לקראת לידה, רוצה לשתף
אני ממש בקושי פה. ככל שהתקדם ההריון - התרחקתי מהגרידה והאובדן. ממש כמו שרציתי. אבל לשכוח - אי אפשר. לא את האובדן, לא את התהליך וגם לא את הפורום הזה שנותן כל כך הרבה כוחות במיוחד בשלבים הראשונים החרדתיים של הריון תקין אחרי אובדן. 3 שבועות פחות יום לתלמ. כן, אני בשבוע 38. ההריון הזה זחל וכמעט לא זז 8 חודשים. ואז פתאום התברר לי שאני בתשיעי וזה נורא קרוב. חשבתי למה לא זז לי, איך יכול להיות שכולם אומרים שהריון זה 8 חודשים ושנה, ולי זה מרגיש כמו נצח שהוא שמונה חודשים + שניה. הבנתי למה - בעצם, אני כבר שנה בהריון. לפני שנה בערך גיליתי את ההריון ההוא של החורף הקודם. זה שלא ממש היה מתוכנן והפתיע. מילא אותי אושר (ושאר תופעות שעדיף לא להזכר בהן) וציפיה. הריון קצר שנמתח כמו מסטיק. גיליתי אותו מאוד מאוד מוקדם - משהו כמו שבוע 3. כל נסיון להראות דופק לא ממש הצליח בגלל גיל ההריון. וכשהגיע הזמן - הדופק היה איטי ואי אפשר היה לדעת מה יתפתח או לא. עוד שבוע של המתנה. וזה נגמר. גרידה.
אחרי החור הזה בבטן ובנשמה, הגעגועים והעצב, ההמתנה הבלתי פוסקת להריון חדש ותקין, למשהו אופטימי - הגיע ההריון הזה. המדהים הזה. זה שהיה אמור להיות מההתחלה. אז שנה שאני בהריון, עם חודשיים וחצי הפסקה. חודשיים וחצי של טלטלות, הרמת ראש באופטימיות ושוב נפילה לגעגועים האלה. ואז אושר גדול אבל מלא חרדות. וההריון הזה, מדהים. אחרי שהתחלתי להרגיש תנועות - יכולתי להרגע. יכולתי להתחיל לתכנן מה אני רוצה בלידה הזאת. התחלתי להבין שהפעם הילדה המתוקה שלי תהיה אחות גדולה - ועם הזמן היא מבינה את זה בעצמה
כמו שכבר כתבתי פה פעם - כל המעקב הפעם הוא שונה. בקליניקה של מיילדות, ובחרתי ללדת בבית. אני סומכת על עצמי, על גופי ועל הקטנטונת שעוד גדלה ובועטת לי בצלעות - שתהיה לנו לידה מעצימה וטובה. (לא, לא אמרתי קלה
אבל מקווה לטוב). אז עכשיו - זוכרת מה ואיפה הייתי לפני שנה. לפני שידעתי מה יקרה, איך זה יטלטל וישנה אותי. איך הצטרפתי לכל כך הרבה נשים שרק הן יכולות להבין אחת את השניה, את הכאב, את האובדן שמי שלא חוותה לא מסוגלת להזדהות איתו. מאחלת לכולכן לידות טובות, מעצימות, וקלות ככל הניתן.
אני אתכן למרות שכבר איכשהו בפאזה אחרת.
אני ממש בקושי פה. ככל שהתקדם ההריון - התרחקתי מהגרידה והאובדן. ממש כמו שרציתי. אבל לשכוח - אי אפשר. לא את האובדן, לא את התהליך וגם לא את הפורום הזה שנותן כל כך הרבה כוחות במיוחד בשלבים הראשונים החרדתיים של הריון תקין אחרי אובדן. 3 שבועות פחות יום לתלמ. כן, אני בשבוע 38. ההריון הזה זחל וכמעט לא זז 8 חודשים. ואז פתאום התברר לי שאני בתשיעי וזה נורא קרוב. חשבתי למה לא זז לי, איך יכול להיות שכולם אומרים שהריון זה 8 חודשים ושנה, ולי זה מרגיש כמו נצח שהוא שמונה חודשים + שניה. הבנתי למה - בעצם, אני כבר שנה בהריון. לפני שנה בערך גיליתי את ההריון ההוא של החורף הקודם. זה שלא ממש היה מתוכנן והפתיע. מילא אותי אושר (ושאר תופעות שעדיף לא להזכר בהן) וציפיה. הריון קצר שנמתח כמו מסטיק. גיליתי אותו מאוד מאוד מוקדם - משהו כמו שבוע 3. כל נסיון להראות דופק לא ממש הצליח בגלל גיל ההריון. וכשהגיע הזמן - הדופק היה איטי ואי אפשר היה לדעת מה יתפתח או לא. עוד שבוע של המתנה. וזה נגמר. גרידה.




