לנל"ק-שאלות

[וזאת אני]

שולחת לך ../images/Emo30.gif

 

[עינב וזהו]

ב1.7נפתחים חדרי הלידה החדשים....

 

[שולה והעוגיות]

וואלה? אני זוכרת שאמרו שעוד מעט הם נפתחים

עברו כמעט 5 שנים מאז...

 

[עינב וזהו]

קבלי קישור

http://www.midwife.co.il/delivery-room-Soroka/

 

[ל י י ד י ב א ג]

שווה לברר כי עד כמה שאני יודעת - הם נפתחים

כרגע לסיורים בלבד ולא ללידה...

 

[ריבר סונג]

לידה בסורוקה

יש בסורוקה תאי לידה קטנים מאוד, אבל אפשר להכניס אליהם כדור פיזיו (והוא בדר"כ פנוי) ולהתהלך בהם קצת מקצה לקצה או לצאת לסיבובים מחוץ לחדר הלידה. מקלחת יש רק בקבלה. שירותים יש בקבלה וגם במרכז מיון יולדות (כמה צעדים מחוץ לחדר הלידה). לא תנאים נוחים, אבל נשים יולדות בלידות פעילות בסורוקה כל יום. אני מקווה שתהני כבר מחדרי היולדות החדשים, עם הצוות הותיק והטוב. הילרי אכן נהדרת. יש עוד מיילדות בגישה טבעית, נעימות ותומכות. גם רוב הרופאים שפגשתי במהלך היממה בחדר לידה תמכו ברעיון של לנל"ק, עודדו ונתנו עצות טובות. בהכללה גסה, המתמחים היו תומכים וקשובים הרבה יותר מהמומחים. בהצלחה.

 

[ל י י ד י ב א ג]

רציתי גם להמליץ לך על הילארי - היא הצילה

לחברה שלי את הלנל"ק בסורוקה.

 

[shlomitit]

אגב, יש גולשת בשם יעל אפריל

שאמנם לא הצליחה ללנל"ק בסוף בסורוקה, אבל היא דיווחה על סובלנות עצומה מצד הצוות כלפי הרצון שלה לעבור לידה רגילה.

 

[ריבר סונג]

זו אני. שיניתי ניק לאחרונה ואני שוכחת שלא

מזהים אותי

וכן, הצוות היה מאוד סבלני. ביליתי יממה בחדר לידה, עברתי ארבע מיילדות ואני לא זוכרת כמה רופאים ורובם היו נהדרים. אפילו הרופא הבכיר שפגשתי רק לכמה דקות בהתחלה וסרבתי להצעתו להתאשפז במחלקה (סיכמנו שאצא להסתובב על הדשא לשעתיים) אחרי מיני ויכוח ואחר כך לא היה חלק מהצוות שטיפל בי, בא בסוף המשמרת שלו לחדר הלידה לברך אותי על ההתקדמות ולומר לי בהצלחה. אם אני זוכרת נכון, יש כמה שמות בסיפור הלידה שפרסמתי בפורום הזה תחת השם 'יעל אפריל' בסביבות אוקטובר 2009.

 

[yaelyb]

איך יודעים שיש קרע?

הכוונה לקרע ולא לפרימה. 1.ישנה תחושה של בחילה וכבדות, לא נוח בבטן כאילו אכלת כמו 20 סטייקים ביחד. 2. כל רגישות באיזור הצלקת צריכה להדליק נורה, כאב או אי נוחות. 3. והמדד הטוב ביותר הוא לגעת בקו הצלקת, אם יש קרע זה פשוט כאבי תופת, ככל שהקרע גדול יותר התחושה כואבת יותר. לגבי דברי האחות אמנם היא צודקת שקיים סיכון (2%) אבל תזכרי שכיום המדיניות היא 0 סיכונים לצוות המיילד, ולכן ריבוי הקיסרי גורם למגמה של: ילדת פעם אחת קיסרי הלידות הבאות *חייבות* להיות קיסרי, וכך הם פועלים. תסמכי על התחושות שלך ועל הרגשות שלך. בהצלחה בלנל"ק,

 

[אור פינקיס]

