לצאת עם מישהו שאין אליו משיכה (ארוך)
העדפתי לכתוב דווקא כאן כי מידי פעם אני קוראת כאן, ויודעת שיש כאן דעות מגוונות, ולרוב אתם יודעים לומר לבן אדם "אתה מדבר שטויות" והולכים על זה בכל הכוח.. אז, אתם מוזמנים לגחגח עלי
אני "רווקה" כבר שנתיים. רווקה= מתנגדת באופן נחרץ למערכת יחסים או בכלל לכל סוג של קשר (כן, גם סתמי). בת 29, בחודש האחרון הכרתי מישהו. לא, הוא לא יפה, הוא נמוך, הוא נראה מבוגר, חסר פרופורציות, ראש גדול.. נו, יש עוד הרבה. הכרתי אותו דרך חברה, בפייסבוק, כמובן... רבענו להפגש. למה עשיתי את זה אם אני כ"כ לא רוצה קשר? לחצים.. בעיקר לחצים. בשניה הראשונה שראיתי אותו ידעתי "לא, אין מצב.. זה לא יקרה". כל הדייט הייתי מרוחקת, לא הצלחתי להסתכל עליו, ממש ככה.. רק רציתי לחזור הביתה ולשכוח מזה. האמנם ניהלתי קשרים מאוד ארוכים ומשמעותיים בחיי, אבך אף גבר לא היה אחד כזה שאמא תמיד מתעקשת שאמצא. "תמצאי גבר טוב, גבר חתיך לא יתן לך כלום, גם יופי נעלם בסוף". אבל אני? תמיד השגתי את מי שרציתי.. תמיד הייתי בחורה מחוזרת, לפעמים מחוזרת מידי... האגו התנפח, אני יודעת.. ועם הזמן יופי תפס מקום מאוד חשוב אצלי. יחד עם הצד השטחי הזה, תמיד קנאתי באותן בחורות שמוצאות אהבה אמיתית.. וזה לא משנה אם הגבר שלידה נראה כמו נהג מונית בפנסיה, יש לה אהבה.. משהו אמיתי. יום שלאחר הדייט הוא שלח זר פרחים מטורף, עם כרטיס שכתוב בו משהו בסגנון "נורא התרשמתי ואשמח להמשיך" התבאסתי, ממש התבאסתי. "למה הוא? למה לא מישהו חתיך וגבוה?" לא רציתי לפגוע בו, הרגשתי שהוא ממש נדלק עלי.. לא ידעתי איך לומר לו, אז כמו ילדה קטנה התחמקתי. עבר שבוע והמשכנו לדבר באופן וירטואלי. השיחות איתו היו חסרות לי.. כי הוא.. הוא אדם כזה.. אחר.. עמוק, בדיוק- עמוק. הוא המשיך לומר לי שהוא מעוניין בי, עד לנקודת שבירה, בה לקח 10 צעדים אחורה.. פשוט נעלם. לי זה היה בסדר.. תוך שבוע- שבועיים התחלתי להרגיש שאני ממש רוצה לדבר איתו. שכנעתי את עצמי שאולי סתם מדובר בצורך של חבר טוב. מהרגע הראשון היו לנו שיחות טובות, כאלה שבאות לך עם אדם אחד למיליון. "הרי הוא מכוער, ונמוך ממני, הוא לא מושך, ההליכה שלו מצחיקה.. מה לי ולו? אני בחיים לא אמשך אליו, הלוואי ויכולתי" אבל התגעגעתי... וכל יום לחץ לי שהוא לא יוצר קשר... התגעגעתי לפרצוף המכוער הזה. ביום חמישי נמאס לי ושאלתי אם הוא רוצה לעשות חוויה מתקנת. הדייט הראשון היה נוראי, התנהגתי הקרירות דוחה. הוא מבחינתו שמח, ונפגשנו. איך שראיתי את הגמד יורד מהמכונית רצתי אליו עם חיבוק. למה? לא יודעת. היה דייט ממש טוב.. הכימיה התפוצצה שם באויר. ואני, עדיין המשכתי לחשוב לעצמי "אבל הוא מכוער". לא רציתי שיגמר הדייט, היה לי טוב איתו.. השיחות כל כך זורמות, ההומור הדיי דבילי שלנו מסתדר יחד.. יום למחרת נפגשנו שוב והעברנו 10 שעות יחד.. וגם אז, לא רציתי לחזור הביתה. רציתי להשאר איתו, עם המכוער. התנשקנו, אף פעם לא הרגשתי את אותה תחושה.. כאילו שזו לא נשיקה ראשונה.. לא הייתה התרגשות.. אבל הייתה תחושה כאילו אני מכירה אותו כבר שנים, זו בכלל נשיקת ה30 מיליון שלנו.. ואנחנו? אני לפני חתונה.. הגמד יהיה האבא של הילדים שלי. היום אני יושבת לי מול המחשב וחושבת מה אני באמת רוצה. אני לא מצליחה להבין את עצמי, לא מצליחה להגיע להחלטה.. לכן כתבתי כאן. אני לא אשקר- אני לא נמשכת אליו. אבל אני גם יודעת שכל מה שבא לי עכשיו זה לחבק אותו, חזק חזק. בא לי להכיר את החברים שלו.. בא לי שהוא יבוא איתי להכיר את ההורים שלי, את האחים שלי.. דברים שאף פעם לא קרו לי עם בני זוג אחרים, מאז ומעולם הייתי אדם לחוץ לקשרים.. שלא נדבר על חתונה ומשפחה. אבל איך שאני חושבת של התמונה שלי איתו הולכת ברחוב, קשה לי לקבל את זה. אני יודעת, זה כזה שטחי ודבילי.. למה אכפת לי בכלל? הרי תמיד קנאתי באותן בחורות שמוצאות מכוער ומטורף על הצורה שלהן (חלילה, לא מדברת על הסמרטוטים). למה קשה לי לקבל את זה? אז הוא לא חתיך.. אז? אז מה? מה זה משנה??? אז הוא נמוך ממני.. נו, ממתי אהבה נמדדת בגובה? הרי אני יודעת, כימיה כזאת, בחור כזה, הרגשה כזאת, זה לא משהו שבא כל יום. או שאולי אני מנסה לשכנע את עצמי רק כי הוא בחור טוב.. אני לא יודעת. תמיד אומרים שמשיכה חייבת להיות.. אך מצד שני תמיד גם אומרים שאופי משנה את התמונה. יצאתי עם חתיכים.. עם דוגמנים.. עם כאלה שמוצאים את העיניים לכל בחורה אפשרית. אם זה גרם לי לאושר? לא. זה רק גרם לי לא לרצות מערכות יחסים. מה אני עושה עכשיו? אני יודעת בוודאות שהקשר הזה ירוץ (לאו דווקא מבחינה פיזית) רק 3-4 דייטים וכבר יש תחושה של 100. אני מבולבלת, מאוד. לא ממש משנה לי אם מישהו יכתוב לי שאני שטחית ויוסיף כמה הערות.. באמת שדווקא בגלל החוסר טקט שלכם רציתי לכתוב כאן. שנות בנים ומה שבניהם, באמת אשמח לתגובה מכם... אני ממש רוצה לשמוע דעת אחרים. תודה לכולם ושיהיה שבוע טוב ושקט
העדפתי לכתוב דווקא כאן כי מידי פעם אני קוראת כאן, ויודעת שיש כאן דעות מגוונות, ולרוב אתם יודעים לומר לבן אדם "אתה מדבר שטויות" והולכים על זה בכל הכוח.. אז, אתם מוזמנים לגחגח עלי
