לשיפוטכם: מי צודק - אני או בעלי?

[אבושירילי]

טוב, כל אחד ודרכו...

כל הורה ודעתו. לא מתימר לדעת או לקבוע מי צודק יותר כאן אבל זו דרכי ובינתיים לא היתה לי סיבה לשנותה... וכמובן זכותו של כל הורה לנקוט בדרך שנראית לו לפי הבנתו. אני גם לא חושב שתפקידנו כאן לשפוט את פותחת השרשור אם נהגה נכון או לא, פשוט הבעתי את דעתי ותארתי מה אני היתי עושה במצב כזה

 

[שןשנה]

צריך לתת עונש שקשור לנושא

 

[falou]

מסכים עם מה שכתבה הילהל ומוסיף

את בהחלט יכולה לסגת מעונש שנתת ולקבוע אחר. את יכולה להסביר לילדה שחשבת והחלטת שמה שקבעת כעונש איננו מתאים ולקבוע עונש אחר. שינוי החלטה באופן מנומק איננו פוגע בסמכות ומעיד על שיקול דעת וגמישות.

 

[ציפי ג]

אם ילד שלי היה מדבר כך לאביו

גם אני הייתי נזעקת. זה לא בינו לבין אבא שלו, זה בינו לבין העולם כולו. כי לא רק לאבא שלו הוא ידבר כך אלא לכולם. גם בעלי יותר סלחן בנושא. אני לא. ולכן אני זו שנוזפת בהם על כך. לגבי העונש בחרת - אני לא הייתי בוחרת בו, כי מה הקשר בין החוג לבין הדיבור? אני לא חושבת שעל כל מעשה צריך להעניש. אני חושבת שזה מקום לשיחה מלב אל לב, של שניכם איתה. היא ילדה בת 7 שצריכה לדעת כבר לשלוט בפה שלה.

 

[ליאת של תומר וענבר]

תחליפי עונש

אני לא חושבת שזה יפגע בסמכות שלך. פשוט תאמרי לה שהחלטת שחוג הצפרות חשוב מדי מכדי לוותר עליו, אך היא עדיין ראויה לעונש ותבחרי משהו אחר. אני מצדיקה את בעלך מהבחינה הזו שאתם משלמים על החוג ובעצם גם אתם נענשים (בקטנה...

) על זה שהיא לא הולכת לחוג בכך שאתם מפסידים כסף. לגבי הסמיכות של העונש לחטא - ילדה בת 7 כבר מבינה על מה היא מקבלת את העונש, זה לא ילד בן 2-3 שמענישים אותו אחה"צ על משהו שעשה בגן ואז הוא לא מבין מה רוצים ממנו. בנקודה הזו, לדעתי, ההתעקשות שלך לא במקום. ספרי מה הוחלט.

 

[מרגוש]

כל הכבוד לבעלך

שלא התערב באותו הרגע מול הילדה ורק לאחר מכן (לפי הבנתי) כאשר הילדה לא שמעה אמר את דעתו. אני אישית לא נותנת עונשים אלה מסבירה במקום את חומרת המעשה\המילה ומקוה שיעזור לפעם הבאה. אבל אם החלטת על עונש הוא צריך להיות באותו הרגע ולא משהוא למחר שכבר לא רלונטי למקרה. היא כבר לא תזכור למה העונש, ומחשבה אחרונה עם בסה"כ על מילה את לא נותנת לה ללכת לחוג, איזה עונש תתני על דברים יותר חמורים?

 

[mbar30]

אני לא חושבת שמן הראוי שאנחנו

נשפוט אבל להביע דעתי אשמח. לענין העונש - לא חכם כי יש עונשים יותר חינוכיים. עניין הענישה בכלל אולי כל העניין יצא מפרופורציות ואני רואה שאתם די לא מתואמים ומסכימים ביניכם אולי הילדה לא פצתה פה כי היא חשבה שאבא "יציל" אותה. אתם חייבים להציג מולה חזית מאוחדת כי היא תחשוב שלקלל זה טוב אם אבא לא נוזף בה.

 

[1שייכת]

תודה למי שטרח והגיב.

