לשיפוטכם: מי צודק - אני או בעלי?

1שייכת

New member
לשיפוטכם: מי צודק - אני או בעלי?

אתמול בערב, בזמן מאבק (די שגרתי) על הכניסה למקלחת, הקטנה (בת 7) אמרה לבעלי: סָתוּם. בעלי לא הגיב והמשיך הכל כרגיל, אפילו להתבדח איתה. אני שמעתי מהחדר הסמוך ואמרתי: בגלל שדיברת לא יפה את מקבלת עונש: מחר (כלומר היום) את לא הולכת לחוג. בסוגריים אוסיף, שהחלטתי לבער מן היסוד את הקללות שהן מטיחות בנו ברגעי כעס. הגעתי להבנה שבגילאים 7-8 אני לא חייבת יותר להכיל דיבור כזה, ושאם אעבור על כך בשתיקה עכשיו - מי יודע מה יהיה עוד כמה שנים. והשיטה עובדת - הגדולה קיבלה עונש כמה פעמים וכבר לא מקללת. לאחר שהן הלכו לישון בעלי אמר לי שבשום פנים ואופן הוא לא מסכים לעונש. קודם כל הוא היה סלחני כלפיה: אז היתה לה פליטת פה ברגע של כעס, אז מה? והוסיף: אנחנו משלמים על החוג המון כסף (חוג צפרות) והיא לומדת שם המון. תבחרי עונש אחר. אמרתי לו שהייתי חייבת סנקציה קרובה, של היום, ולא למשל לא להזמין חברה שצריכה להגיע אליה ביום שישי. אז הוא אמר: למה למשל שלא תאסרי עליה לראות טלוויזיה ביום שישי? (במשך השבוע הן כמעט לא רואות). אמרתי לו שוב - שזה חייב להיות סמוך בזמן למעשה שלה. הוא ממש נחרץ בהתנגדותו ועומד על כך שאבטל את זה. אני חושבת שאסור לי לסגת - היא צריכה לשלם על כך, ונוסף לכך - מה פתאום אחרי שאמרתי אבטל? היא אגב אפילו לא ביקשה שאבטל אלא קיבלה את הגזירה בלי מחאות. מה דעתכם?
 

hilalev

New member
דעתי:

את צודקת בכך שהיא צריכה לקבל עונש על המעשה שלה, וחבל שבעלך סלחני איתה כשהיא מדברת אליו ככה. אבל - זה ממש לא לעניין לבטל הליכה לחוג כעונש. עוד לפני שאמרת שבעלך התנגד לזה גם אני התפלאתי שהחלטת על עונש כזה. את יכולה להסביר לה שחשבת על זה והחלטת שזה לא עונש ראוי שלא תלכי לחוג, ושהיא תקבל עונש אחר והוא...(תפרטי את העונש שהחלטת שהיא תקבל). זה לא ממש ממש חייב להיות סמוך למעשה כל עוד היא יודעת שזה העונש למעשה ההוא שעתה. היא מספיק גדולה כדי להבין זאת.
 
מצטרפת לדעה

לא ללכת לחוג נשמע לי ממש לא בחירה טובה של עונש. אגב, לא ברור לי בכלל הקשר בין המעשה שהילדה עשתה לבין העונש שנבחר. מעבר לכך, מי שצריך להחליט אם להעניש במקרה הזה הוא בעלך ולא את. הילדה דברה אליו לא יפה ולכן הוא זה שצריך להגיב ולא את.
 
לדעתי, זה בינו לבינה, את מקסימום

יכולת להגיד לה שאת לא מרשה לקלל. אם להעניש - הוא צריך, כי הוא קולל.
 

hilalev

New member
אני לא מסכימה עם אשרי האשה.

הוא צריך להסכים לדברי אשתו וללכת בקו שלה, יחד איתה. אבל זה בהחלט לא בינו לבינה.
 
אחרי שהיא הענישה, נכון, ללכת יחד

אבל מלכתחילה היא לא היתה צריכה לתת עונש, אלא הוא היה צריך להתמודד עם הילדה
 

hilalev

New member
זה קרה בבית שלהם, זו גם הילדה שלה

היא שמעה את דבריה וזה לא מקובל עליה שילדיה ידברו ככה, ולכן זה לא עניין שלו איתה.
 

akavishon

New member
למה הוא צריך להסכים לדברי אשתו ?

