אני אישה, לא?
סתם! זהירות חפירה!
הי רותיתותי1,
אני בהחלט יכולה להבין שאנשים שונים תופסים חתונות בצורה שונה.
עבור בן זוגי היקר, מה שהיה חשוב לו שיהיו כמות מצומצמת של משפחה וכמות קטנה של חברים בחצר של ההורים- על מנת להוזיל עלויות בעיקר (למרות שאחרי בירור שעשינו, מסתבר שלהקים אירוע מאפס זה הרבה יותר יקר).
כשאני התחברתי באמת למה שאני רוצה, הבנתי שחשוב לי שיהיו שם אנשים שאני מרגישה אליהם קשר אמיתי. כמו משפחה. ולא להגביל את מי שיגיע (כך שמסיבה זו ואחרות, החצר של הוריו ירדה מהפרק) הצלחנו להגיע למצב שכל מי שמגיע לחתונה אלו אנשים שאנחנו בחרנו ורצינו שיגיעו לשמוח איתנו. כמו חברי ילדות שאיתם אנחנו עדיין בקשר, חברים טובים של ההורים שהם כמו משפחה עבורי. אין חברים לעבודה של ההורים או אנשים שאנחנו לא מכירים ויש רק קרובת משפחה אחת שמגיעה שאותה לא פגשתי מעולם (אחרי בקשה אישית מאבא, אישרתי). מבחינתי זו הצלחה גדולה!
אני מבינה שיכול להשתמע מדבריי שאני מן מפלצת חתונות שרוצה את כל החבילה עם ציפוי זהב ויהלומים משובצים.
ואני יכולה להתחיל להתגונן ולומר שאני לא. שהחתונה אפילו לא חצי מהמחיר שכתבת, שלא שידרגנו שום תפריט (אוכל או אלכוהול), שאין לנו בר אקטיבי, הופעות, זיקוקים או אטרקציה דוגמת תא צילום או להקה וכנריות.. אני יכולה וזו תהיה אמת. אבל זה לא מה שמשנה. יש כאלה שרוצים את זה וזה בסדר גמור. אם זה מה שעושה להם טוב והם יכולים לעמוד בכך אז למה לא? שייהנו!
אני מעריכה את העובדה שאת מאחלת לי ללמוד שיעור חשוב לחיים על זוגיות ואני מאמינה שזה משהו שאני (ובעצם כל אחת מאיתנו) לומדת כל יום מחדש בהתנהלות הזוגית שלנו שנמשכת כבר כמה שנים. עם ארגוני החתונה או בלעדיה.
אני כן שוקלת את צעדיי ומנסה להיות הכי כנה, פתוחה ומשתפת בהתנהלות שלי מול בן זוגי וכך גם הוא איתי. בגלל זה הוא משתף אותי בפתיחות בתחושות שלו על ארגון האירוע. ואני מודה שהייתה תקופה שחשבתי לעצמי שאולי עדיף שהוא ישקר לי ויגיד שהוא נרגש כמוני אבל זו הייתה מחשבה של ילדה קטנה והיא עברה לי די מהר. אפילו עכשיו כאשר יש בינינו אי הסכמות אנחנו פתוחים ומשתפים, יכול להיות שבעינייך זו אינה התנהלות זוגית מוצלחת, וזו זכותך לחשוב כך.
אז למה אני לא מרוצה? - זו הייתה שאלתך הראשונה.
אני כן. בחיי שאני כן! בכל יום (משתדלת לפחות בכל יום) אני אומרת תודה על הזוגיות עם הבחור הנפלא שלי, על המשפחה הנהדרת שלי, על כך שכולנו בריאים (טפו טפו) ועל עוד הרבה דברים שבורכתי בהם בחיי.
האם הייתי רוצה עוד דברים או יותר דברים? ברור! ככה מתקדמים, לא? כשאומרים תודה על מה שיש ושואפים לשפר, ליותר. לזוגיות טובה יותר, להתפתחות אישית, לקידום בעבודה.. ויש גם כאלה שטוב להם איפה שהם נמצאים וזה גם נהדר.
אז מה הייתי רוצה? הייתי רוצה שהוא ירגיש חלק מארגון החתונה שלו עצמו, שהוא יתרגש כמו שאני מתרגשת, שירצה לדבר על הנושאים האלה בלי שאראה שזה מעיק עליו. אבל כמו שהרבה בנות אמרו כאן (ותודה לכולן על התגובות) לא כולם הם כאלה. לא כולם אוהבים לתכנן ולארגן וזה לא אומר שהם לא ייהנו בחתונה שלהם או ירגישו שהיא שלהם ברגע שהיא תתחיל (ובתקווה קצת לפני
)
אז תודה שהעלית את הנושא הזה. זה נתן לי הזדמנות לכתוב את כל מה שכתבתי עכשיו (וכל הכבוד למי שהצליחה לקרוא עד הסוף) ובדרך לעכל את כל מה שהבנות (והבן) כתבו לי בתגובות הקודמות ולהפנים את הדרך בה אגש אליו עם הדברים.
