ל``ג בעומר 1989

kumkum..

New member
ל``ג בעומר 1989

לא היה אף אירוע בחיי שלקחתי כל כך ברצינות כמו אותו ל``ג בעומר של שנת 89`. היינו אז בכיתה ו`, חבורת המופלאים: אמיר, יוני, רותם, רן ואני, הראש שלנו שקוע עמוק עמוק בטורניר הכדורגל הגדול של השיכבה, שהגמר שלו היה אמור להתרחש יומיים לאחר ל``ג בעומר, ושבמשך חודשיים אנחנו מדברים רק עליו. אמיר יהיה השוער, על זה היה קונצנזוס. הוא גם היחיד שאוהב להיות שוער, והוא גם הכי טוב בזה. מאד שמחתי שאין סיכוי שיפילו את התפקיד הזה עליי. בתוך תוכי עדיין פחדתי מהטילים שבעטו לעברי כשעמדתי בשער. צחי, מהחבורה השניה של הכיתה, יהיה החלוץ המרכזי, גם על זה היה קונצנזוס, למרות שלדעתי רותם היה הרבה יותר טוב מצחי בתפקיד הזה. אבל צריך לתת לצחי את הכבוד, בתור המנהיג של החבורה השניה. אותי בהתחלה בכלל חשבו לשים על הספסל, כי הייתי מחטיא גולים גם עם עמדתי בתוך השער עצמו. אבל לקראת ל``ג בעומר, באימונים שעשינו לעצמנו, התחלתי להשתפר, ובסוף נכנסתי להרכב. כאן התחילו הצרות. הייתי אמור להיות מגן שמאלי, אבל בחבורה השנייה היו 3 מועמדים לאותו תפקיד. שלושתם גרועים. אמיר, שהיה המנהיג של החבורה שלנו, העדיף לתת לחבורה השנייה את התפקיד, רק כדי לשמור על יחסים תקינים. ידעתי שמבחינה חברתית הוא צודק. אבל באמת הייתי יותר טוב מ3- המועמדים שלהם, ולילה אחד כשישנתי אצל אמיר אמרתי לו שאני חושב שאסור לנו לוותר. גם ככה וויתרנו לחבורה השניה על הפינה בחצר של בית ספר שהיינו עושים בה ישיבות. אם אנחנו לא רוצים שצחי והחבר`ה שלו ישתלטו על השיכבה במקומנו, עדיף שנחזיר מלחמה. אמיר הסכים איתי, העיקר שאני אתן לו לישון. וככה, בשביל לשחק כמגן שמאלי בטורניר של השכבה, התחלתי מלחמת עולם. יומיים לפני ל``ג בעומר, העברנו בשיעור תנ``ך פתק שיש אימון מסכם אחרי הלימודים במגרש הכדורגל של בית ספר. כל חברי הנבחרת של הכיתה הוזמנו, ומי שהתכוון לא להגיע, כך איים הפתק, ``ינופה מההרכב`` (אוצר המילים שלנו היה מורחב כבר אז, אבל רק בזכות לימוד בעל פה של מדורי הספורט). באימון, אמיר הודיע לצחי שאני אפתח כמגן שמאלי. צחי לא הסכים. הוא התעצבן. ``יש לנו 3 מועמדים לתפקיד, לכם רק אחד.`` אמיר ניסע להרגיע אותו. ``אבל מה שחשוב זה הטורניר. איל יותר טוב`` ``הוא לא יותר טוב. גם אם תמסור לו כדור מטר מהשער הוא יחטיא`` ``הוא השתפר. חוץ מזה, הוא ישחק מגן. הוא אפילו לא יעלה להתקפה.`` ``אין סיכוי. זה לא אתה קובע מי יהיה בהרכב.`` ``אז מי קובע? אתה?`` ``כן`` ``היית מת`` זהו. הנבחרת התפרקה. המבנה החברתי המעורער גם ככה של הכיתה התפרק גם הוא. וכל זה יומיים לפני ל``ג בעומר. יצאנו בהפגנתיות מהמגרש, אמיר, יוני, רותם, רן ואני, וקיללנו את צחי והחבורה השנייה. החלטנו לא לעבור על זה בשתיקה. את ל``ג בעומר אנחנו לא עושים השנה עם כל הכיתה, אלא רק עם עצמנו. ``מי צריך את כל הדפוקים האלה?`` צעק יוני. ``נעשה ל``ג בעומר לבד.`` אמר אמיר. ``רק אנחנו, המסתעפים.`` אמרתי אני. ``אנחנו מה?`` שאלו כולם. ``המסתעפים. מעכשיו אנחנו מסתעפים מהכיתה``. הם בכלל לא הבינו מאיפה הגיעה לי המילה המוזרה הזאת, וגם אני לא, אבל זה מצא חן בעינינו. כשיש מלחמה בין שתי חבורות בל``ג בעומר, החבורה שמצליחה לעשות את המדורה השווה ביותר מנצחת. למדורה שווה, בראייה של ילד בכיתה ו`, יש כמה קריטריונים: א. הגודל של המדורה. ב. משך הזמן שהמדורה ממשיכה לבעור עד שנגמרים הקרשים. ג. כמות המזון שאוכלים מסביב למדורה. מה שלא לקחנו בחשבון שיש גם קריטריון רביעי, שכנראה היינו עדיין