אסור שתהיה לו דעה משלו ? כמובן, שבפני הילדים הם צריכים להציג את הדעה המוסכמת.
 

שי ז.

New member
לדעתי אם היא קיללה אותו אז תני לו

להסתדר איתה. במקרה הספציפי הזה אחרי שנתת את העונש לדעתי אין מקום לשנות אותו אלא רק בצמוד למועד היציאה לחוג כדי שלפחות תקבל את החלק של הידיעה שהיא הולכת להפסיד משהו שהיא אוהבת.
 

הילהל

New member
לא איתך ולא איתו

לא איתך - כי אני שונאת שבעלי מתערב לי במה שקורה ביני לבין יונתן, והוא שונא שאני מתערבת לו. אני חושבת שאת עושה כאן הורדה במעמד של אבא בבית. אני הייתי ניגשת לשוחח איתו, מדברת איתו על כמה הקללות האלו מציקות לי, ונותנת לו לדבר על מה שקרה ואולי להענשי כראות עיניו. לא הייתי קופצת ומענישה את הילדה על משהו שקרה בינה לבין אבא שלה. ולא איתו - כי אני מסכימה 100% שאין שום תועלת בלאסור על משהו שקורה ביום שישי. ואני לא חושבת שזה לעניין לדבר ככה, לא להורה ולא לאף אדם. עם זאת, גם אצ הקשר בין הקללה לחוג לא לגמרי הבנתי. אצלנו כשיונתן מדבר ככה אנחנו מסבירים לו שזה לא מכבד, מעליב ופוגע, ושכרגע אנחנו לא מעוניינים לכבד אותו ביחס נעים שהוא לא נתן לנו. אז באותו ערב לא יהיה פינוקים (המקלחת למשל, תהיה קצרה ויעילה, הלי משחקים ושירים כרגיל). זה באמת קורה מייד לאחר המעשה, ואנחנו מנסים לקשר לו בראש בין מה שהוא עשה למה שאנחנו עושים - יבין מה הקללה עושה לנו.
 

akavishon

New member
שני דברים:

1. אם נתת לה עונש - תעמדי בו. אם תוותרי היא תראה בזה חולשה ותלמד שעונשים אפשר לכופף. בעלך צריך לגבות אותך גם אם לא מסכים. 2. איזה מן משפט את מנהלת כאן ? את רוצה שאנחנו נהיה שופטים ? מותר לנו גם לגזור את דינכם ? נשמח לתת את דעתינו, אבל הכותרת קצת צורמת.
 
דבר ראשון- למה רק בגיל 7-8?

גם בגיל 3 את לא צריכה לקבל דברים כאלו- והאמת? זה שורש הבעיה. אם הסכמת לקבל דברים כאלו בעבר- זה הבסיס שעליו נבנים החיים שלהם. דבר שני- מה רע בלהודות שאת טועה? לא אמרתי שאת טועה- אבל אפשר לבטל דברים וזה אפילו שיעור טוב לילדים- שאפשר ומותר להודות שאתה טועה. ולגבי העונש- למדתי שהדבר הטוב ביותר זה עונש שקשור למעשה. משמע- את מדברת לא יפה- אז אף אחד לא ירצה לשחק איתך ולכן לא יבואו אליך חברים. זה נשמע לי הגיוני. אפשר גם למצוא למה הצפרות זה עונש טוב, אבל אם יש הדיון (ולא אמרתי שיש) במה שבעלך אומר- למה לא להודות ולשנות? הכי טוב אפילו (לדעתי) לשאול אותה איזה עונש היא רואה ראוי לקבל- ואם לא תגיד- אז אתם תענישו.... הקיצר- אין בעיה בלהעניש ואין בעיה בעונש- אבל זה ענינכם ולא עניני... אני הצבעתי על דברים בצד שנראים לי חשובים- חינוך מגיל צעיר והסכמה והודאה בטעות...
 
