לפעמים אני לא מבינה-
למה אני מכניסה את עצמי.... הלחץ הזה גומר אותי. אני לא מצליחה לנשום בימים האחרונים המחזמר תפס תאוצה והיום היו לנו כבר 4 הופעות אני לא עומדת על הרגליים. היום הזה פשוט לא הולך להגמר ובא לי למות כולם חושבים שהכל בסדר הם לא רואים מה קורה לי בפנים אני לא מסוגלת להתמודד עם הקושי היומיומי הזה במיוחד עכשיו, כשמולי אנשים עם צפיות כ"כ גבוהות המקום היחידי בו אני באמת יכולה לשפוך ולדבר- זה כאן וגם זה נלקח ממני! מיום ליום הזמן שלי אוזל ואני כבר מתחילה להתחנן לפרטיות. אני לא מצליחה למצוא כבר רגע שקט וזה מוציא אותי מדעתי אנשים מסביבי כל הזמן, זה מתחיל להגעיל ולהפחיד אני אוהבת את העבודה, הקהל תמיד כ"כ מדהים אבל החשיפה היומיומית הזו הפכה למעין נטל וכאב אנשים מנסים להתקרב בכל הכח הרגשת החנק מציפה ובא לי לברוח מפה. הלילה עוד ארוך, לא ציפיתי לעבודה מסביב לשעון, אני כבר מתחננת לשעת שינה אחת תמימה וזה פשוט לא קורה. הציפייה הזאת ממני להיות הכל - בכל רגע גורמת לי להרגיש כ"כ רע עם עצמי כי רק אני יודעת שאני סתם. אני לא באמת. אני לא כותבת מהבית, כי גם לשם אין לי זמן להגיע, כל פעם שאני רואה פה מחשב אני שולחת אליו מבטיי כלבלב מתחננים אם רק יכולתי לכתוב כאן יותר.... מתגעגעת. אוהבת. סליחה. תודה שאתם כאן. נשיקות .... ק..א..ר..ן....
למה אני מכניסה את עצמי.... הלחץ הזה גומר אותי. אני לא מצליחה לנשום בימים האחרונים המחזמר תפס תאוצה והיום היו לנו כבר 4 הופעות אני לא עומדת על הרגליים. היום הזה פשוט לא הולך להגמר ובא לי למות כולם חושבים שהכל בסדר הם לא רואים מה קורה לי בפנים אני לא מסוגלת להתמודד עם הקושי היומיומי הזה במיוחד עכשיו, כשמולי אנשים עם צפיות כ"כ גבוהות המקום היחידי בו אני באמת יכולה לשפוך ולדבר- זה כאן וגם זה נלקח ממני! מיום ליום הזמן שלי אוזל ואני כבר מתחילה להתחנן לפרטיות. אני לא מצליחה למצוא כבר רגע שקט וזה מוציא אותי מדעתי אנשים מסביבי כל הזמן, זה מתחיל להגעיל ולהפחיד אני אוהבת את העבודה, הקהל תמיד כ"כ מדהים אבל החשיפה היומיומית הזו הפכה למעין נטל וכאב אנשים מנסים להתקרב בכל הכח הרגשת החנק מציפה ובא לי לברוח מפה. הלילה עוד ארוך, לא ציפיתי לעבודה מסביב לשעון, אני כבר מתחננת לשעת שינה אחת תמימה וזה פשוט לא קורה. הציפייה הזאת ממני להיות הכל - בכל רגע גורמת לי להרגיש כ"כ רע עם עצמי כי רק אני יודעת שאני סתם. אני לא באמת. אני לא כותבת מהבית, כי גם לשם אין לי זמן להגיע, כל פעם שאני רואה פה מחשב אני שולחת אליו מבטיי כלבלב מתחננים אם רק יכולתי לכתוב כאן יותר.... מתגעגעת. אוהבת. סליחה. תודה שאתם כאן. נשיקות .... ק..א..ר..ן....
