לעמוד של גולשים צעירים
משהו שכתבתי- "אמונה" ישבתי מול המחשב, בוהה במסך ומקשיבה למילים הכול כך חודרות של השירים, עוצמת את עיני, מרפה את גופי ונושמת את המוזיקה המלנכולית הזו. מעופפת איתה, נסחפת אל תוך הצלילים... טובעת בתוכם. רגע אחרי זה מרגישה שיש לי כנפיים ואני עפה איתם אל תוך העננים. אל תוך העננים היפים, הלבנים, הרכים... דלת זהב ניצבת לפניי אבל פתאום דמעה מציפה את העין. נפלתי ארצה, אני כבר לא על הענן. נפלתי שוב. אני על האדמה הקרה וכול גופי כואב. רחוקה מהדלת, רחוקה מהמטרה... מהאושר. המועקה חודרת עמוק אל תוך הנשמה. ממלאת כול מקום שומם בלב ומציפה אותו בדמעה רכה, מלוכה... ומשחררת כל כך. אבל ברגע אחד מפתיע המוזיקה מפסיקה בפתאומיות ובו ברגע נפתחות עיניי בבהלה ולמולי ניצבת דמות. דמות מוזרה נורא... כי היא דומה לי, דומה כל כך אבל גם כל כך שונה... העיניים שלה. יש לנו את אותם עיניים, אותו הצבע, אותה הצורה. אבל יש משהו שונה כל כך... משהו בעיניים שלה, הן כאילו זוהרות, משרות חמימות, מלאות שמחת חיים, כאילו ניצב עליהן חיוך... היא גם נראתה גדולה ממני... מעל גיל 20. היא הייתה זקופה, ולפי שפת הגוף שלה היה ניכר שיש לה בטחון עצמי. היא הייתה יפה! אבל היא הייתה דומה לי... וזה מה שמוזר. כי הדמיון כה רב אבל יש גם שוני פשוט עצום. הייתי המומה ולא הבנתי איך היא הגיעה לפה. מי היא בכלל. הסתכלתי עמוק אל תוך עיניה, הרגשתי משהו מוכר. עבר לי זרם של חמימות בכל הגוף. ואז היא התחילה לדבר: המשך בהודעה מתחת פשוט אין מקום
משהו שכתבתי- "אמונה" ישבתי מול המחשב, בוהה במסך ומקשיבה למילים הכול כך חודרות של השירים, עוצמת את עיני, מרפה את גופי ונושמת את המוזיקה המלנכולית הזו. מעופפת איתה, נסחפת אל תוך הצלילים... טובעת בתוכם. רגע אחרי זה מרגישה שיש לי כנפיים ואני עפה איתם אל תוך העננים. אל תוך העננים היפים, הלבנים, הרכים... דלת זהב ניצבת לפניי אבל פתאום דמעה מציפה את העין. נפלתי ארצה, אני כבר לא על הענן. נפלתי שוב. אני על האדמה הקרה וכול גופי כואב. רחוקה מהדלת, רחוקה מהמטרה... מהאושר. המועקה חודרת עמוק אל תוך הנשמה. ממלאת כול מקום שומם בלב ומציפה אותו בדמעה רכה, מלוכה... ומשחררת כל כך. אבל ברגע אחד מפתיע המוזיקה מפסיקה בפתאומיות ובו ברגע נפתחות עיניי בבהלה ולמולי ניצבת דמות. דמות מוזרה נורא... כי היא דומה לי, דומה כל כך אבל גם כל כך שונה... העיניים שלה. יש לנו את אותם עיניים, אותו הצבע, אותה הצורה. אבל יש משהו שונה כל כך... משהו בעיניים שלה, הן כאילו זוהרות, משרות חמימות, מלאות שמחת חיים, כאילו ניצב עליהן חיוך... היא גם נראתה גדולה ממני... מעל גיל 20. היא הייתה זקופה, ולפי שפת הגוף שלה היה ניכר שיש לה בטחון עצמי. היא הייתה יפה! אבל היא הייתה דומה לי... וזה מה שמוזר. כי הדמיון כה רב אבל יש גם שוני פשוט עצום. הייתי המומה ולא הבנתי איך היא הגיעה לפה. מי היא בכלל. הסתכלתי עמוק אל תוך עיניה, הרגשתי משהו מוכר. עבר לי זרם של חמימות בכל הגוף. ואז היא התחילה לדבר: המשך בהודעה מתחת פשוט אין מקום