לדעתי עכשיו כבר אסור לך לסגת

אבל לפעם הבאה לא להתערב ולדבר בשקט לבד עם בעלך על מה מותר ומה אסור בבית ואיזה סנקציות מטילים.
 
שניכם צודקים...

את צודקת בכך שחיבים לחנך אותה לא לקלל ולא להתחצף להורים (מה שמחיב יחס של כבוד גם מצדכם כלפיה) ובעלך צודק בכך שענישה מהסוג שאת מטילה עליה איננה השיטה לטיפול בבעיה... אם את שואלת אותי אז לו אני במקום בעלך, לא היתי כל כך סלחן כלפיה ומיד ברגע שאמרה את מה שאמרה, היתי מגיב בתקיפות ושולח אותה ל"עונש" נאמר בחדר שלה לחצי שעה לבדה שתחשוב על מה שאמרה ושתבין שאצלכם בבית לא מדברים כך ואולי גם מוסיף על כך הליכה לישון לפני הזמן תוך שלילת כל הפרבילגיות לאותו ערב (אין טלוויזיה, אין מחשב וכ"ו) - מיד לסיים את הליך הרחצה ולהיכנס למיטה עד הבוקר ולא לצפות שאבא או אמא יבואו לתת נשיקת לילה טוב או לקרוא סיפור וכ"ו כי אבא ואמא מאוד כועסים (ולדאוג גם שיהיה לה ברור שכועסים עליה ופגועים ממנה) , שלילת חוג שהיא אוהבת - לא תמיד תשיג את המטרה ולעיתים זה משיג מטרה הפוכה בדיוק...
 
מסכימה והסתייגות קלה

לא מסכימה עם הקטע של "להכנס למיטה עד הבוקר ולא לצפות שאבא או אמא יבואו לתת נשיקת לילה טוב או לקרוא סיפור וכ"ו כי אבא ואמא מאוד כועסים". זו הרגשה איומה ללכת לישון עם רגש של כאב ודחיה בעיקר של ילד שמרגיש דחוי ע"י הוריו. אני בעד ללכת לישון תמיד עם חיבוק ונשיקה ואהבה - ולא משנה מה קרה באותו יום. מי שהולך לישון במצב רוח רע - בדרך כלל גם יקום עם מצב רוח רע. ולעצם סיפור המעשה : לא ברור אם היתה אזהרה לפני ("אצלנו בבית לא מדברים בחוצפה ובמילים לא יפות ומי שמדבר כך נענש") והאם הילדה מודעת לזה שהמילה "סתום" הינה מילה לא יפה והיא חוצפה כלפי האב (לפעמים ילדים מדברים כך בינם לבין עצמם והם לא רואים בה מילה לא יפה).
 
אז אני נוקט בשיטה הזו...

רק כדי להמחיש לילד שנפגעתי ממנו. הנה עכשיו אבא (או אמא, לא משנה) נפגע ממה שאמרת ואמא כועסת עליך וגם נפגעה בשביל אבא ובגלל זה אבא ואמא לא יכולים לבא ולתת לך נשיקת לילה טוב כי הם נעלבו... לאחר שהילדה תפנים את הענין אז כמובן מבהירים לה שלא חל שום שינוי באהבה שלנו ההורים כלפיה והיא לעולם תהיה הילדה הקטנה שלנו, אלא שגם אבא ואמא נפגעים כשמדברים אליהם לא יפה או מקללים אותם ובדיוק כמו שאם היא היתה מקללת את החברה שלה וההיא היתה ברוגז איתה בגלל זה - כך גם אבא ואמא אבל לאחר שהבינה ובאה לבקש סליחה, אז אבא ואמא סולחים לה ומקווים שלא תחזור על כך...
 
את העקרון הבנתי

רק שאת הקטע של הפיוס (מבהירים לה שאוהבים אותה וכו') לא הייתי מושכת עד הבוקר. אפשר להעלב עד שהולכים לישון ואז להתפייס. נראה לי חזק מדי ללכת לישון כשפגועים - וילדים פגועים מאד מאד כשאבאאמא משחקים אותה ברוגז...
 
למעלה