לעמיתוש 26
אני פותח כאן שרשור חדש, הישן כבר מתמשך ארוך מדי לטעמי ואני יוצא מהריכוז (ככה זה אצל זקנים) אני צריך ממך קצת עזרה, אני מנסה ללמוד ממך על הטעויות שאולי אני עושה. כמה דברים שאת אומרת כאן דורשים הבהרות. את אומרת שאת רבה עם גדי והוא מעצבן אותך, לא הצלחתי לתפוס בדיוק מה הוא עושה. את אומרת שהוא אינו מתערב בענינים הפרטים שלך כגון לימודים, חברות, מה ללבוש, מא לאכול, מתי לחזור מבילויים. ז"א כל אתם דברים שבין הורה לילדו. אז מה כן הבעיה? אולי בכלל הבעיה עמיתוש (ותחשבי טוב טוב לפני שאת קופצת) שהוא לא מתייחס אליך כמו הורה אמיתי? אולי אם כן יתערב בחייך, כן יחבק וינשק אותך, המצב ישתפר? את מציינת שאתם הרבה שנים ביחד, לא כמו אצלי ואצל בנותיה של זוגתי, גדי הכיר אותך קטנה מאוד, ואת גם מציינת שבתחילה היו יחסיכם תקינים. אולי בכלל עמית, כל הבעיה היא בכלל לא עצם היותו של גדי הורה "חורג"? אלא עצם קיומו כבוגר? בספרים כתוב שאת בגיל ההתבגרות וכתוב שזה גיל מטורף, ואנחנו יודעים שאת כועסת גם על אמא שלך לפעמים, נכון? האם גדי חוטף ממך את מנות הכעס סתם בגלל שהוא שם? סתם בגלל שהוא מנסה לארגן לך מסגרת ואת אינך רוצה מסגרת? חומר למחשבה. דבר שני, את כותבת על הבילויים עם אבא שלך, כמה פעמים באמת את מבלה איתו ולאיזה משכי זמן? ברור לכל שבילויים קצרים שכולם מוקדשים לכיף ושמחה, אינם משולים לחיי יום יום מתישים בבית ההורים (ביולוגים או לא). לכן חלילה לך להשוות את התנהגותו של אביך לזו של גדי, ואת התנהגותך שלך לשני גברים אלה. אני חי עם שלוש נשים בבית. האחת זו שבחרתי לחיות איתה והיא בחרה לחיות איתי. שתיים האחרות, הראשונה כפתה אותי עליהן, הן לא בחרו בי לא הזמינו אותי. אני באתי לביתן, התנחלתי שם, התחלתי לשנות דברים בבית (גם חפצים וגם מנהגים) סביר שלא יאהבו אותי, אני מקבל את זה. ההבדל בין מצבי למצבו של גדי (שאני חש אליו אמפטיה עזה) הוא זה ששתי בנותיה של אהובתי הן גדולות ממך. עמית, אל תקבלי בלי לתת, תני גם את לי עצות כיצד לנהוג ואיך להתחבב על בנותיה של זוגתי. oehhe
אני פותח כאן שרשור חדש, הישן כבר מתמשך ארוך מדי לטעמי ואני יוצא מהריכוז (ככה זה אצל זקנים) אני צריך ממך קצת עזרה, אני מנסה ללמוד ממך על הטעויות שאולי אני עושה. כמה דברים שאת אומרת כאן דורשים הבהרות. את אומרת שאת רבה עם גדי והוא מעצבן אותך, לא הצלחתי לתפוס בדיוק מה הוא עושה. את אומרת שהוא אינו מתערב בענינים הפרטים שלך כגון לימודים, חברות, מה ללבוש, מא לאכול, מתי לחזור מבילויים. ז"א כל אתם דברים שבין הורה לילדו. אז מה כן הבעיה? אולי בכלל הבעיה עמיתוש (ותחשבי טוב טוב לפני שאת קופצת) שהוא לא מתייחס אליך כמו הורה אמיתי? אולי אם כן יתערב בחייך, כן יחבק וינשק אותך, המצב ישתפר? את מציינת שאתם הרבה שנים ביחד, לא כמו אצלי ואצל בנותיה של זוגתי, גדי הכיר אותך קטנה מאוד, ואת גם מציינת שבתחילה היו יחסיכם תקינים. אולי בכלל עמית, כל הבעיה היא בכלל לא עצם היותו של גדי הורה "חורג"? אלא עצם קיומו כבוגר? בספרים כתוב שאת בגיל ההתבגרות וכתוב שזה גיל מטורף, ואנחנו יודעים שאת כועסת גם על אמא שלך לפעמים, נכון? האם גדי חוטף ממך את מנות הכעס סתם בגלל שהוא שם? סתם בגלל שהוא מנסה לארגן לך מסגרת ואת אינך רוצה מסגרת? חומר למחשבה. דבר שני, את כותבת על הבילויים עם אבא שלך, כמה פעמים באמת את מבלה איתו ולאיזה משכי זמן? ברור לכל שבילויים קצרים שכולם מוקדשים לכיף ושמחה, אינם משולים לחיי יום יום מתישים בבית ההורים (ביולוגים או לא). לכן חלילה לך להשוות את התנהגותו של אביך לזו של גדי, ואת התנהגותך שלך לשני גברים אלה. אני חי עם שלוש נשים בבית. האחת זו שבחרתי לחיות איתה והיא בחרה לחיות איתי. שתיים האחרות, הראשונה כפתה אותי עליהן, הן לא בחרו בי לא הזמינו אותי. אני באתי לביתן, התנחלתי שם, התחלתי לשנות דברים בבית (גם חפצים וגם מנהגים) סביר שלא יאהבו אותי, אני מקבל את זה. ההבדל בין מצבי למצבו של גדי (שאני חש אליו אמפטיה עזה) הוא זה ששתי בנותיה של אהובתי הן גדולות ממך. עמית, אל תקבלי בלי לתת, תני גם את לי עצות כיצד לנהוג ואיך להתחבב על בנותיה של זוגתי. oehhe
