הדרדסית הנשית
New member
לנשים שסובלות מאלימות הצעה מנסיון../images/Emo39.gif
אז ככה המון זמן שלא העליתי את עברי הקשה והיום מצאתי את עצמי בפורום שאני חברה בו דרך קבע נשואים נשואות קוראת סיפור של אלימות ואז עברי הנורא עלה וצף והייתי רוצה להעלות את סיפורי כאן גם ומי יודע אולי נשי יבינו שלא כדאי לחכות עם אלימות בבית פשוא לעשות לזה סוף יותר מהר מה שאני עשיתי, סוף מיידי! לספר לכם לפני שתקראו את סיפורי שהיום אותו תינוק שנשאתי ברחמי אותו ילד שגרם לי להבין שאני צריכה לקום ולעזוב סובל מבעית התפתחות לא קלה כתוצאה מאותה אלימות שסבלתי בהריון והוא המלאך שלי שאני מקפידה לטפח אותו באהבה והמון המון תמיכה הוא לא אשם שאבא שלו היה מטורף ואמא שלו הטפשה חיכתה זמן רב לעזוב את אביו. אז הנה הסיפור : עד שאנשים לא נמצאים באותו מקום באותה חווית טרור אלימה הם לא ממש - חווים את זה...גירושי הראשונים היו בגלל אלימות קשה כל יום היתי יושבת בבית וחושבת איך הוא יחזור היום שמח כועס עצבני איך וכולי לחוצה מהרגע שהייתי חוזרת מהעבודה. אחד הפעמים שקבלתי מכות ממנו הוא זרק עלי כוס יין ועד היום נשארה לי צלקת על האף כל פעם שאני מסתכלת במראה נזכרת באותו יום עד כמה הייתי קרובה לסוף שהוא קרב את הכוס לגרוני ואיים שהוא יהרוג אותי אם אני לא יגיש לו מיד את ארוחת הערב שלו. ואני הייתי בת 23 עם אידיאולוגית המשפחה המאוחדת בשום פנים ואופן לא רציתי פירוד או גירושין...זוכרת שסיפרתי לאחותי קרן על זה שכבר מההתחלה שהתחתנו לא אהבה אותו , היא אמרה ריקי למשטרה מיד להגיש תלונה, ואני התביישתי , אתם לא מבינים איזו בושה זו שאתם באותו מקום אתם מרגישים מן השפלה כזו מן בושה בלתי נתנת לתאור. התעוררתי רק בהריון השני שלי באחד הפעמים שקבלתי מכות דממתי והייתי חייבת לאשפז את עצמי ואז בבית החולים שאלו אותי מה זה כל הכחולים בגוף שלך ואני אמרתי שאני נופלת , היו לי כמה ימים בבית חולים לחשוב על חיי האם אני רוצה חיות בפחד תמידי ? באותה תקופה רק התחילה בחוץ המודעות הגדולה של האלימות, ואני לא ידעתי מה לעשות, אני עם ילדה בת שנתים ובהריון מה לעזלזל אני עושה? צלצלתי לבית הורי למרות שידעתי שאחותי קרן סיפרה להם הכל, בשבילי זאת היתה הפעם הראשונה שספרתי לאמא שלי, ופרצתי בבכי אמא אני לא יודעת מה לעשות אני כל כך מפחדת, אמא אין כמוה בעולם אמרה" ריקי איך שאת יוצאת מבית חולים אבא בא לקחת אותך ואת הילדה את תעזבי אותו את הזבל הזה" רק אז הבנתי שאני רוצה לילדי חיים שקטים יותר ובטוחים ככה סבלתי איתו שלוש שנים בערך. הייתי בת 25 שהתגרשתי ממנו , כמובן שתלונה אחת בלבד הוגשה למשטרה כדי שיתן את הגירושין. הוא ברח מהארץ כמו פחדן. הוא לא משלם מזונות ולא הכיר כלל את ילדו שנולד , הבן שלי, והכי נורא מכל יום אחד לפני שלוש שנים הוא מתקשר לו פתאום מאוסטרליה רוצה לדבר עם ילדיו ובשיחה איתי הוא אמר לי, " יש לך מזל שברחתי כי אם הייתי נשאר ואת היית מתחתנת שוב הייתי רוצח אותך , את לא הייתי חייה " אז שתבינו אני התחתנתי שוב עם בעל מדהים..למרות שלא האמנתי שאעשה זאת שוב, אבל הסבלנות שלו העדינות שלו האהבה שלו לילדיי שבתה אותי בקסמיו. עד היום יש בי תפחד שהוא יום אחד יגיע וירצח אותי כי התחתנתי שוב. אבל יש נגדו המון פקודות מעצר שיכנס לארץ ישר לבית סוהר. ואני מתפללת לאלוהים שהוא לא יגיע אלי. וזה סיפור אמיתי סיפור חיי. דרדסית
