לספר או לא לספר לבעל והילדים ?

  • פותח הנושא katam
  • פורסם בתאריך

katam

New member
לספר או לא לספר לבעל והילדים ?

מעט על עצמי : בת חמישים פלוס נשואה אמא לחייל שמשרת רחוק מהבית ובת שסיימה צבא ועדיין גרה בבית

יש לי לאחרונה המון בעיות עם אמא שלי ואחי, ההתנהגות של שנהם מגעילה אותי ברמות ומעצבנת אותי קשות. עם אמא שלי זה על בסיס יום יומי. האמת משערכת היחסים איתם מעולם לא היתה טובה אבל החריפה לאחרונה.

בעלי והילדים מאד מבינים אותי מאד תומכים מאד אמפטים.

עם הבן החייל מטבע הדברים אני בקושי מדברת אבל עם הבעל המון.

הסיבות לא לספר : זה כבר יומיומי, עוד פעם לספר לו ואולי זה יגרום ליותר שנאה ממנו אליה (לא שהוא עכשיו אוהב אותה)

הסיבה לספר : כדי לפרוק וכדי לקבל את האמפטיה מבעלי.

עם החברות הטבות אני גם מדברת על זה כולנו באותו מצב

אשמח לתובנות שלכם בנושא
 

dify

New member
אני הייתי מדברת

לפחות עם הבעל. זה הפורקן שלך. זה המקום החם שלך. ועם זאת הייתי אומרת לו בדיוק מה שכתבת פה- אני משתפת אותך כדי להוריד לי מהלב, אבל אני מבקשת שלא תשנא אותה, מה שביני לבינה זה ביני לבינה, אתה רק תקשיב :)

לגבי הילדים, לאור זה שגם ככה את לא מדברת איתם המון, אולי הייתי עוזבת. למרות שלדעתי, דברים עוברים גם בלי שהם נאמרים בקול רם, ולכן זה לא משנה, הילדים מבינים את מהות היחסים שלך עם סבתא.
 

mykal

New member
באופן עקרוני, הרי

את 'משדרת' את כל הרגשות השליליים האלה,
גם אם את לא ממש מדברת.
הילדים לא צריכים פרטים מותר לך לומר--נעלבתי/כועסת
אני הייתי ממדרת אותם--ולו בשביל שלא ילמדו לדבר נגד הורים.

לבעל שתפי--אבל בעיקר שתפי חברות, שם זה מקום לפרוק בלי המעורבות הרגשית שלהם.
כלפי אמך והאח. אבל עם אמפטיה אליך.
אם יש כאלה שסובלות כמוך, תפרקו גם בהומור ואתן באותה סירה.

(אגב, לא כולן באותו מצב.יש כאלה שמסתדרות היטב עם אמותיהן,
זה לא קשור לשיתוף שלך--אנחנו מסוגלות להשתתף גם בדברים שונים)
 

נומלה

New member
לדבר עם קבוצת התמיכה שלך זה טוב

כולם אנשים מבוגרים וכולם מבינים. בגיל חמישים פלוס תתחילי לחשוב מה הכי טוב בשבילך ותפסיקי להגן על כל העולם מהתוצאות של מה שהם ישמעו. הם מסוגלים להתמודד. הם מסוגלים להפריד. הם מסוגלים להכיל אותך. הם קבוצת התמיכה שלך.
 
למעלה