יצאתי נשכרת ומועשרת מתגובותיכם. כמה דברים לכמה מן המגיבים: היא לא עושה דברים יותר חמורים (טפו טפו). היא בסדר, ממושמעת בדרך כלל, בבית ובחוץ. רק עניין הקללות עוד לא מוגר וטופל. אני רואה את הקללות בחומרה רבה - אני חושבת שיש פה תמימות דעים על כך. אני מכירה את העיקרון שהעונש צריך להיות תוצאה ישירה של המעשה. האמת שלא היה לי כוח, בערב, באפיסת כוחות, כשזה קרה, להתאמץ ולחשוב איך לקשור את העונש למעשה... היה לי חשוב להגיב מיד. במחשבה שניה יכולתי לומר: את תיענשי, ואבא ואני ביחד נחליט איזה עונש. נראה לי שזה מה שאעשה בפעם הבאה. אגב, יכולתי גם למצוא קשר בין המעשה לעונש שהטלתי: את לא יודעת איך מתנהגים בחברה ואיך מדברים, אז לא תוכלי להיות עם ילדים. משהו כזה. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי... אני חושבת שבאמת אין בעיה להחליף את העונש. אבל אז מתעוררת בעיה אחרת: נניח שאבטל ביקור של חברה שלה מחר, כולל לא לראות טלוויזיה (לזה אין קשר למעשה, אבל זה יעיל באופן יוצא מן הכלל!) - אני צופה שהיא תמחה בכל תוקף, תשגע אותי, תנדנד לי ותגיד שהיא מעדיפה לא ללכת לחוג. מה אז אני עושה??? כשהיא מתחילה לנדנד ולמחות - זה סיוט שאין כדוגמתו! ואגב, אם היא בעצם "תעדיף" את העונש של החוג - ארגיש שמה שעשיתי הוא לא הוגן כלפיה. בקיצור - אני מסתבכת...

 

[אסף4יי]

לענישה יש ארבעה כללי ברזל שאסור

לחרוג מהם לדעתי: 1. העונש חייב להיות פרופורציונלי למעשה במידה והעונש לא פרופורציונלי, הנענש יהפוך מנענש לקורבן ותחושותיו יהיו בהתאם. שום דבר חיובי לא יושג מענישה כזו. 2. העונש חייב להיות כמוצא אחרון במידה ומשתמשים בעונש כברירת מחדל, הוא מאבד מהאפקטיביות שלו ולפיכך יש להשתמש בו כמוצא אחרון 3. הענישה צריכה להתבצע ע"י ההורה הנוכח בשעת המעשה ענישה שמבוצעת ע"י ההורה השני מחלישה את ההורה הנוכח בשעת המעשה וגורמת למצב לא בריא שבו יש הורה עם קוים אדומים והורה שנתפס כגמיש - הדבר עלול לבלבל את הילד ואף לגרום לתוצאה הפוכה לחלוטין מהרצוי בפעמים הבאות. 4. הענישה חייבת להיות סמוכה לזמן ביצוע המעשה במידה והענישה תבוצע יום אחרי, שוב יהפוך הילד לקורבן. מצב בו הילד יקבל עונש, ילך לבית הספר, יחזור צוהל ושמח ואז יקבל את העונש על מה שעשה יום לפני הוא מתכון בריא להתקרבנות. אין לי מספיק פרטים כדי להביע דעה במקרה זה על סעיף 2, אך לדעתי חרגת מסעיף 4 וסעיף 3 בצורה ברורה, ולגבי סעיף 1 זה כבר עניין של שיקול דעת נקודתי. לטעמי ? מוגזם מדי. סה"כ אני מעניק לך ציון של 40 על הטיפול בנושא, וזה כשאני עוד במצב רוח טוב

 

[פשוט מושלם 26]

תגובה

אני חושב שבעלך צודק לא צריך לדעתי ביכלל ללכת על שיטת העונשים צריך ליזרום ולהיות חברים של הילדים כיוון שאחרת את תיצטערי על כך שהילדים יהיו יותר גדולים זה יחזור אלייך כמו בומרנג.

 

[1שייכת]

אחרי שיחה עם בעלי -

הוא שוב לא כל כך הבין למה אני מתרגשת מזה. הסברתי שאני לא מתכוונת לנוח ולשקוט עד שהן ילמדו שלא מקללים. לבסוף הוא אמר שאחליט בעצמי מה שנראה לי. אז החלטתי שאני משאירה את העונש כפי שהוא, כדי לא לפספס את אפקט המיידיות (לא נראה לי שהעונש יהיה מחר). הסברתי לו גם שבפעם הבאה שקורה לו דבר כזה הוא חייב מייד להגיב בחומרה ולא להמשיך ולפטפט איתה כרגיל. ואנחנו יחד נחליט על עונש.

