לפני מספר שבועות שיתפתי אתכן
והתייעצתי לגבי העתוי המתאים לפגישה עם סבתא חולה המאושפזת בבית חולים. לצערי טלטל לא זכתה לראות את סבתה בפעם האחרונה... אמי נפטרה לפני כשלושה שבועות ואנו עדיין בתקופה קשה . אני מנסה להתארגן מחדש, לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. וכמובן אני צריכה לגייס כוחות ולתמוך גם באבי שנשאר לבד. אנו משפחה מאד קטנה וכל הנטל הוא עליי ועל אחותי. טלטל עברה יחד איתי תקופה קשה שהתבטאה גם בהתפרצויות קשות בגן. הגננת המליצה לי להתייעץ עם פסיכולוג ואני לא בטוחה שיש ככל כך מקום לכך כרגע כי ברור לי שהדברים יתאזנו ויירגעו ברגע שאתחיל להיות פנויה אליה יותר רגשית. כלומר אני לא בטוחה שפסיכולוג ייתן לי איזה עצות מחכימות כרגע. זו עבודה שלי עם עצמי. אני שמחה שבמקביל לכך הקשר הרגשי של טל עם אבא מאד התחזק והוא מבלה איתה המון. מה שעצוב הוא שאני בקושי הייתי איתה והיא בהחלט הביעה את הקושי שלה. אני מנסה בימים אלו לחזור למסלול ולצאת עם טלטל לכל מיני פעילויות, חברים וכ'ו- דברים שנהגנו לעשות די הרבה בעבר. בכל מקרה מכיוון שאני מלאה ברגשות אשם כן פניתי להתפתחות הילד כדי להתחיל באבחון רגשי. אבל זה ייקח המון זמן בגלל הבירוקרטיה. הצעתי לגננת לצלם את טל בגן כדי שאוכל לראות באיזה התפרצויות מדובר. בבית אנחנו לא מגיעים לרמות כמו שמתארים בגן כי אני ובן זוגי מציבים גבול ברור של מה מקובל עלינו ומה לא. לכן אין מצבים שהיא מאבדת שליטה לגמרי. אני חוששת שמכיוון שהגן מאד מכיל וזורם אין מספיק גבולות, בכל אופן לא מספיק עבור טלטל. עדכון חיובי הוא דווקא לגבי הגמילה שהחלה מצוין בבית והיום בגן הבנתי שלא היה פספוס אחד (כבר שלושה ימים בגן בלי טיטול). אז יש גם דברים משמחים... רציתי קצת לפרוק את מה שעובר עלינו. תודה למי שהגיעה עד הלום...
והתייעצתי לגבי העתוי המתאים לפגישה עם סבתא חולה המאושפזת בבית חולים. לצערי טלטל לא זכתה לראות את סבתה בפעם האחרונה... אמי נפטרה לפני כשלושה שבועות ואנו עדיין בתקופה קשה . אני מנסה להתארגן מחדש, לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. וכמובן אני צריכה לגייס כוחות ולתמוך גם באבי שנשאר לבד. אנו משפחה מאד קטנה וכל הנטל הוא עליי ועל אחותי. טלטל עברה יחד איתי תקופה קשה שהתבטאה גם בהתפרצויות קשות בגן. הגננת המליצה לי להתייעץ עם פסיכולוג ואני לא בטוחה שיש ככל כך מקום לכך כרגע כי ברור לי שהדברים יתאזנו ויירגעו ברגע שאתחיל להיות פנויה אליה יותר רגשית. כלומר אני לא בטוחה שפסיכולוג ייתן לי איזה עצות מחכימות כרגע. זו עבודה שלי עם עצמי. אני שמחה שבמקביל לכך הקשר הרגשי של טל עם אבא מאד התחזק והוא מבלה איתה המון. מה שעצוב הוא שאני בקושי הייתי איתה והיא בהחלט הביעה את הקושי שלה. אני מנסה בימים אלו לחזור למסלול ולצאת עם טלטל לכל מיני פעילויות, חברים וכ'ו- דברים שנהגנו לעשות די הרבה בעבר. בכל מקרה מכיוון שאני מלאה ברגשות אשם כן פניתי להתפתחות הילד כדי להתחיל באבחון רגשי. אבל זה ייקח המון זמן בגלל הבירוקרטיה. הצעתי לגננת לצלם את טל בגן כדי שאוכל לראות באיזה התפרצויות מדובר. בבית אנחנו לא מגיעים לרמות כמו שמתארים בגן כי אני ובן זוגי מציבים גבול ברור של מה מקובל עלינו ומה לא. לכן אין מצבים שהיא מאבדת שליטה לגמרי. אני חוששת שמכיוון שהגן מאד מכיל וזורם אין מספיק גבולות, בכל אופן לא מספיק עבור טלטל. עדכון חיובי הוא דווקא לגבי הגמילה שהחלה מצוין בבית והיום בגן הבנתי שלא היה פספוס אחד (כבר שלושה ימים בגן בלי טיטול). אז יש גם דברים משמחים... רציתי קצת לפרוק את מה שעובר עלינו. תודה למי שהגיעה עד הלום...
