לעצום את העיניים רגע..
בשקט בשקט מתכופפת כדי שהסערה תעבור.. כמו גל גדול שאני מחכה רגע שיחלוף ..
אין לי סיכוי לעמוד מול הכאב הזה... ניסיתי.. איזה בור ענק.. שחור.. אני הולכת בתוכו לאיבוד
אז החלטתי לעצום עיניים רגע.. לנסות לא לדבר עם אף אחד על זה..לבכות כמה שפחות.. להיות עסוקה (אני עובדת בטיפול עם ילדים ..המון שעות..)
להכין אוכל שיהיה חמים בבית העצוב הזה..לחבק חזק את בעלי ולחגוג איתו את היום הולדת המתקרב.
אבל האמת ילד שלי אני הכי רוצה להיכנס למיטה לצלול לבור הזה ולאהוב אותך, לספור שבועות, לחלום על הציפורניים שגודלות לך, על הלול שיהיה לידי ורק לראות אותך.
לקרוא לך תהילים שיהיה לך נעים להגיד לאלוהים תודה כשהדלקתי נרות שבת..
והבטן כל חיכיתי שהיא תגדל להתגאות בה.. אני מתגעגעת אליך ילד שלי יקר שלי ..
והינה אני בבור ..מפחיד כאן .. איזה כאב גדול..
לא שאלוהים חלילה חסך ממני כאבים דומים אימא ואבא ועוד מלא אנשים אהובים חובקים אותך עכשיו אבל לא מנחם רציתי להיות אני זאת שתחבק תלטף תנחם ותאהב..
אני אוהבת את הרגעים האלה שאני איתך בתוך הכאב אבל כל כך קשה לצאת מהם כמה כוח דרוש לחזור לכאן לריק הזה.. לחיים.
אין נחמה בשום דבר בשום שיחה בשום חיבוק לא בעידוד ... רק שהזמן עובר ולא יודעת למה.. אני פשוט רוצה שהזמן יעבור
ילד שלי הים היית צריך להיות בן 21 שבועות ו3 ימים..
סופרת איתך.. סליחה על זה שהגוף שלי לא החזיק אותך.. סליחה אם היה לך קשה לקראת הסוף..
סליחה על הרגעים שכעסתי כשהייתי איתי ואולי הרגשת חלק מהכעס..
מווה שהיה לך נעים כשדיברנו כשחלמנו..
נשמה שלי אמן שאתה לא לבד.
לפני שלושה שבועות עברתי גרידה בשבוע 18 הריון טבעי.. ירידת מים.. אף אחד לא מבין למה. (חשבו קרישיות יתר אך התברר כלא נכון)
אין לי ילדים עדיין ואני בת 36.. התחתנתי לפני שנה עם אדם מקסים ורגיש.. גם לו קשה והוא מנסה להיות חזק בשבילי (לא תמיד מצליח).. אני אובת אותו עד כלות נשמתי.. הלוואי שיכולתי כבר לעשות אותו אבא... אני יודעת כמה הוא רוצה.. כמה הוא ייחל
תודה על המקום הזה שמאפשר לי להנציח רגעים, לשתף, לא לחסוך במילים כדי לא להכאיב.. אני קוראת פה ושומעת עצמי מדבר...
תודה וסליחה
בשקט בשקט מתכופפת כדי שהסערה תעבור.. כמו גל גדול שאני מחכה רגע שיחלוף ..
אין לי סיכוי לעמוד מול הכאב הזה... ניסיתי.. איזה בור ענק.. שחור.. אני הולכת בתוכו לאיבוד
אז החלטתי לעצום עיניים רגע.. לנסות לא לדבר עם אף אחד על זה..לבכות כמה שפחות.. להיות עסוקה (אני עובדת בטיפול עם ילדים ..המון שעות..)
להכין אוכל שיהיה חמים בבית העצוב הזה..לחבק חזק את בעלי ולחגוג איתו את היום הולדת המתקרב.
אבל האמת ילד שלי אני הכי רוצה להיכנס למיטה לצלול לבור הזה ולאהוב אותך, לספור שבועות, לחלום על הציפורניים שגודלות לך, על הלול שיהיה לידי ורק לראות אותך.
לקרוא לך תהילים שיהיה לך נעים להגיד לאלוהים תודה כשהדלקתי נרות שבת..
והבטן כל חיכיתי שהיא תגדל להתגאות בה.. אני מתגעגעת אליך ילד שלי יקר שלי ..
והינה אני בבור ..מפחיד כאן .. איזה כאב גדול..
לא שאלוהים חלילה חסך ממני כאבים דומים אימא ואבא ועוד מלא אנשים אהובים חובקים אותך עכשיו אבל לא מנחם רציתי להיות אני זאת שתחבק תלטף תנחם ותאהב..
אני אוהבת את הרגעים האלה שאני איתך בתוך הכאב אבל כל כך קשה לצאת מהם כמה כוח דרוש לחזור לכאן לריק הזה.. לחיים.
אין נחמה בשום דבר בשום שיחה בשום חיבוק לא בעידוד ... רק שהזמן עובר ולא יודעת למה.. אני פשוט רוצה שהזמן יעבור
ילד שלי הים היית צריך להיות בן 21 שבועות ו3 ימים..
סופרת איתך.. סליחה על זה שהגוף שלי לא החזיק אותך.. סליחה אם היה לך קשה לקראת הסוף..
סליחה על הרגעים שכעסתי כשהייתי איתי ואולי הרגשת חלק מהכעס..
מווה שהיה לך נעים כשדיברנו כשחלמנו..
נשמה שלי אמן שאתה לא לבד.
לפני שלושה שבועות עברתי גרידה בשבוע 18 הריון טבעי.. ירידת מים.. אף אחד לא מבין למה. (חשבו קרישיות יתר אך התברר כלא נכון)
אין לי ילדים עדיין ואני בת 36.. התחתנתי לפני שנה עם אדם מקסים ורגיש.. גם לו קשה והוא מנסה להיות חזק בשבילי (לא תמיד מצליח).. אני אובת אותו עד כלות נשמתי.. הלוואי שיכולתי כבר לעשות אותו אבא... אני יודעת כמה הוא רוצה.. כמה הוא ייחל
תודה על המקום הזה שמאפשר לי להנציח רגעים, לשתף, לא לחסוך במילים כדי לא להכאיב.. אני קוראת פה ושומעת עצמי מדבר...
תודה וסליחה