לסלוח?! (אולי טריגר)

[Tor n Angel]

לסלוח?! (אולי טריגר)

מישהו שאל אותי היום שאלה שניקרה לי בראש כבר כמה ימים גם ככה..... האם אני יכולה לסלוח ל"תוקף".... וואו.... לא יודעת.... אני חושבת, שכדי לסלוח למישהו צריך קודם בכלל להאמין שהוא עשה משהו רע לא? אז זה קצת בעייתי אצלי... לא מאשימה אותו בכלל.... קשה לי עם זה. מוצאת את עצמי לפעמים מגנה עליו אפילו.... לא יודעת למה.... אבל לא יכולה להאשים אותו, לא יודעת איך להגדיר בכלל את מה שקרה, אף פעם לא ידעתי... תקיפה..? הטרדה..? פגיעה..? לא יודעת. אבל בטח שלא מאשימה אותו.... אני יודעת שאני אשמה, לא אכחיש את זה... כבר פירטתי פעם למה... ומה זה לסלוח בכלל?! יש לי על מה?! הוא לא עשה כלום

 

[שרק]

סליחה

קודם כל, - אני שמח שקראת את ההודעה הקודמת שלי, ושהיגבת עליה. זה מאד חשוב לי. למרות שכשאני קורא אותה היום קשה לי איתה ואני לא מאמין שכתבתי אותה. כנראה הייתי באמת במצב רע. אבל באמת, את ראית, יש רע ויש טוב והחיים הם משחק בין לבין. יש ברי מזל שאצלהם רוב הזמן טוב. ויש אנשים כמוני - שבד"כ הרוב רע. אבל כשמגיע הטוב, זה כ"כ טוב! ובנוגע להודעה החדשה: אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו. זה הדבר הראשון. וזה קשה, כי במשך כל הזמן אנחנו חושבים שאנחנו אשמים, ואולי באמת אנחנו כן (זה מה שאני חשבתי הרבה זמן ואולי אפילו עדיין) צריך לסלוח לעצמנו שלא עשינו את כל מה שאנחנו חושבים שהיינו יכולים לעשות. ורק אח"כ לחשוב על מי שעשה לנו את זה. אני יודע שאני עדיין לא יכול לסלוח. וזה קשה. לא לסלוח. זה אוכל מבפנים. וכל פעם שאני רואה אותו או את המשפחה ואני לא מוכן שהם יגעו בי כי הם נגעו בו, ונזכר וחי מחדש את סערת הרגשות. אני כועס שוב; על עצמי, עליו. על ההורים שלי.פעם רציתי שהוא ימות בצבא. ולא דיברתי איתו בערך מגיל 14 עד לפני חצי שנה (ואני בן 23). והוא לא יודע, לא זוכר את כמות הנזק שנעשתה. וחוצמזה, יש לו בעיות משלו. לפעמים גם אני חושב - הוא לא עשה כלום. אבל זה לא נכון, הוא כן עשה. אבל לאט לאט, המסך יורד. ואם הצלחתי להתקדם למצב שאני מסוגל לדבר איתו ולשבת איתו לקפה בלי לדאוג שמא אני אשתה פעם מהכוס הזו. אז אולי יש התקדמות.

 

[שרק]

סליחה

קודם כל, - אני שמח שקראת את ההודעה הקודמת שלי, ושהיגבת עליה. זה מאד חשוב לי. למרות שכשאני קורא אותה היום קשה לי איתה ואני לא מאמין שכתבתי אותה. כנראה הייתי באמת במצב רע. אבל באמת, את ראית, יש רע ויש טוב והחיים הם משחק בין לבין. יש ברי מזל שאצלהם רוב הזמן טוב. ויש אנשים כמוני - שבד"כ הרוב רע. אבל כשמגיע הטוב, זה כ"כ טוב! ובנוגע להודעה החדשה: אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו. זה הדבר הראשון. וזה קשה, כי במשך כל הזמן אנחנו חושבים שאנחנו אשמים, ואולי באמת אנחנו כן (זה מה שאני חשבתי הרבה זמן ואולי אפילו עדיין) צריך לסלוח לעצמנו שלא עשינו את כל מה שאנחנו חושבים שהיינו יכולים לעשות. ורק אח"כ לחשוב על מי שעשה לנו את זה. אני יודע שאני עדיין לא יכול לסלוח. וזה קשה. לא לסלוח. זה אוכל מבפנים. וכל פעם שאני רואה אותו או את המשפחה ואני לא מוכן שהם יגעו בי כי הם נגעו בו, ונזכר וחי מחדש את סערת הרגשות. אני כועס שוב; על עצמי, עליו. על ההורים שלי.פעם רציתי שהוא ימות בצבא. ולא דיברתי איתו בערך מגיל 14 עד לפני חצי שנה (ואני בן 23). והוא לא יודע, לא זוכר את כמות הנזק שנעשתה. וחוצמזה, יש לו בעיות משלו. לפעמים גם אני חושב - הוא לא עשה כלום. אבל זה לא נכון, הוא כן עשה. אבל לאט לאט, המסך יורד. ואם הצלחתי להתקדם למצב שאני מסוגל לדבר איתו ולשבת איתו לקפה בלי לדאוג שמא אני אשתה פעם מהכוס הזו. אז אולי יש התקדמות.