לפני ששכחתי: חיי פאי

  • פותח הנושא Guy K
  • פורסם בתאריך

Guy K

New member
לפני ששכחתי: חיי פאי

(או חיי פיי) יותר מדי אין לי מה לאמר על הספר בגלל שכבר דיברו עליו מספיק במאמרים. כן אומר שזה ספר מצוין, מעניין, מפתיע. תנו לו איזה קומפלימנט שיעלה לכם לראש - סביר להניח שזה יתאים לו. הספר בנוי על פי מיטב המסורת של ספרי הטוויסט. במשך כל הסיפור הקורא מניח הנחות מסויימות שבסוף מתגלות באור אחר לגמרי. בכך, הוא דומה לכפרה של מקיואן והמאזין הלילי של מופין. הבעיה איתו בעיני, היא שהוא נשכח במהירות רבה. ברגע שסיימתי את הספר התנשפתי עמוקות מהפתעה וקתרזיס עצבני: מייד רצתי בחזרה אל הספר והצצתי בקטעים נבחרים כדי לראות איך אתיחס עליהם אחרי שסיימתי אותו. הבעיה היא, שיומיים אחר כך, כל הרושם שנוצר לי ממנו נעלם לחלוטין. כך שלטעמי, הוא הרבה פחות מוצלח מהמאזין הלילי או כפרה, שהרגשתי שיש להם ערך מוסף מעבר לטוויסט. אני חייב להוסיף שהסיפור באמת מצוין. נהניתי ממנו מאוד. הוא מלווה בתיאורי חיות וסביבה שזרים לי, ובכל זאת נוצרה לי הרגשת היכרות איתם. הסופר עשה עבודה מצוינת בתיאורים לדברים מופרכים שבכל זאת הרגישו לי טבעיים לחלוטין (פרט לשתיים שלוש הגזמות אולי), והאבחנות שלו על עולם החי והדת היו מאוד מעניינות. אז הספר מומלץ בהחלט. הייתי אומר שהוא מצדיק קניה. (הערה קטנונית - בראיון עם הסופר שהובא כאן נכתב שהוא כתב את הספר על תימת הדת והאמונה. תהרגו אותי, אבל לא מצאתי שום דבר מרכזי בספר על אמונה. ואולי פספסתי משהו?)
 

ILet

New member
קיבלתי את הספר הזה מתנה.

בינתיים רק אישי קרא בו והמליץ לי עליו בחום.
 
איכס המאזין הלילי!

סילחה, אני בדר"כ לא המתבטאת ככה על ספרים, אבל "המאזין" היה אכזבה גדולה. הכמה פרקים הראשונים היו בסדר, אבל הוא ניסה לתפוס כל כך הרבה ולא יצא לו כלום. והטוויסט הוא מעוש ולא אמין ובכלל, לא שווה את המאמץ שעשיתי כדי לקרוא אותו (זה היה אחד הספרים הראשונים שקראתי באנגלית אחרי המון שנות שטנה לשפה הזאת, שעכשיו, אני חייבת לציין, שהיא האהובה עלי לקריאה...)
 
אה, ולגבי חיי פיי

הספר הוא אחד הקלאסיקות שלי, הוא עובר מיד ליד אצל החברים שלי תוך מסיונריות לשמה (כמו גם SHANTARAM, שלא נראה לי שתורגם לעברית עדיין)
 

passiflora

New member
ואני חושבת בדיוק את ההפך!

המאזין היה מרתק אם כי לא חף מבעיות בעוד חיי פאי היה עמוס בחלקים מיותרים וברוחניות בשני גרוש... כל אחד וטעמו הוא.
 

chameleona

New member
גם אני התאכזבתי מפאי

ההתחלה עם המסיונריות הדתית השקופה כל כך דביקה. והסוף כל כך מיותר. הבאמצע בשכתוב אחר יכול היה להיות ספר נחמד לילדים.
 

GODnapoleon

New member
גם אני לא מצאתי שום קשר לאמונה

אולי רק הקטעים באתחלה כשהוא בהודו. אבל לא יותר מיזה .
 
האמונה

בתחילת הספר הסיפור מוצג כהוכחה לקיומו של כוח עליון. האמונה היא שמחזיקה את הגיבור בחיים נוכח המצב הקשה מאוד עליו נקלע. אמונה היאממלאת את חייו של הגיבור לאורך כל הדרך -גם לפני המקרה וגם כאדם בוגר. דרך אגב, אני כנראה מהבודדים שלא ממש התפעלו מן הספר. לדעתי הוא כתוב בצורה קצת שגרתית והטוויסט לא הצליח להפתיע אותי. לא שאני חושב שלא מדובר בספר טוב.
 

Guy K

New member
למה האמונה,

נדמה לי שמה שהחזיק אותו הוא הידע שלו באילוף חיות. כי אם זה היה איזה כומר על רב על הסירה, אני בספק אם הסיפור היה נגמר בצורה זהה.
 

Sparks

New member
בעניין האמונה

אני חושבת שהנושא של כל הספר כולו הוא הבחירה להאמין. אבל היא "נחשפת" רק עם סיפור הגירסה השניה. יש לך שתי ורסיות למציאות אין לך דרך להוכיח אף אחת מהן כי לא היית שם. אתה בוחר במה להאמין... אם לורסיה הפנטסטית יותר של אילוף הנמר... ואם לורסיה המחרידה יותר המופיעה בסוף. בסופו של דבר, כמו עם זכרונות, האדם מספר לעצמו את סיפור חייו. אנשים שוכחים, מדחיקים ומתמקדים בדברים שהם רוצים לזכור (לפעמים חיוביים ולפעמים דווקא שלילים) אבל במה להאמין זה עניין של בחירה. ספארקס
 
אני לא מסכימה עם הסיומת שלך.

קראתי את הספר לפני שנה והוא חרוט היטב בזכרוני. אני עדיין מאוהבת בו, ואי אפשר עדיין לשכנע אותי שהסיפור לא אמיתי. מבחינתי, הוא התרחש אחד לאחד כמתואר. אשמח לקישור לראיון עם הסופר, ובינתיים אומר שאם יוצאים מנקודת ההנחה (ההזויה, אני יודעת) שהכל אמיתי- אז אין אלא להאמין באלוהים שבאדם על חוכמתו ותושייתו ודרכו המיוחדת ללמד אותנו על עצמנו. כן, נסחפתי. זכותי. ה-ספר של השנה שעברה מבחינתי.
 
למעלה