אז ככה המון זמן שלא העליתי את עברי הקשה והיום מצאתי את עצמי בפורום שאני חברה בו דרך קבע נשואים נשואות קוראת סיפור של אלימות ואז עברי הנורא עלה וצף והייתי רוצה להעלות את סיפורי כאן גם ומי יודע אולי נשי יבינו שלא כדאי לחכות עם אלימות בבית פשוא לעשות לזה סוף יותר מהר מה שאני עשיתי, סוף מיידי! לספר לכם לפני שתקראו את סיפורי שהיום אותו תינוק שנשאתי ברחמי אותו ילד שגרם לי להבין שאני צריכה לקום ולעזוב סובל מבעית התפתחות לא קלה כתוצאה מאותה אלימות שסבלתי בהריון והוא המלאך שלי שאני מקפידה לטפח אותו באהבה והמון המון תמיכה הוא לא אשם שאבא שלו היה מטורף ואמא שלו הטפשה חיכתה זמן רב לעזוב את אביו. אז הנה הסיפור : עד שאנשים לא נמצאים באותו מקום באותה חווית טרור אלימה הם לא ממש - חווים את זה...גירושי הראשונים היו בגלל אלימות קשה כל יום היתי יושבת בבית וחושבת איך הוא יחזור היום שמח כועס עצבני איך וכולי לחוצה מהרגע שהייתי חוזרת מהעבודה. אחד הפעמים שקבלתי מכות ממנו הוא זרק עלי כוס יין ועד היום נשארה לי צלקת על האף כל פעם שאני מסתכלת במראה נזכרת באותו יום עד כמה הייתי קרובה לסוף שהוא קרב את הכוס לגרוני ואיים שהוא יהרוג אותי אם אני לא יגיש לו מיד את ארוחת הערב שלו. ואני הייתי בת 23 עם אידיאולוגית המשפחה המאוחדת בשום פנים ואופן לא רציתי פירוד או גירושין...זוכרת שסיפרתי לאחותי קרן על זה שכבר מההתחלה שהתחתנו לא אהבה אותו , היא אמרה ריקי למשטרה מיד להגיש תלונה, ואני התביישתי , אתם לא מבינים איזו בושה זו שאתם באותו מקום אתם מרגישים מן השפלה כזו מן בושה בלתי נתנת לתאור. התעוררתי רק בהריון השני שלי באחד הפעמים שקבלתי מכות דממתי והייתי חייבת לאשפז את עצמי ואז בבית החולים שאלו אותי מה זה כל הכחולים בגוף שלך ואני אמרתי שאני נופלת , היו לי כמה ימים בבית חולים לחשוב על חיי האם אני רוצה חיות בפחד תמידי ? באותה תקופה רק התחילה בחוץ המודעות הגדולה של האלימות, ואני לא ידעתי מה לעשות, אני עם ילדה בת שנתים ובהריון מה לעזלזל אני עושה? צלצלתי לבית הורי למרות שידעתי שאחותי קרן סיפרה להם הכל, בשבילי זאת היתה הפעם הראשונה שספרתי לאמא שלי, ופרצתי בבכי אמא אני לא יודעת מה לעשות אני כל כך מפחדת, אמא אין כמוה בעולם אמרה" ריקי איך שאת יוצאת מבית חולים אבא בא לקחת אותך ואת הילדה את תעזבי אותו את הזבל הזה" רק אז הבנתי שאני רוצה לילדי חיים שקטים יותר ובטוחים ככה סבלתי איתו שלוש שנים בערך. הייתי בת 25 שהתגרשתי ממנו , כמובן שתלונה אחת בלבד הוגשה למשטרה כדי שיתן את הגירושין. הוא ברח מהארץ כמו פחדן. הוא לא משלם מזונות ולא הכיר כלל את ילדו שנולד , הבן שלי, והכי נורא מכל יום אחד לפני שלוש שנים הוא מתקשר לו פתאום מאוסטרליה רוצה לדבר עם ילדיו ובשיחה איתי הוא אמר לי, " יש לך מזל שברחתי כי אם הייתי נשאר ואת היית מתחתנת שוב הייתי רוצח אותך , את לא הייתי חייה " אז שתבינו אני התחתנתי שוב עם בעל מדהים..למרות שלא האמנתי שאעשה זאת שוב, אבל הסבלנות שלו העדינות שלו האהבה שלו לילדיי שבתה אותי בקסמיו. עד היום יש בי תפחד שהוא יום אחד יגיע וירצח אותי כי התחתנתי שוב. אבל יש נגדו המון פקודות מעצר שיכנס לארץ ישר לבית סוהר. ואני מתפללת לאלוהים שהוא לא יגיע אלי. וזה סיפור אמיתי סיפור חיי. דרדסית