במה שיש בצלחות שלנו ובלטעום מכל דבר קצת (והרבה לזרוק לכלב) מאשר בלאכול. הדבר הטוב, אם יש דבר כזה, שקרה לנו אחרי סיבוב השפעת האחרון - הילד התחיל לאכול. ממש חלומה של כל אמא פולניה

. בארוחת הערב הוא אוכל פרוסת לחם (כמעט פרוסה שלמה!) שתי כפיות גדושות חומוס (הילד חולה על חומוס ברמה כזו, שאם הוא רואה את הקופסא בסופר הוא לא נרגע עד שהוא מקבל אותה לידיו

) מלפפון ירוק, דייסת קוואקר על בסיס מים עם טיפה ריבה ללא סוכר (צריך שיהיה לזה איזה טעם) ולפעמים לקינוח כמה חתיכות תפוח עץ. אנחנו מגוונים את החומוס עם אבוקדו מדי פעם (ממש מעט כי הוא רגיש לאבוקדו למרות הכל), או טחינה, אבל בגדול לא ממש מגוונים את ארוחת הערב. אני חושבת שהצורך בגיוון הוא יותר שלנו מאשר של הילדים, ואם יש משהו שהוא אוהב, ומאחר שיהב דומה בעוד משהו לאבא שלו

, אני לא מגוונת.

 

[עמית@]

אצל יהב באמת גיוון יכול להביא צרות.

אני בעד "סבב" של הדברים שהם אוהבים, עם נסיונות מדי פעם להוסיף משהו.