תמימים מדי בשביל להבין אותו, וצחי למד אותו לפנינו. היו לנו יומיים לאסוף - ליתר דיוק לגנוב ממי שכבר אסף - קרשים למדורה. רן ויוני היו אחראים על גילוי המחבואים של הקרשים של חבורות אחרות, אמיר ואני היינו אחראים על ריקון המחבואים. רותם לא היה אחראי על כלום. רצינו שיהיה לנו מספיק קרשים בשביל מדורה ענקית שתבער כל הלילה, ושהלהבה שלה תהיה יותר גבוהה מאיתנו (ואז זו לא היתה עדיין חוכמה גדולה). אני ואמיר סחבנו מאות קרשים למחבוא שלנו, וקרענו לעצמנו את כל הבגדים, וכאב לנו הגב ודאבו לנו הידיים. הכי רצינו לגנוב את הקרשים של החבורה של צחי, אבל רן ויוני לא הצליחו לגלות איפה המחבוא שלהם. רן ניסה לשכנע את מיכל, שהיא שכנה של גידי שהוא החבר הכי טוב של צחי, לנסות לגלות איפה המחבוא, ולספר לנו תמורת 6 קרמבואים. זה לא עבד, כי מיכל וגידי בדיוק היו ברוגז. אבל הסיפור האמיתי התחיל ממש לפני המדורה. החלטנו לעשות ישיבה אחרונה של המסתעפים, לתכנן את קניית הבשר שנעשה על האש. רותם לא הגיע. אמיר התעצבן, שלא מספיק שרותם לא עזר להשיג קרשים, הוא גם לא בא לפגישה, והוא הציע שנלך לבית של רותם, לצעוק עליו. הסכמנו. אמא של רותם פתחה לנו את הדלת, ואמרה שרותם לא נמצא. היא הציעה לנו לשתות קולה, ולא יכולנו לסרב, כי באותם ימים קולה עדיין היה דבר די נדיר בשבילנו, ורק ההורים של רותם היו קונים את זה באופן קבוע. ישבנו אצלו במטבח, שתינו קולה, ופתאום רותם נכנס פנימה עם... עם צחי!!! זו היתה בגידה נוראית. אמיר קילל את רותם, אבא של רותם העיף את אמיר מהבית, ואני קיללתי את אבא של רותם, ועפתי יחד עם אמיר. רן ויוני הצטרפו אלינו, למרות שהם לא קיללו אף אחד. הלכנו לקנות בשר, כולנו במצב רוח רע, ומשם ישר הלכנו להדליק את המדורה. ישבנו סביבה עצובים, על הבגידה של רותם, על זה שמעכשיו אנחנו רק הסתעפות בכיתה, ומזה שלא יהיה טורניר כדורגל. הרגשתי רע, כי ידעתי שזה הכל בגלל שרציתי להיות מגן שמאלי. דווקא יוני, שאף פעם לא היו לא הצעות מי יודע מה, הציע שנלך לעשות ``סיבוב מדורות`` בשכונה. כולנו ידענו למה הוא מתכוון. היתה רק מדורה אחת חוץ מזו שלנו שעניינה אותנו - זו של צחי. ורותם. וכל הכיתה. השארנו את רן לשמור על המדורה, ויצאנו לסיבוב. ``במקרה`` עברנו גם ליד המדורה של צחי. שם גילינו את הקריטריון הרביעי שבכלל לא חשבנו עליו. היו שם מלא מלא בנות. מי בכלל חשב על להזמין בנות לל``ג בעומר? אבל היתה שם אוירה אחרת ממה שהכרנו אי פעם, כל בן מצא לו בת, והם ישבו יחד ואכלו תפוחי אדמה. דווקא צחי היה נחמד אלינו, והציע לנו לאכול קצת. אמרנו לו שרן מחכה, הוא הציע שנקרא גם לרן. בגלל הכבוד העצמי לא יכולנו להסכים, למרות שנורא רצינו. רותם נבהל כשהוא ראה אותנו, והוא התרחק מהמקום. שאלתי את אמיר אם הוא רוצה שנלך להשלים עם רותם. הוא הסכים. הלכנו אל רותם, אבל הוא לא דיבר איתנו. נראה לי שזה היה יותר מבושה מאשר מכעס. אמיר אמר לו שמבחינתו הוא עדיין חבר בחבורה. חזרנו למדורה שלנו, רק כדי לגלות שרן כבר נרדם. התיישבנו לידו, והתחלנו לשיר שירי אליפות. העיקר שהשלמנו עם צחי, ויהיה טורניר כדורגל.
 

רותי ב.

New member
סיפור מרתק,

על חברות ו`בגידה`, ומשחקי מלחמה, ועל האלמנט הרביעי, ועל כבוד. באמת אהבתי, תודה. :)
 

ranger joe

New member
מתוק!מתוק!מתוק!

כמה שאני אוהבת את הסיפורים האמיתיים האלה והמרגשים... הסיפורים הקטנים,המציאותיים ששוים באמת. אהבתי מאוד מאוד. ג`ו.
 

ללה ה

New member
אין כמו אוכל, בנות וכדורגל

גם בשביל להדליק אש וגם בשביל סיפור טוב. תודה.
 
למעלה