לשתף או לא לשתף
אמש הגעתי הביתה במצב רוח קודר למדי: בהגיעי לעבודה קידמה את פני מודעת אבל על פטירתו של אדם שהכרתי שנים ומאד חיבבתי. כשנכנסנו הביתה סיפרתי על כך לאסי ואז הגברת התיישבה מולי, מהפנטת במבט והשמיעה נאום, להלן הציטוט: -הקשיבי, את כבר אמא וצריכה לדעת להתאפק. כשאני שומעת סיפורים כאלה אני מאד עצובה ובלילה חולמת חלומות עצובים. ואז אני מתעוררת בבוקר במצב רוח עצוב ורוצה מייד להרדם שוב לחלום חלום שמח כדי לקום שמחה אבל אז את אומרת שאת מאחרת לעבודה... אז אל תספרי לי סיפורים עצובים או מפחידים. מה תגידו?
אמש הגעתי הביתה במצב רוח קודר למדי: בהגיעי לעבודה קידמה את פני מודעת אבל על פטירתו של אדם שהכרתי שנים ומאד חיבבתי. כשנכנסנו הביתה סיפרתי על כך לאסי ואז הגברת התיישבה מולי, מהפנטת במבט והשמיעה נאום, להלן הציטוט: -הקשיבי, את כבר אמא וצריכה לדעת להתאפק. כשאני שומעת סיפורים כאלה אני מאד עצובה ובלילה חולמת חלומות עצובים. ואז אני מתעוררת בבוקר במצב רוח עצוב ורוצה מייד להרדם שוב לחלום חלום שמח כדי לקום שמחה אבל אז את אומרת שאת מאחרת לעבודה... אז אל תספרי לי סיפורים עצובים או מפחידים. מה תגידו?