לפני..

לפני..

לפני שיוצאת לעוד יום ארוך וקצת מתיש נפשי. רציתי לשאול או לכתוב או להגיד איך שזה שאתה מרגיש אשם וקולח על עצמך אשמה כל הזמן.. איך זה שאת מרגישה שמשהו שעשית לא בסדר חוזר לפגוע בך כל הזמן מחדש.. איך את מרגישה כאילו בעונש שאת עשית משהו לא טוב ולא בסדר.. ולמה את מרגישה כך? מכירים את הרגשה הזאת? זה כמו דימיון שמתחברר עם מציאות נוראית שכזאת וזה לא מובן ולא נתפס.. אבל אולי זה חודר למקומות עמוקים יותר שאת גם לא מודעת אליהם? אולי ואולי ואולי.. כך מרגישה ועוד הרבה לא מסוגלת יותר לכתוב על עצמי מרגישה חושפה כבר לא אישה עם הניק כבר יש לי פנים ושם.. ומרגישה מין רקינות שאין לי מה לכתוב על עבר וגם גם לא רוצה. כתבתי הרבה כתבתי יותר מידי על עצמי בלי סוף.. והרוב כאן ושם וגם בבית.. לא יודעת מה אני מנסה לכתוב רק מסברת את הרגששתי מקצת או הרבה שוב כרגלי בקודש.. משהו לא בסדר בתוכי ולא מסתדרר. פעם כתבתי וכתבתי והיום מרגישה כמו אז בהתחלה שאם זה לא הכי טוב הכי טוב לי אני פשוט לא כותבת. מרגישה שאין לי מה.. שאין בשביל מה.. לא כתבתי אף פעם בשביל מחמאות זה לא היה עניין לעולם באמת שלא. זה לא זה. זה עניין הוא שאני מרגישה כל הזמן לא מספיק טובה ועדיף לי שאני ישתוק אבל בפנים יש לי הרבה מה להגיד, לשחרר,לצעוק קצת גם על עצמי.. תעוררי... תעוררי מהשינה... ואת לא קמה יותר לעולם.. מישנתך.. כואב לדעת.. כואב לדעת שזה בא ממך..
 
יחשבו...

יחשבו שאני לא נורמלית בסוף.. אם לא עכשיו כבר חושבים אליי.. זה חודר למקומות ובעיות עמוקות יותר בתוכי.. (אני חושבת כך לא?!)
 

berr

New member
לאט לאט

מרכיבים את החלקים מחדש. מסדרים את אלה שלא מסתדרים, או שמקבלים אותם כפי שהם - קצת אחרים ומיוחדים. מלטפים את המקומות העמוקים והכואבים. ממלאים בסבלנות את הריקנות. והמון אהבה.
 
שיר...

את יודעת. ככל שאני חושבת על זה אני מאחלת לך שוב את היכולת לכתוב. כשאת כותבת... במבט ראשון זה נראה מבולגן ובקריאה נוספת מגלים תובנות כלכך עמוקות. רגישות כלכך גבוהה והרבה עצב... אני מקווה שתוכלי לכתוב אבל לכתוב באמת שוב. לקרוא אותך זה תמיד מרגש וממלא. את מספיק טובה ובתחושת האשמה הזו את צריכה לטפל כי היא משאירה אותך עצובה ומקבעת אותך במקומות לא טובים. מגיע לך כלכך אחרת. מגיע לך טוב אמיתי.
 
שירוש.

אני קוראת אותך, ומרגישה שלא מבינה עד הסוף את הכאב.... אבל מרגישה שכואב לך, ומרגישה שאת צריכה משהו שהוא יותר מחיבוק שלי מרחוק. מהו שהוא בעיקר חיבוק של עצמך, וכוח שרק את יכולה לתת לך. "אני מרגישה כל הזמן לא מספיק טובה" כואב לי לשמוע אותך ככה. אל תהיי עסוקה בלפצוע את עצמך עם המילים. אל תחשבי על עצמך רע! הלוואי והייתי יכולה לתת לך לראות איך את נראית בעיני. טובה מדי בשביל כל כאב. ואולי דווקא הטובים הם שוגעים יותר מכולם בכאב הגדול של החיים. בכל זאת... מחבקת מרחוק.... רחלי
 
למעלה