 

[falou]

לדעתי, את חורגת ממקומך

את לא יכולה להכתיב לו ("חייב מיד להגיב") מהי צורת התגובה מקובלת עלייך במסגרת היחסים שלו עם בתכם. הוא לא עובד שלך בשכר, you know...

 

[שי ז.]

אני מבין שה"נחליט ביחד" מתיחס לזה

שאת תחליטי ותודיעי לו בדיוק כמו שאת עושה עכשיו.

 

[הילהל]

הוא אבא או ילד

אני קוראת אותך וחושבת שאם בעלי היה כותב עלי ככה, הייתי פגעת מאוד. את כותבת עליו ממש כמו על ילד, שאת מסבירה לו והוא ילמד לנהוג בהתאם לדעתך. ואת לא לוקחת כלום ממה שהוא חושב/אמור.

 

[1שייכת]

אז ככה...

לבעלי אין כוח להתמודדויות עם הבנות ואין לו כוח להציב להן גבולות. כל מה שהתקדמנו והשגנו בבית בקשר לגבולות - היה תוצאה של ההתעקשות שלי. אם זה היה תלוי בו או לפי שיטותיו הרבה דברים היו בלתי נסבלים (בשבילי, ולדעתי בשביל כולנו) בבית: הליכה מאוחרת לישון, הקפדה על זמני הכנת שיעורים (לא בערב), סידור החדר ועוד ועוד. בקשר לעניין של "הוא חייב להגיב" - כן. מה לעשות שאם רוצים להיות יעילים במיגור התופעה הזאת - או כל תופעה שרוצים לעקור - לפעמים זמן התגובה צריך להיות מיידי. בטח לא להמשיך ולהתבדח איתה אחרי שהיא מקללת. מה שכן, אבחנתם נכון את נטיותיי לשתלטנות (מודה באשמה למרות שמאוד קשה לי...) ובעניין הזה אני דווקא מנסה לעבוד על עצמי.

 

[1שייכת]

זה כמובן צריך להיות משורשר להילהל,

שי ו-falou - בתגובה על דבריהם.

 

[הילהל]

כנראה שהסיר והמכסה נפגשו

אם זו השיטה הרגילה אצלכם, ולשניכם טוב ונוח ככה (לך נוח להשתלט על העניינים ולא נוח להיות בעמדת ה"לא מחנך") אז מי אנחנו שנתערב ביניכם? מה שמעלה את השאלה למה בכלל תהית מי משניכם צודק. לפי החלוקה שלכם בבית - כל אחד מכם צודק כשהמשיך בקו הרגיל שלו, המקובל על השני.

 

[1שייכת]

למרות הטון הבוטה של דברייך -

אכן אנו משלימים זה את זו. הוא לומד ממני להיות יותר תקיף ונחוש, ואני לומדת ממנו להיות יותר רכה וגמישה. שנינו יוצאים נשכרים מהלמידה ההדדית הזו (ובעוד תחומים רבים).

 

[הילהל]

למה בוטה?

מה רע בסיר ומכסה?

 

[falou]

אני דומה לך

גם אני סבור שלעיתים קרובות אשתי רכה מדי עם הילדה במגוון של נושאים ונסיבות, אבל לה יש את הדרך שלה ולי יש את שלי. כל אחד עם מה שמתאים לאופי שלו. על דבר אחד אני מקפיד, אני לא שובר לה את המילה. אמרה שמותר - אז מותר, גם אם אני חושב שהיתה צריכה לאסור. רוצה לשכב עם הילדה חצי שעה במיטה עד שהיא נרדמת - ת'פדאל. מניסיוני זה כבר ממש לא נחוץ ואפילו מפריע לה להרדם מהר יותר. אבל בלילה בו לא מתחשק לה ו/או הילדה מנג'סת לה מהמיטה מעבר לסביר אני לא בא להחליף אותה. בחרת דרך שמתאימה לך? תחיי איתה. אני כבר רואה סרט בטלוויזיה...