לנל"ק

יקרה, כמה טוב שאת פה בפורום, וכמה משמח שאת בשבוע 32! מקריאה לך ממה שאת כתבת - "הכי חשוב לי זה לעבור הכל בשלום ולצאת בידיים מלאות" - ומציעה לך למצוא את הדרך הנכונה עבורך לממש את הצורך הזה, שהוא כ"כ לגיטימי עבורך. מה נכון עבורך? האם קיסרי אלקטיבי זו הדרך בה תרגישי שנכון לך ללדת? ואולי דווקא לידה רגילה, עם "גלגלי הצלה" במידה ונדרש? מבין השורות אני קוראת כמה חשובה עבורך חווית לידה חיובית ו"מתקנת". אולי כדאי לעשות הכנה טובה לקראת הלידה, כולל עבודת עומק עצמית (עם או בלי הכוונה, מה שנכון לך) על תרחישים טובים ושמחים בהם הכל מתקדם יופי ונגמר בידיים מלאות אושר? אולי להגיע קרוב לסורוקה כשהלידה מתחילה, ולהיכנס למיון יולדות כשאת מרגישה התקדמות ממשית? אולי להיעזר בדולה טובה שתעזור לך להכיל את הפחדים והחרדות לקראת ובמהלך?

 

[נורקס]

אור יקרה

כמה טוב לפגוש אותך כאן. מה שלומך? אני לא ממש יודעת מה נכון עבורי. האמת היא שכל ההריון הזה לא העזתי בכלל לחשוב על הלידה. רק רציתי לעבור אותו בשלום, יום אחר יום, בדיקה אחר בדיקה. וברוך השם הכל בסדר

ובשבועות האחרונים אני מתחילה לחשוב על הלידה. מצליחה לדמיין אותי מגיעה ויוצאת עם תינוקת. כל מה שבאמצע קצת מודחק. לא רוצה ללדת שוב בניתוח אבל מרגישה שאני באה היום ממקום אחר. כל מילה קטנה מערערת לי את הבטחון, כל סיכון קטן שאני שומעת עליו מלחיץ אותי. וגם פוחדת מהכאב. ילדתי כבר בלידה טבעית נהדרת אבל זה היה כבר לפני 5 שנים. עכשיו אני אחרת, הגוף שלי אחר. חרוטה בגופי חווית המצוקה בלידה האחרונה שהסתיימה בניתוח. זוכרת את האסרטיביות שלי כשהתעקשתי על אי התערבות ואיך למעשה סיכנתי את העובר שלי. ברוך השם שהכל נגמר בטוב והניתוח הציל את חייו. ומה עכשיו? לא ברור לי כ"כ מה לדמיין ומה לרצות, חוץ מתינוקת בריאה ושלימה. מחפשת כרגע הכנה ללידה, מעדיפה ע"י אחת המיילדות בסורוקה. לא חייבת להיות בגישה טבעית, אבל כן בגישה מכילה ומבינה. רוצה רענון קצר (מפגש-שניים) לי ולבעל שגם הוא קצת שכח.... כששמע שהתחיל חודש שמיני כמעט התעלף מרב לחץ

 

[אור פינקיס]

קצת באיחור ../images/Emo6.gif

אבל ככה זה עם תינוקצ'יק קטנצ'יק, הוא מנהל ת'עניינים. וזו בדיוק תשובתי לשאלתך - שלומי מצוין, עמוס להפליא וטוב מאוד. כל כך ברור שעד עכשיו לא היית פנויה רגשית ממש לחשוב עם עצמך על ענייני הלידה. כל כך לגיטימי שמה שחשוב לך באמת הוא לצאת בידיים מלאות ובריאות. והנה, את אוטוטו שם. ולא רק בעלולך כמעט מתעלף מרוב לחץ

אז קדימה, צרי קשר עם מיילדת שתיתן לכם תזכורת ורקע ובעיקר הכנה טובה, הכלה ואת התמיכה שאת (ואתם) כל כך צריכה. אני בטוחה שכשתאפשרי לעצמך ולאיש שלך לעלות שלב מבחינת ההתכוננות, תבואנה גם התשובות הרלוונטיות. <ואני פה, טלפונית, מתי שאת צריכה >

 

[נורקס]

תודה יקירתי../images/Emo24.gif

בן כמה הקטנצ'יק? האמת היא שכבר יצרתי קשר עם מיילדת שעושה גם הכנה. קיבלתי עליה הרבה המלצות והיא גם עשתה עלי רושם מצויין בטלפון. עכשיו רק נשאר לסגור תאריך. (למה כל דבר לוקח לי שנתיים...

)

 

[אור פינקיס]

אז יאללה ../images/Emo27.gif

כל הכבוד שעשית את הצעד הראשון ומצאת אשת מקצוע שאת מתחברת אליה! עכשיו תרימי טלפון ותסגרי מפגש, אני בטוחה שתרגישי הרבה יותר טוב כשיהיה לו"ז קבוע. < קטנצ'יק בן 6 שבועות. מנסה לסיים לכתוב את סיפור הלידה בערך אותו פרק זמן... >