לפעמים.

[צילה של הרוח]

לפעמים.

לפעמים נדמה לי שאולי אני בכלל לא זוכרת כלום, לפעמים נדמה לי שאני זוכרת יותר מדי. יותר מדי כואב, יותר מדי חודר, יותר מדי תמונות. ואני לא זוכרת איך אתה נראה. רק את העיניים שלך, ואת המבט ההוא. ואני לא זוכרת איך קרה שהתקרבת. ואני זוכרת איך זה הרגיש כשפתאום היית קרוב, ועלי. ואני זוכרת שחשבתי שאני מתה. ואני לא זוכרת איך חזרתי הבייתה. ומה לבשתי, ואיפה הייתי קודם. אני זוכרת, ולא זוכרת. והכל מתערבב לי. ונדמה שלעולם לא אדע מה אני- זוכרת או שוכחת.

 

[ילדונת של החיים]

מוכר....מזדהה כל כך ...

אני לפעמים שונאת את עצמי שלא זוכרת, ולפעמים מתפללת לא לזכור כלום... הזכרונות באמת מפחידים... ולפעמים לא יודעים מה עדיף, לזכור או לשכוח.... אבל לצערי, אי אפשר לשכוח, הנפש זוכרת והגוף זוכר... ואפשר גם להיות זוכרת וגם שוכחת.... זה לא סותר אחד את השני, כמה שזה נשמע מוזר.... לפעמים זוכרים ולפעמים הנפש מעדיפה לשכוח....וזה בסדר.... ועכשיו צריך לחשוב מה עושים עם הזכרונות האלו....איך מתודדים? כי מאוד חשוב להתמודד.... אז איך את מתמודדת? מה עושה לך טוב?

 

[חולמת בהזיות]

באמת מוכר

הלוואי ואפשר היה לחזור אחורה בזמן ולשנות.. לו רק ידענו אז מה שאנו יודעות היום הכל היה נראה אחרת לא היו פוגעים בנו אבל עכשיו כבר מאוחר מידי אי אפשר לחזור אחורה בזמן ואנחנו רק רוצים לשכוח שזה בכלל קרה להעמיד פנים שכלום לא קרה אבל אי אפשר זה חוזר וזה כואב.. הזכרונות האלה זה כמו סכין שחודר ישר ללב ולא מרפה

 

[צילה של הרוח]

אני שואב אבק.

זה רק שלפעמים נדמה לי שאני בכלל סוג חד ומשוכלל של שואבי אבק. שאני יכולה לשאוב את כולך, ולרוקן את כולי. ולא משנה כמה אבק אנקה ממני תמיד יהיה מקום ללכלוך שלך. זה שלפעמים נדמה לי שאני סוג של שואב אבק. וחבל שיש פגם נוראי כזה בייצור, וחבל שהשואב שאני, הוא בכלל סתם שקית אשפה.

 

[זהב אופיר]

את לא, את ממש לא

יש בך כל כך הרבה יופי, וכל כך הרבה טוב, וכל כך הרבה קסם. והליכלוך הוא שלו, והרוע הוא שלו, ולא שלך. הלוואי שהיית מאמינה בזה, כמו שאני מאמינה. את כל כך מלאה בטוב. כל כך. אל תוותרי על מה שיש בך. אל תשכחי את מה שיש בך.

 

[טוהר לבן]

לפעמים

הטראומה גדולה מידי בשבילנו שנזכור מה קרה בדיוק. אבל כשנדע להתמודד הזיכרון יחזור, לאט לאט. הרבה אנשים שוכחים חלקים כשהם עוברים חוויה טראומתית..זה בסדר כי זה לא קל לעכל. קחי את הזמן ובקצב שלך תראי איך חלקים יתחברו כשתוכלי להתמודד איתם.