לשתף ולהתייעץ ../images/Emo14.gif
הכרתי אותו בליל קיץ, זה היה ספטמבר האחר, במסיבה, הייתי יפה מתמיד. מעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון עד לאותו הלילה. שלחתי מבטים, הוא ניגש, כך הכרנו... במשך חודשיים חיזר אחרי, את לילות הקיץ בילינו זו לצד זה, לילה לילה היינו יושבים אחד בזרועות השני, צוחקים על החיים. הקשר עדיין לא היה מוגדר, אך בכל זאת חשתי כי כעת הוא מקדיש לי את חייו. ואז נכנס בו השיגעון הלא ברור. הוא פשוט נעלם. התחמק מטלפונים, גם להודעותי לא השיב.. ואם השיב השיב לאלו שנוגעות למצפונו ותרץ בכך שהוא מאוד עסוק. חלפו עוד חודשיים. חשתי שבורה, חנוקה, מנותקת, הגבר הראשון שאהבתי לאחר זמן כה רב לא רצה בי. חברים שביקרו אותי אמרו שאני לא עוד זו שהכירו. ואז חברותי פגשו בו באחד הימים, שאלו אותו מדוע נהג בי כך, אמרו לו שהתנהג לא לעניין, ואז אמר להם דבר פוגע, שמעולם לא היה כלום בינינו (משפט ששבר את ליבי). כעסתי מאוד על חברותי שהתערבו, כעסתי עליו כי חשתי כה מטומטמת. כששמעתי זאת שלחתי לו הודעה שגם מבחינתי לא היה כלום. שיקרתי. הוא השיב שטוב שכך ולאחר כמה ימים חידש עימי את הקשר. הוא לא הפסיק לבוא, הוא אפילו התנצל בפניי והודה שלא נהג בטוב. אמר שהוא יודע שיש לו בעיה ושאני לא ישים לב, שהתנהג כמו אידיוט. סלחתי ולא סלחתי. עד היום אנחנו בקשר, אינו מתקשר הרבה, כשהוא רוצה לבוא שולח הודעה, וכשהוא בא אנחנו יושבים, בוהים בתיקרה,ואז דממה של חצי שעה, מביטים אחד בשני, ואני כל כך רוצה לנשוק לו. ואז יש מתח עצום. בפעם האחרונה שבא לבקר התנצל בפניי שלא יוצא לו לבוא להנה הרבה משום שהוא טיפוס בייתי, מה שנשמע בעיניי מתורץ. בכל פעם שעוזב את בייתי אני חשה שקשה לו לעזוב, הוא מחבק, מחייך ואז עייניו בוהקות כמו שתי פנינים. עדיין אוהבת אותו, האם גם הוא אוהב? האם חש כלפיי משהו? האם הוא פוחד לקחת את הצעד שמא אסרב לו? האם משום שאני מעט קרה אליו? האם עליי לתת יותר תשומת לב? האם כל הסיטואציה מלחיצה אותו? האם להניח לזה? האם לתת לו רמז? כיצד אעשה זאת? מה אתם אומרים?
הכרתי אותו בליל קיץ, זה היה ספטמבר האחר, במסיבה, הייתי יפה מתמיד. מעולם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון עד לאותו הלילה. שלחתי מבטים, הוא ניגש, כך הכרנו... במשך חודשיים חיזר אחרי, את לילות הקיץ בילינו זו לצד זה, לילה לילה היינו יושבים אחד בזרועות השני, צוחקים על החיים. הקשר עדיין לא היה מוגדר, אך בכל זאת חשתי כי כעת הוא מקדיש לי את חייו. ואז נכנס בו השיגעון הלא ברור. הוא פשוט נעלם. התחמק מטלפונים, גם להודעותי לא השיב.. ואם השיב השיב לאלו שנוגעות למצפונו ותרץ בכך שהוא מאוד עסוק. חלפו עוד חודשיים. חשתי שבורה, חנוקה, מנותקת, הגבר הראשון שאהבתי לאחר זמן כה רב לא רצה בי. חברים שביקרו אותי אמרו שאני לא עוד זו שהכירו. ואז חברותי פגשו בו באחד הימים, שאלו אותו מדוע נהג בי כך, אמרו לו שהתנהג לא לעניין, ואז אמר להם דבר פוגע, שמעולם לא היה כלום בינינו (משפט ששבר את ליבי). כעסתי מאוד על חברותי שהתערבו, כעסתי עליו כי חשתי כה מטומטמת. כששמעתי זאת שלחתי לו הודעה שגם מבחינתי לא היה כלום. שיקרתי. הוא השיב שטוב שכך ולאחר כמה ימים חידש עימי את הקשר. הוא לא הפסיק לבוא, הוא אפילו התנצל בפניי והודה שלא נהג בטוב. אמר שהוא יודע שיש לו בעיה ושאני לא ישים לב, שהתנהג כמו אידיוט. סלחתי ולא סלחתי. עד היום אנחנו בקשר, אינו מתקשר הרבה, כשהוא רוצה לבוא שולח הודעה, וכשהוא בא אנחנו יושבים, בוהים בתיקרה,ואז דממה של חצי שעה, מביטים אחד בשני, ואני כל כך רוצה לנשוק לו. ואז יש מתח עצום. בפעם האחרונה שבא לבקר התנצל בפניי שלא יוצא לו לבוא להנה הרבה משום שהוא טיפוס בייתי, מה שנשמע בעיניי מתורץ. בכל פעם שעוזב את בייתי אני חשה שקשה לו לעזוב, הוא מחבק, מחייך ואז עייניו בוהקות כמו שתי פנינים. עדיין אוהבת אותו, האם גם הוא אוהב? האם חש כלפיי משהו? האם הוא פוחד לקחת את הצעד שמא אסרב לו? האם משום שאני מעט קרה אליו? האם עליי לתת יותר תשומת לב? האם כל הסיטואציה מלחיצה אותו? האם להניח לזה? האם לתת לו רמז? כיצד אעשה זאת? מה אתם אומרים?